פרעוש בראש: מסי או רונאלדו?
הדו קרב בין מסי לרונאלדו מתקרב לממדים מיתולוגיים. לצערו של הפורטוגלי, הוא ניצב מול השחקן הטוב בכל הזמנים. מראדונה היה מוכשר יותר, איש 91 השערים לשנה הוא תופעה אלוהית
המספרים של השניים פשוט בלתי נתפסים, בכל קנה מידה. שניהם חצו מזמן את רף 200 שערי הליגה, כשרונאלדו עשה זאת בפורטוגל, באנגליה ובספרד, ואילו מסי שיחק רק בברצלונה, ופחות משחקים מהנמסיס. עד בערך סוף הקיץ, אני חושב שהנטייה היתה ללכת על רונאלדו, ואני חייב להודות שגם לי היה יותר קל להתחבר אליו מבחינת שחקן. הוא היה נפלא באליפות של ריאל מדריד, מצוין ביורו בפולין ואוקראינה.
לפי הפילוסופיה שלי, מהירות, עוצמה ומבנה גופני חייבים להיות חלק גדול מהכדורגלן המודרני. אני מעריץ את רונאלדו ולא שוכח שכיכב בליגה האנגלית, שהיא הטובה בעולם. לא שוכח את מוסר העבודה שכולל 50 בעיטות לשער מכל זווית בסוף כל אימון. ארבע שעות שחייה שבועיות, אימוני משקולות, פיקוח רפואי עם אינפוזיות שבועיות לפני ואחרי משחקים, בדיקת חומצת חלב בתום האימון.
כשראיתי אותו משחק, ויש ההבדל עצום בין צפייה במרקע לבין ישיבה באיצטדיון, הדבר הראשון שתפס את עיניי היה העוצמה הגופנית הבלתי מוסברת. יתרון ברור על כל שחקן בתבל. הוא מפיק את המקסימום, ממש סוחט את התפוז. מדהים שזה קורה בכל משחק, ולא משנה נגד מי. אבל מה לעשות שבימים אלה משחק גם הפרעוש, שבשנים הראשונות לא נתתי לו את הכבוד הראוי.
הוא וברסה היו רחוקים שנות אור מהתפיסה שלי במשוואה איך צריך לנצח: שוער נותן פס לבלם, שמוסר למגן, מחזיר לבלם, מכניס לכנף ימין, שנכנס לאמצע בין השורות של קו ההגנה והקישור. דאבל פס שיסתיים בגול קליל מול השער החשוף היה נראה כמו משהו שלא יחזיק מעמד ולא יביא תארים.
מסי חשב אחרת. המספרים שלו מדהימים, היציבות הלא מוסברת. מבקיע או מבשל, משחק בכל משחק, לא ספג כרטיס אדום, מעולם לא נתפס בעבירה או שערורייה. ראיתי את התופעה בזמן אימון וכמובן במשחק. באימון עשה הכל בקלות, איפה הוא ואיפה רונאלדו? תמיד יעלה אחרון ויירד ראשון, בדיוק ההיפך ממה שכל מאמן בעולם מחנך את שחקניו.
הוא נראה מעט סובל, כאילו הרגע הוציאו אותו מהמיטה. הכל קליל, קצת שכונה. העדיף להיצמד במהלך האימון למסצ'ראנו, היחיד שהצליח להצחיק אותו ולנהל סמול טוק. הפנים שלו שידרו "יאללה, תן כבר להיות בבית." הוא מתאמן כ50- דקות ביום, גג, וממהר להיכנס לחדר ההלבשה.
בחימום שלפני המשחק הסתכלתי שוב עליו. לא דיבר, לא חייך, עשה הכל בפנים קפואות, כאילו לא זורם בהן דם. האם תוך כמה דקות הוא יהפוך למכונה הקטאלונית?
המשחק התחיל ועמידת המוצא שלו היתה בקו שמאל. אחרי עשר דקות הוא כבר בימין. עברו חמש דקות והוא בכלל באמצע. מה עכשיו? .50/50 כאיש כדורגל לא היה מובן מה הוא עושה. לדעתי, גם הוא לא ממש ידע.
אתה אומר לעצמך "עד שהגעתי, ודווקא היום הוא רדום." עוד לא הספקת לסיים את המשפט והוא עושה סלאלום קצר וגול. הריצה לאחר הבקעת השער נטולת פוזה כמקובל, אלא סולידית, כזו שתכבד את היריב ואת הקהל שמנגד. המדהים הוא שכששחקן אחר כובש, תמיד הוא הראשון שירוץ לחבק אותו.
מסי הוא מוצר של גאונות נטו. הכל בא אצלו טבעי ונקי. מעולם לא הייתי בתוך חדר ההלבשה של ברצלונה לפני משחק, ומרתק אותי לדעת מה קורה כשהמאמן עומד מול הלוח ונותן הוראות. מה טיטו וילאנובה אומר למסי? בטח לא משהו כמו "תפתח את המשחק, לך לעומק, אל תתעסק עם שופטים, תפסיק לצעוק על וייה." מעניין, לא פשוט, אבל אתגר שכל מאמן בתבל היה מוכן לעמוד בפניו.
מסי, מבחינתי, הוא הטוב בכל הזמנים. הספקתי לראות את מראדונה הענק, שאולי היה יותר מוכשר ממסי, אבל הפרעוש הוא תופעה אלוהית. קשה להאמין שנזכה אי פעם לראות אמן שמתקרב לרמתו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם