שעת מחנך: החיים ע"פ צ'זרה פראנדלי
מזמן לסגל שחקן ליגה שלישית שחשף פרשת שחיתות. מרחיק את ההורים מהילדים. חושב שבאלוטלי ביישן, רך ועדין. ולא שוכח לרגע את אסון הייזל. צ'זרה פראנדלי, מאמן נבחרת איטליה, בראיון נרחב. כן שותף בשיחה: אנטוניו (היפה) קבריני, מאגדות 1982
גם אתמול, כשישבנו בלובי של בית המלון, פראנדלי בן ה-55 היה סבלני, קשוב, מתעניין. הוא נמצא כאן כאורח משרד החוץ, כחלק מהקמפיין לקראת משחקי היורו שיתקיימו פה ביוני.
בין סיור כיפי לאחר ביקש מהמארחים לסטות מהמסלול ולקחת אותו ליד ושם, לא יצא לפני שרכש ערימה של ספרים עבי כרס. "הגעתי מוכן", הודה . "יש לי פה חברים, אבל הביקור הוא הרבה מעבר לציפיות. דמיינתי מקום סוער, עמוס קונפליקטים וספגתי שלווה פנימית. יש כאן כל כך הרבה עמים שונים, תרבויות אחרות, אבל מנסים למצוא דרך לחיים משותפים".
כולל ערבים יהודים?
"עובדה, למרות הכל".
ישב איתנו בשולחן גם אנטוניו קבריני, מי שכונה פעם "אנטוניו היפה". שלא כמו פראנדלי, הוא באמת היה כוכב נבחרת איטליה בימים היפים של הזכייה במונדיאל 1982.
השניים שיחקו יחד ביובנטוס הגדולה. עכשיו קבריני מאמן את נבחרת הנשים האיטלקית, אחרי שהיה אמור לאמן את סוריה לפני מספר שנים, ולמזלו נמצא כאן ולא בין ההריסות של חומס.
"דמשק מהממת", קבריני סיפר בחיוך. "רק אין שם עדיין מנטליות לקדם ענף כמו כדורגל. עכשיו הכל מתנהל שם בצורה לא נורמלית. פה שמתי לב שבאמצעות ספורט מקרבים אנשים שבימים רגילים היו יכולים להיות משני צדי המתרס. דיברנו על זה, אנחנו רוצים לבוא עם נבחרת איטליה הוותיקה למשחק מול נבחרת מעורבת של ערבים ויהודים".
פראדנלי : "נביא את כוכבי הגביע העולמי מ-82".
לא כדאי, אצלנו יש הרבה עם כרס.
פראנדלי: "גם אצלנו".
אתה בכלל מכיר את הכדורגל הישראלי?
פראנדלי: "ראיתי בטלוויזיה את המשחק נגד פורטוגל. לא צריך להתייאש למרות שאתם מדינה קטנה שמתמודדת עם הגדולות. חייבים לחלום בגדול, אבל גם חייבת להיות תוכנית מסודרת מאחור".
זו שמצמצמת פערים?
פראנדלי: "אורוגוואי, דנמרק, הולנד, אלה לא מדינות גדולות, אבל יש ארגון נכון ותשוקה. אם אתה עובד עם הדברים האלה הפער מצטמצם. תראה את מלטה שנמצאת איתנו באותו בית במוקדמות. פעם היא אפילו לא היתה יריב אימונים. היום אתה נזהר כשאתה פוגש אותה. אם בוחרים בדרך המסודרת, חייבים להיות סבלנים".
ראיתי אותך ביורו, נראית הכי סבלני בעולם.
"מאמן נבחרת זו עבודה קשה. אתה צריך לנתק את עצמך באירועים כאלה כדי לראות יותר טוב את התמונה. לדעת מה צריך לחזק, איך לתמוך. מאמן נבחרת לא יכול להראות כלפי חוץ חרדות או התלהבות. הדרך בה אתה מוביל באה עם תוצאות. זה הולך ביחד".
פראנדלי הוא מחנך. לא סתם אחד כזה היה יכול להציב באותו חוד שני פראים בסגנון מריו באלוטלי ואנטוניו קסאנו. רק שכל שחקן בסקואדרה אזורה יודע שיש קוד אתי שאם סוטים ממנו נשארים בחוץ.
