במרחק 7 ש': זימרו וגזצ'או מסתערים על טבריה
אצל זהר זימרו וגזצ'או יוסף, מרתון רצים שעתיים ורבע ובסוף מפספסים את המטרה בשניות בודדות. אחרי שנה טראומטית ורגע לפני התחרות הראשונה בין השניים, מחר במרתון טבריה, השניים מקווים רק שממשיכי דרכם יזכו לביטחון כלכלי גם לאחר הפרישה
גם עבורו, בגיל 36, ברזיל רחוקה. מאידך, לשניהם יש כבר את המינימום לאליפות העולם, הקיץ במוסקבה, ומי יודע מה יכול לחולל הדו-קרב ביניהם, מחר בטבריה. אחרי הכל, את השיא הישראלי קבע היילה סטאין רק בגיל 48.
אליפות ישראל במרתון, כמו בכל ינואר, היא יריית הפתיחה לשנה חדשה של ספורט הישגי, ו-2013 היא שנת ההתעוררות לקראת ההכנות האולימפיות לריו. אולי בכלל יהיה זה וובה בריהון, שיפתיע את הזוג המוביל, אולי שם חדש אחר, אבל בינתיים אנחנו בודקים מה קורה עם זימרו ויוסף אחרי המכה הכואבת שספגו ב-2012.
כזכור, התלאות של זימרו החלו עוד לפני לונדון, כשבגופו נמצא חומר אסור לשימוש בספורט, שהיה בתוך תרופה שנטל כנגד אסתמה. זימרו יצא מהעניין בנזיפה, אבל כל ההכנות הקריטיות ערב הנסיעה נפגמו מכל הבחינות. "הרבה עצב", מסכם זימרו את הסאגה האולימפית שלו, שהחלה בשמחה גדולה עם השגת הקריטריון בשלב מאוד מוקדם והסתיימה במפח נפש. "כשאתה ספורטאי, אתה מרגיש חזק מאוד מה זה להיות למעלה ומה זה להיות למטה. להצלחות יש הרבה שותפים, אבל כשאתה למטה אתה מרגיש שאנשים לא מאמינים בך".
-מה קרה שם על המסלול בלונדון?
"לא הגעתי מחודד מנטלית ונפשית בגלל כל הפרשה והמאבק המשפטי.
-ואז איך מתמודדים עם התגובות בארץ?
"אנשים לא זוכרים את כל מה שקרה לי. רואים את התוצאה ואומרים שזהר רץ כמו בחורה. לא מתעניינים מה עבר עליי בכל התקופה ובריצה. אבל אין ברירה, רץ מרתון צריך להיות אדם חזק בראש, וברוך השם אני חוזר לעניינים לאט לאט. אני לא שופט אנשים, אלא רק את עצמי. על הטעויות שלך רק אתה משלם".
יוסף עשה הסבה למרתון רק שנה לפני לונדון, לאחר ששבר כמעט כל שיא אפשרי וזכה כמעט בכל תואר במרחקים הבינוניים-ארוכים, אבל רק במרתון נותר לו סיכוי ריאלי לממש את חלום המשחקים האולימפיים. ואז, הוא מגיע בחודש מאי אל מרתון פראג ועושה 2.15.07 שעות בתחרות ההזדמנות האחרונה, כשהמינימום עומד על 2.15 שעות.
"הייתי מאוד מאוכזב. לקחתי פסק זמן לטובת המשפחה והעבודה ולא התאמנתי כמה חודשים טובים. ידעתי שזהו הצ'אנס האחרון בחיי להגיע לאולימפיאדה והרגשתי שזה הסוף. כואב להגיע אל הבאר ולא לשתות ממנה". אבל כמו זימרו, גם יוסף קם מהקבר הספורטיבי: "בדיעבד, אם הייתי נוסע, הייתי מפספס את לידת בני השני, ארבעה ימים לפני המרתון בלונדון, כך שבסוף יצא משהו טוב. אלו דברים שעוזרים להתגבר על משברים ואני מסתכל כיום על הכוס המלאה".
יוסף ירוץ לראשונה בטבריה, שנה לאחר שזימרו קבע שם את התוצאה הטובה ביותר לישראלי על אדמת ישראל, 2.15.06 שעות . גם זימרו מכיר מהו פספוס של שבע שניות - הזמן שחסר לתוצאת השיא שלו, 2.14.28 שעות, כדי להשוות את השיא הישראלי של סטאין משנת 2003. השאלה היא באיזה כושר נמצאים השניים מחר.
זימרו: "בריצת מרתון אתה יודע רק מהי נקודת הזינוק ואיפה נקודת הסיום. התאמנתי עכשיו בסדר במחנה באתיופיה ואמנם קצת כואב בגב וברגל, אבל אני בסדר. לא מבטיח תוצאה כי זה תלוי גם במזג האוויר, ואני לא בטוח שאמשיך לריו כי זה תלוי בהרבה תנאים".
יוסף: "כרגע אין לי מטרות כי אני משקיע במשפחה ובאימון הרצים שלי, שזו העבודה שלי, אבל אולי דווקא בלי הלחץ אעשה את מה שאני מסוגל לו. אני בא בשביל החוויה. לא התאמנתי הרבה ולא אסע לאליפות העולם בקיץ רק כדי לסמן וי אם לא אהיה מוכן לארוע כזה. אני מרגיש טוב לקראת טבריה, אבל לא יודע לכמה אני יכול מבחינת תוצאה".
אחרי הדור של סטאין, אסף בימרו וזבדה וודג', וההתבגרות של זימרו ויוסף, לא רואים כרגע כוכב עולה במרתון הישראלי, אבל יוסף חושב שיש מה לעשות בנידון: "יש הרבה צעירים שיכולים לתפוס את המקום שלנו, אבל כשהם רואים את היילה סטאין, אחרי כל ההישגים שהביא עבור מדינת ישראל, עובד כמאבטח במשחקי כדורסל וכדוריד, הם שואלים את עצמם אם זה מה שהם רוצים לעשות בחיים. צריך להעניק להם מסגרת מסודרת ומעטפת מקצועית כי יש לכמה מהם פוטנציאל להישגים טובים יותר מאשר היו כאן עד היום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם