צלחת או קדחת: המבחן של קרויף וגרסיה
בלי אליפות, יורדי קרויף ואוסקר גרסיה יטוסו הביתה, ככה זה שלא מביאים שום בשורה מקצועית חדשה. ז'וזה מוריניו בפאניקה לא קטנה, פפ גווארדיולה לא יודע להתנהג. ואיך כבר קידם צבי ורשביאק השבוע את הספורט הישראלי
היום יותר מתמיד ברור: אם קרויף ואוסקר לא יביאו למכבי ת"א, הם יארזו ויחזרו למקומות שמהם הגיעו. קרויף לקפריסין ואוסקר לספרד. כי השניים לא הביאו שום בשורה מקצועית חדשה. אנשים טובים באמצע הדרך. יודעים מה צריך, אבל לא גאונים גדולים. גם עמיר תורג'מן היה מביא את התוצאות של השנה.
35 נקודות מ-51, לא מספרים שקרויף ואוסקר יוכלו להשתמש בהם כדי לנהל את אתלטיקו מדריד או לאמן
למרות הפאניקה של גולדהאר והדרישה החד משמעית, המובנת, לתארים, לקרויף ולאוסקר מותר היה לסיים את העונה ללא אליפות, אם רק היו בונים כאן משהו אלטרנטיבי שעיקרו ניהול מתקדם וכדורגל סוחף. ובכן, לא מיניה ולא מקצתיה.
מכבי הפכה לקבוצה סגפנית וקרה. מסיבות העיתונאים השבועיות שלה מכובדות אך עבשות. בעיקר כי השחקנים יבשים והמאמן הוא הטיפוס המשעמם ביותר שניתן למצוא במרחב. קשטן הוא יצפאן לעומת אוסקר. וכך גם הקבוצה נראית. כמו המאמן האפרפר שלה שההברקה היחידה שלו העונה היתה הטיסה הבהולה לברוז' בניסיון לחטוף חוזה שלא נחתם, אך העיד על חובבנות בכל מה שקשור במחויבות למועדון, למעסיק ולאוהדים. והאחריות להתנהלות האגואיסטית היא של קרויף לא פחות מאשר של אוסקר.
סביר להניח שאם מכבי לא תזכה באליפות וגולדהאר אכן ישתחרר מהשניים, הרפתקת ברוז' תהיה אחת הסיבות העיקריות לכך. עד כמה שהדבר ייראה 03 כאבסורד, ההצלחה הגדולה של אוסקר העונה, שהיא גם כשלונו הגדול, היא חשיבותו הקריטית של אלירן עטר למכבי. עטר הוא לא רק מלך השערים של הליגה, הוא שחקן העונה עד כה. חוויה אחת מרנינה וארוכה. זו ללא ספק עונתו הטובה של עטר בקריירה. כולל הפיכתו מנער מופרע לאישיות שכולם מכבדים ומעריכים.
אבל עטר הוא כמעט כל מה שיש למכבי להציע. הוא לא רק כובש (14 שערים ב-17 מחזורים, מנה מכובדת בעבור חלוץ שעושה כמעט הכל לבד), הוא נע לאורך ולרוחב, מטריד ואחראי. והוא התבגר. רק היכן כל השאר? מי ומה בדיוק יש למכבי להציע? עוד קצת שרן ייני ועוד יותר מהראן ראדי. וזאת כאשר העונה הנוכחית גם היא כל כך עלובה, והיריבות סתמיות.
גם הכסף הבלתי מוגבל (בקנה מידה אירופי בינוני; יש מועדונים בצ'מפיונס בעלי חצי או שליש מהתקציב שיש למכבי) של גולדהאר והפתיחה המבטיחה, אמורים היו לאפשר לגולדהאר, קרויף ואוסקר לפתוח בהכנות לקראת העונה הבאה. בתכנונים לשלב הבתים בצ'מפיונס.
גם הפוליטיקה הפופוליסטית והחנפנית של מישל פלאטיני, שרוצה להפוך את הצ'מפיונס ליג ממפעל יוקרתי במיוחד למפעל שוויוני, אמורה היתה לעזור בהכנות. אלא שבינתיים ליגת האלופות רחוקה. במקום לחשוב על ברצלונה, מילאן, יונייטד, יובה, ריאל ובאיירן כראשי בית, צריכים היום במכבי לחשוב לא להרוס את מה שיש בבית. והפועל ת"א לא עושה סימנים של שבירה ומכבי חיפה כבר שלישית. שחר רק 8 נקודות מגולדהאר. הפרש מזערי וכמובן שביר. ובמונחים שכל אוהד צהוב יבין: מרחק שני דרבים ועוד משחק אחד נגד בנאדו.
עם הרבה הערכה, כבוד וחיבה לבנאדו ולברק בכר: קצת מוזר ששתי הקבוצות בכושר הטוב ביותר לאחרונה בליגת העל הן קרית שמונה ומכבי חיפה. מצד אחד זה אומר כנראה משהו על קודמיהם בתפקיד, ומצד שני זה אומר שאולי בכל זאת צודקים שלמה שרף, אבי לוזון ואלי אוחנה, שכל העניין הזה של מאמנים עם שיטה ודרך ועבודה קשה ואימונים מתוכננים כמה חודשים מראש, זה הכל המצאה של הפרשן ההוא, שחושב שהוא חבר של סאקי.
