לא מקצרים מרתון: על עונת המשחקים ב-NBA

חלק מהייחוד של ליגת ה-NBA הוא העומס הרב שיש על השחקנים, וחלק מהדרישות משחקני ה-NBA הוא להכין את עצמם לעומס הזה. תגובה לערן סורוקה

שגיא רפאל | 28/4/2013 14:00

תגיות: כדורסל, כדורסל עולמי,נ.ב.א

הפציעה של ראסל ווסטברוק היא מקרית לחלוטין. כל קשר בינה ובין העומס הוא מקרי לחלוטין. פציעה שהיתה יכולה לקרות במשחק הראשון של העונה, וגם באחרון. ועדיין, אחרי כל פציעה כזו או אחרת עולים שוב הדיבורים על קיצור העונה, על הערך הספורטיבי, ומוצמדות כל מיני כוכביות לאליפויות אלו ואחרות.

פציעה מקרית לחלוטין - ראסל ווסטברוק צילום: AP

הכתובת על הלוח: לטור של ערן סורוקה.

פציעות הן חלק מהספורט, כל ספורט (וזו גם הסיבה, שפוקר, שחמט, סנוקר – זה לא באמת ספורט). ספורטאי אמיתי רוצה להביא את היכולות הגופניות שלו הכי קרוב לגבול הבלתי אפשרי שהוא יכול, ולפעמים, הגוף נשבר בתהליך. זה עצוב, אפילו טראגי, ועדיין זה חלק מהספורט. אלה שמצליחים למתוח את גבול היכולת האנושית עולים לגדולה, ואנחנו מעריצים אותם. אלה שנשברים בדרך, מזילים דמעה ונשכחים. חלק מהספורט הוא הרמת הרף פעם אחר פעם. הורדת הרף בעיני היא ההיפך מספורטיביות.

ואם נעשה זאת, איך בדיוק אנחנו אמורים להשוות בין יכולות של שחקני העתיד שמשחקים פחות משחקים לגדולי העבר? איך בדיוק שחקנים אמורים לשבור שיאים (שכבר היום ב-82 משחקים הם קרובים לבלתי אפשריים) בפחות משחקים? סטף קארי נדרש ל-78 משחקים כדי לשבור את שיא השלשות של ריי אלן. הוא לא היה עושה את זה בפחות משחקים.

ספרינט מכריע בפלייאוף

ולא במקרה אני מזכיר אותו, שחקן שמתקשה לעמוד בעומס. אישית אני מאוד אוהב לראות את קארי משחק, ואשמח אם יוכל לשחק באחוז גבוה יותר של משחקי גולדן סטייט, אבל האתגר הוא שלו. הוא צריך להבין איך הוא מתאים את עצמו לעומס הקיים, והליגה לא צריכה להתאים את העומס הקיים ליכולות שלו. עם כל הצער שבדבר, ברנדון רוי, גרג אודן, סם בואי, ועוד רבים וטובים אחרים, כנראה לא מתאימים ל-NBA. לא מבחינת הרמה, מבחינת העומס.

ברור לי שהסיבות שהנהלת ה-NBA משאירה את העונה הרגילה ארוכה הן בעיקר כספיות. יותר משחקים, יותר כרטיסים, יותר כסף מטלוויזיה. באותה מידה, ברור לי שאליפות מוכרעת בפלייאוף, ולא בעונה הרגילה, וקבוצה שתצליח להגיע לפלייאוף בריאה, תמקסם את הסיכויים שלה לזכות. השחקנים, והצוות המקצועי של הקבוצות יודע את זה, וכולם ביחד צריכים לעשות את המקסימום בשביל לצלוח את המכשול. זה אפשרי.

דוויין ווייד דיבר על הנושא אחרי פציעות משמעותיות שעבר בין 2006 ל-2008. על חיזוק המפרקים, על חיזוק השרירים, על העבודה הרבה שהוא משקיע מחוץ למגרש. זה נכון שגם היום לא מדובר באיש ברזל, ועדיין, כשהוא בסיום העונה העשירית שלו ב-NBA, הוא עדיין אחד השחקנים הטובים בליגה. שחקן שהפציעות בקלות יכלו לדרדר אותו לדרג השני והשלישי.

בעיניי ה-NBA הוא כמו מרתון, שבסופו יש ספרינט מכריע. אף אחד לא הולך לקצר את המרתון בשביל להפוך אותו לתחרותי יותר, אפשרי יותר, קיצוני פחות. האתגר הוא מה שהוא. אם יקצרו את המרחק, זה לא יהיה מרתון. ודווקא בתקופה שבה אני שומע על הקצנה באתגרים שאנשים מחפשים להם (מירוצי 100 ק"מ), אין לנו לדרוש לקצר את המרתון שנקרא עונת ה-NBA, כי אז, זה לא יהיה NBA.

אם כבר לבד: 41 וניצחון לדוראנט ביוסטון

שיקאגו ניצחה את ברוקלין בשלוש הארכות