"כשהתחלתי לאמן את הנבחרת, השאלה הראשונה היתה איך מקרבים שוב את האוהדים?", פראנדלי נזכר. "הקהל ראה בשחקנים מפונקים, גרידים. וזה להיפך. רוב הבחורים אצלנו אינטליגנטים, רגישים. בשבילי זימון לסגל זה לתת פרס למוצלחים. בחיים הפרטיים שיעשו מה שבא להם, אבל על הדשא מפריע לי כששחקן יורק, בועט ביריב. אחד שלא מקבל את חוקי המשחק. אותו שחקן יישאר בבית".
זה קרה במוקדמות היורו כשפראנדלי השאיר בבית את באלוטלי ואת דניאלה דה רוסי על שטויות שעשו בקבוצות שלהם. באלוטלי על כסאח מכוער, דה רוסי על מרפק ליריב. "דיברתי איתם", פראנדלי מספר. "העברתי להם את האחריות וההחלטה על הניפוי היתה משותפת. הסכמנו שבמשחק הזה אין להם מקום".
אפילו במחיר הפסד וביקורת?
"אם אתה מפחד מביקורת אין לך מה לחפש במקצוע".
בישראל אני לא רואה מאמן שהיה מרכיב את באלוטלי וקסאנו, בטח לא יחד.
"כדאי שתורידו קצת מעוצמת האגדות. באליפות אירופה שני הבחורים היו מאוד רציניים. לפעמים נראה שלאחד כמו באלוטלי יש יותר מדי ביטחון, אבל אתה קולט את מה שאתה רואה. האנשים האלה ביישנים ובפנים רכים ועדינים".
מאמן נבחרת זה מקצוע כפוי טובה.
"מאמן נבחרת צריך שלוש סיבות כדי לעבוד. או שהוא רודף אחרי חלום ישן, או שהוא מרגיש שמגשימים לו חלומות דרך העבודה, הרגשות, ההתלהבות, האדרנלין, או כי הוא צריך הרבה כסף".
פראנדלי וקבריני יודעים שלמרות ההצלחה ביורו, השם הטוב של הכדורגל האיטלקי נפגע קשות בשנים האחרונות. שחיתות, הטיית משחקים. שמות גדולים שהיו מעורבים.
לפני שנה וחצי המאמן זימן לסגל את סימונה פארינה, שחקנה של גאביו, קבוצה קיקיונית מהליגה השלישית. זימון שהיה פרס אחרי שהשחקן פוצץ פרשה בה הציעו לו למכור משחק של הקבוצה תמורת 200 אלף יורו. "זו בעיה כלל אירופית", פראנדלי משוכנע.
"ההתאחדויות מנסות לעשות סוף לתופעה, אבל יותר מזה מנסות למנוע. בכל הקבוצות הקטנות באיטליה מבקרים כבר שנה פסיכולוגים שמסבירים לשחקנים את גודל הנזק שנגרם".
אבל מעורב הרבה כסף.
קבריני: "הבעיה היתה כל כך גדולה ופתאומית שאף אחד לא היה יכול לפתור. היום כשאנחנו מכירים את הממדים, אין ברירה. רוב השחיתות מכוונת כלפי הקבוצות הקטנות מהליגות הנמוכות, כי שם לא משלמים כסף לשחקנים. מה שכן אפשר לעשות זה לחזק, שהשחקן יבין לקראת איזה פשע הוא הולך".
איטליה יכולה לשחזר את ההצלחה של גיבורי 1982?
קבריני : "אי אפשר להשוות את היום למה שקרה לפני שלושים שנה, אבל אנחנו כן יכולים לראות שמי שהצליח זה החזקים שהשכילו לאחד כוחות בנבחרת".
אני מתכוון לאלופת עולם ב-2014.
פראנדלי : "אנחנו עובדים על זה. כל מאמן שואף להגיע לשם. אם לא, כבר הייתי הולך לקבוצה קטנה ועובד בשקט".
מפתיעה אתכם ההתעוררות הגרמנית?
פראנדלי: "כבר לפני כמה שנים היה ויכוח בין המומחים מתי זה יתפרץ. אנחנו מכירים טוב מאוד את מה שקרה בגרמניה. אחרי מונדיאל 2006 הם הקימו 18 מרכזים ברחבי המדינה, בהשקעה גדולה ובתמיכה של טובי המאמנים. בחרו את הכישרונות הכי בולטים וגידלו אותם.