ולכן אפשר ואף צריך לשרוף את הספרים והמחברות של טיפוסים מפוקפקים, ובעיקר חובבנים, כמו גיורא שפיגל ואלי גוטמן, שגורמים לאנשים לחשוב שמאמנים חייבים שיטת עבודה ושיטת משחק. הנה, קחו את ברק ואריק ותבינו את הבלוף.
ההתנהלות של מוריניו מול קסיאס משדרת פאניקה. לא צריך להיות בחדר ההלבשה של ריאל כדי להבין שמוריניו מתחיל לאבד עשתונות ולא אתפלא אם התמיכה של רונאלדו במאמנו באה לאחר בקשה מיוחדת של המאמן, שהתחיל להרגיש שלא כולם מהנהנים למשמע דבריו. וודאי שמוריניו לא יכול לספסל אושיה כמו קסיאס מגחמות אישיות, כי איזה סיבות מקצועיות יש לספסל את גדול שוערי דורנו (יחד עם בופון כמובן) בלי תגובות זועמות שהן מתחייבות והגיוניות.
עם כל הכבוד למוריניו, קסיאס קצת יותר חשוב לאימפריה של מדריד. הוא אמנם המאמן והוא מיוחד ומבין ומחליט, אבל הוא לא אלוהים. מותר להמרות את פיו, להעיר לו ואף לבקר אותו. מוריניו חי את חודשיו האחרונים כגאון כדורגל מוכח, והוא חייב לזכות בצ'מפיונס כדי שיחזרו להאמין שהוא גאון הדור. האמירה שלפיה אליפות ספרד קודמת לצ'מפיונס היא גם אגדה וגם איוולת.
תשאלו כל אוהד ריאל או ברסה, מילאן ויובה, יונייטד וארסנל, באיירן ודורטמונד ויגידוכם: צ'מפיונס. וזו כל הקופה של מוריניו, ועליה נותר לו לשחק מכאן ועד מאי.
פפ גווארדיולה די חצוף. מאחורי התדמית של המאמן הצנוע והעניו מסתתרת גם דמות לא נעימה וחסרת תרבות. בטקס הענקת כדור הזהב (מסי, אלא מה, עד כדי מיאוס) הושיט רונאלדו את ידו לקטאלוני ללחיצה. אבל החבר של אחינועם ניני, איש השלום והאחווה, הותיר את ידו של המושיט תקועה באויר. בבוטות וביהירות.
ורונאלדו יכול היה לבחור נתיב אחר לבמה, אבל בחר לפגוש את פפ. למרות המשקעים והיצרים. כי זה כנראה רונאלדו וזה גם היה טיבו של הערב. מפגן של תרבות ספורט וסולידריות בין דמויות חשובות ומובילות מהתחום. כמה חבל שגווארדיולה התנהג בצורה כה לא ספורטיבית. כנראה שגבה ליבו. ולא רק זאת, הוא גם מה שאומרים בספרדית ובקטאלונית ובלטינית: MALEDUCATO.
גם מה שאני יודע על הכדורגל האנגלי מגיע בעיקר מהעיתונות האיטלקית. זקוק למסננת מפני שטיפת המוח. והיות שאלוף אירופה עם צ'לסי איטלקי (די מתיאו) וגם אלוף אנגליה (מנצ'יני),וגם הכדורגלן שהכי מעניין ומשגע את האנגלים (באלוטלי), תבינו מדוע לכל עיתון ספורט באיטליה, ולאחרונה גם לאתרים מובילים וחשובים, יש כמה כתבים בממלכה.
אלא שהפעם לא באיטלקים עסקינן אלא בכדורגלן ספרדי העונה לשם מיגל פרס קוסטה, שכינויו מיצ'ו, מסוונסי. לפני כמה שבועות קראתי עליו מאמר בגאזטה, אחרי כמה ימים בקוריירה, ואז בעוד אתר, וחבר אוהד מילאן הפנה את תשומת לבי. ושלשום ראיתיו בפעם הראשונה נגד צ'לסי והוא עשה לי את זה. וכמובן מיהרתי אל הרשת כדי לקבל חיזוקים, שכמובן הגיעו. איזה חלוץ. כמו של פעם. מרטין פיטרס או ג'ף הרסט, הורסט רובש או גרד מילר. בעצם בונינסנייה. אבל גם חלוץ שלא בוחל בעבודת הגנה וסיוע לקישור. כמה חבל שאיתי שכטר לא משחק יותר לצדו של הדבר המרשים והאסתטי הזה.
צביקה ורשביאק פרש. טוב להודות ולזמר. להודות בבוקר חסדו. הוסר המכשול העיקרי והאחרון בפני הספורטאים הישראלים בדרך אל הפודיום. לא יודע אם שמתם לב אבל מהרגע שבו הודיע ורשביאק על פרישתו, מורגשת באחת ממדינות המזרח התיכון פעילות ספורטיבית מוגברת שחייבת להניב תוצאות ואינספור מדליות בריו 2016. כמו כן, שימו לב: פתאום כולם קופצים ורצים כאן מהר יותר, גבוה יותר, וחזק יותר.
אקו"ם