"זו היתה שאלה של זמן וזו התוכנית עליה אני מדבר. טווח ארוך. אין קיצורי דרך. אתה חייב חזון, לשים אנשים נכונים. היה לגרמנים אומץ לקלוט את הזרים ולחבר אותם. יש שילוב יפה בין המנטליות הסגורה שלהם, החוזק, התוכניות המסודרות, אליהם מוסיפים את הפנטזיה שמגיעה מתרבויות אחרות".
הם יחליפו את הספרדים?
פראנדלי: "מוקדם מדי להספיד את ספרד. הם רק הפסידו שני משחקים בליגת האלופות".
נראה שיש שחקנים בברצלונה, כמו צ'אבי, שנופלים מהרגליים.
קבריני: "אלה הדרישות של המועדונים שצריכים לדאוג לבעיות התקציב. כל הופעה בליגת האלופות מכניסה הרבה כסף ולכן השחקן נהפך לעוד מספר בשוק הזה".
אגב כסף, מר פראנדלי, הבנתי שאתה מתנגד להתערבות הורים בקריירת ילדיהם.
"כמה שיותר רחוק, יותר טוב. הם מעבירים יותר מדי ציפיות לילדים. הם כבר חושבים על השקעה, הכסף שייכנס. אני יכול לדבר במשך שעות על הנושא הזה".
קבריני : "יש באיטליה בתי ספר לכדורגלנים מחוננים שעובדים על הדשא מ-7 בבוקר ועד 12. הורים שמסיעים את הילדים נתקלים בשלט 'אנחנו מודים שליוויתם את ילדיכם, עכשיו אנחנו מזמינים אתכם לצאת החוצה'".
בארץ יש שחקני בוגרים שאבא שלהם לא מפסיק לדחוף.
פראנדלי: "זה בכלל דבר ענק".
פראנדלי וקבריני חברים עוד מימי יובנטוס העליזים של שנות השמונים, אז זו היתה הקבוצה הטובה באירופה עם המאסטר מישל פלאטיני. ניסיתי להיכנס להשוואה בין מישל למסי, אבל מיד הבנתי שעשיתי טעות. "בוא נגיד שלשני אלופים כאלה היינו מוצאים מקום באותה קבוצה", פראנדלי נחלץ באלגנטיות מהמצור.
אבל אז החזרתי אותם לשדי העבר הרדומים. ה-29 במאי 1985, גמר גביע אירופה לאלופות נגד ליברפול. באיצטדיון הייזל בבריסל. שעה לפני תחילת המשחק אוהדי ליברפול התחילו להתקדם לעבר אוהדי יובה. האיטלקים החלו לנוס, התפתחה מהומת אלוהים בסופה נספרו 39 גופות של אוהדים איטלקים ו-600 פצועים .
המשחק, בחוסר טאקט, שוחק עד לסיומו, למרות הדם שזרם וסירנות האמבולנסים. האיטלקים ניצחו 0-1 משער בפנדל של פלאטיני. קבריני שיחק 90 דקות. פראנדלי נכנס בדקה ה-84 כדי לשמור על התוצאה.
"זה היה האסון הגדול", פראנדלי נזכר. "אי אפשר לשכוח כאלה מראות. כל פעם כשאני רואה קהל מתפרע זה חוזר. לפעמים האלימות מתפרצת מכלום, מאוהד אחד. מאותו יום אנשים הבינו שצריך לתכנן מחדש את נושא האיצטדיונים ולהקפיד יותר בעניין הבטיחות".
קבריני: "היינו בביקור ביד ושם. ראינו שם איך התצוגה נכנסת לתוך חור שחור כדי להדגיש את גודל האסון, וזו תחושה דומה. אסון הייזל הוא פצע שהיה ויישאר פתוח בחיינו".
פראנדלי איש נעים. לא פוסח על שאלות, נותן הרבה כבוד לקבריני, ידידו הטוב. לפני שנפרדנו, שאלתי מה הוא מעדיף, לאמן נבחרת או קבוצה? בכל זאת, היתה לו תקופה נפלאה בפיורנטינה.
המאמן האיטלקי שלח חיוך רחב לאוויר הלוהט של ת"א. "זו שאלה שאני מתעורר איתה כל יום", הוא צחק. "אבל כל פעם כשאני רואה את השחקנים מגיעים למפגש, אחד אחרי השני, יש הרגשה מיוחדת באוויר, משהו חגיגי. אי אפשר להשוות. נבחרת זו נבחרת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם