מייקל ג'ורדן ואני: ראיון עם מי שהפך את השחקן לאגדה
לפני שלושים שנה עשה סוכן השחקנים דיוויד פאלק את עסקת חייו כשהחל לייצג את מספר 23. מאז הפך לאחד האנשים החזקים בליגת הכדורסל הטובה בעולם. בראיון בלעדי מספר על הקושי לשווק שחקן שחור: "אמריקה לא הייתה מוכנה לקבל את זה", מחמיא לכספי: "שמעתי עליו לא מעט, הוא מוכשר"
עוד ארוחת צהרים במסעדת יוקרה, עוד בקבוק יין משובח בשווי מאות דולרים, עוד כמה הצעות עסקיות מתוך רשימה של מאות הצעות שזורמות למשרדו בכל חודש, וכוכב ענק אחד: מייקל ג'ורדן, שחקן הכדורסל הטוב ביותר בכל הזמנים, שכפי שפאלק למד באחת מהפגישות איתו, לא קם בבוקר מהמיטה גם בשביל 75 מיליון דולר.
"אני זוכר שנפגשנו לארוחה שבמהלכה הצגתי בפניו שלוש הזדמניות עסקיות", אומר פאלק בראיון בלעדי לסופשבוע. "אני מדבר איתך על הצעות שהיו יכולות להכניס לו 75 מיליון דולר בלי שהן דרשו שום מאמץ מצדו, אפילו לא יום אחד של צילומים".
מבחינתו של פאלק מדובר היה בעמלת סוכן לפי חישוב של עשרים אחוז עמלה שלקח תמורת כל עסקה שרקם לג'ורדן מחוץ לעולם הכדורסל, סיפור של 15 מיליון דולר. אלא שג'ורדן "הקשיב להצעות שלי ואמר שזה פשוט לא מדבר אליו, שהוא לא רוצה לעשות את זה, והמשיך הלאה", מתאר פאלק.
חשוב להדגיש שפאלק לא מתמרמר על מה שקרה באותו יום. אם להודות על האמת, אין לו גם שום סיבה. את מה שלא הרוויח מהעסקאות שלא יצאו לפועל, גרף פאלק בכפולות של חמש ושל עשר בזכות עשרות עסקאות אחרות שתפר בשלושים השנים האחרונות ללקוח שהיה חלומם הרטוב של כל סוכני הספורט בארה"ב.
החיבור הנדיר הוליד את אחת הבריתות הכוחניות והחזקות ביותר שידע הספורט האמריקני. החיבור הזה גם אחראי ליצירתה של מפלצת כלכלית שממשיכה לגלגל עד היום יותר ממיליארד דולר בשנה, תחת המותג הנושא את שמו של הכוכב הענק שכבר עשר שנים לא משחק כדורסל.
כמה שווה היום המותג "מייקל ג'ורדן" ?
" הנעליים שלו לבד מכניסות היום לנייקי שני מיליארד בשנה. הייתה בדיקה שתוצאותיה פורסמו לאחרונה ולפיה אם אתה לוקח את הנעליים של לברון ג'יימס, קובי בראיינט, דוויט הווארד, קווין דוראנט, דריק רוז, דווין וייד וג'ון וול, כלומר, כל השחקנים שיש להם קו נעליים הנושא את שמם ומחבר את סך כל המכירות שלהם בשנה, ואז מכפיל פי שלושה, אתה עדיין לא מגיע לכמות המכירות של נעלי אייר ג'ורדן'".
וזה בגלל הכדורסל האדיר שהציג, או שזו תוצאה של האישיות הממגנטת שלו?
"זה קודם כל כי זה היה טבעי מאוד בשבילו. אני רואה היום הרבה כוכבי כדורסל צעירים שרואים את עצמם בתור כוכבי קולנוע, שמוציאים תקליטי ראפ, שרוצים להיות סלבריטאים, והתחושה שאני מקבל היא שהם פשוט מנסים יותר מדי. אני חושב שלאנשים בבית חשוב שזה יהיה טבעי ולא ירגיש מזויף. ולמייקל זה פשוט בא טבעי.
יש היום הרבה שחקנים טובים, אף אחד לא ברמה של ג'ורדן, אבל כשאני רואה את לברון ג'יימס ודוויט הווארד עושים את מה שג'ורדן עשה לפני 25 שנה, אני אומר להם: נסו משהו חדש. האתגר הגדול הוא לא לשחזר את מה שג'ורדן עשה בשנות ה-80, חסות לנייקי, מקדונלדס, משקאות קלים. האתגר הוא להמציא נוסחה חדשה שתתאים למאה ה-21".
פאלק מתקשה להסתיר את ההערצה הגדולה שהוא רוחש לג'ורדן, גם כ-30 שנה לאחר שהוציא לפועל את ההחתמה המקצועית החשובה בחייו. "אין די מילים במילון האנגלי כדי לתאר את התודה שאני חב לג'ורדן על הנאמנות הגדולה שלו כלפיי", הוא מודה לא פעם במהלך הראיון.
"הוא היה מספיק גדול ומספיק מפורסם כדי שהוא יוכל לבחור לעצמו את הסוכנות הכי גדולה בעולם, אבל הוא מעולם לא טרח לבדוק סוכנים אחרים או לתהות אם החלוקה בינינו היא חמישים-חמישים או שמונים-עשרים או תשעים ותשע מול אחוז אחד".
ועדיין , אסור להתבלבל. בשום שלב פאלק לא ממעיט בחלקו הגדול ביצירת המותג החזק ביותר שידע הספורט העולמי. מדובר באדם כוחני, מלא ביטחון עצמי, בוטה ונוטף כריזמה, שהרשה לעצמו להסתכל בגובה העיניים בכוכבים הגדולים שייצג ובבעלי הקבוצות המיליארדרים שנפגשו עמו תדיר. ברגע של "צניעות" אופיינית מספר פאלק שבתור סוכן הוא התנהל "באותה אגרסיביות וכוחניות שאפיינו את מייקל ג'ורדן על המגרש". הסוכן שפעם אחר פעם תואר כאיש השני הכי חזק בליגה, אחרי הקומישינר דיוויד שטרן, ומי שג'ורדן עצמו תיאר פעם בהערצה כ"נושא ונותן חצוף, יהיר, מנופח ואגרסיבי".
אני משער שבשבילך זו המחמאה הכי טובה שאפשר לקבל כשהיא מגיעה מאדם כמו ג'ורדן.
"אני לא אדם שחצן, אבל כשאתה עובד אצל האנשים הגדולים ביותר בתעשייה, מייקל ג'ורדן, פטריק יואינג וג'יימס וורת'י, הם לא מצפים ממך שתהיה נחבא אל הכלים, הם רוצים מישהו שיידע לצאת ולהשיג להם את מה שהם רוצים. אני אדם עם ביטחון, אבל אני תמיד מאמין באנשים שאני עובד איתם. יהיה קל בשבילי להגיד לג'ורדן ?בוא נעשה איתך מה שעשו עם מג'יק ג'ונסון או עם לארי בירד', אבל חשוב לי להיות ראשוני, לחשוב איך לעשות דברים בצורה אחרת, חדשה.
מייקל ידע שאני לא הולך לעשות איתו מה שסוכנים אחרים עשו לפניי. קח לדוגמה שחקן ענק כמו מג'יק ג'ונסון. אני לא חושב ששחקן ברמה שלו, בשוק גדול כמו לוס אנג'לס, מוקף בכוכבים כמו כרים עבדול ג'באר וג'יימס וורת'י, קיבל מבחינת משכורת והסכמי חסויות את מה שהוא היה צריך לקבל. הוא היה יכול לעשות הרבה מהדברים מהסוג שמייקל עשה, אבל הוא כנראה לא הקיף את עצמו בצוות הנכון".
על אף הזהות הכמעט מוחלטת עם מייקל ג'ורדן, שנמשכת עד היום, פאלק רחוק מלהיות סוכן של איש אחד. מדובר בסוכן-על שבשנות ה-80 וה-90 החזיק ברשימת החיוג המקוצר שלו יותר כוכבים מכל סוכן אחר ב-NBA. ממייקל ג'ורדן דרך סנטר הניו יורק ניקס פטריק יואינג, סנטר מיאמי היט אלונזו מורנינג, אלן אייברסון הפרובוקטור, סטפן מרבורי, דיקמבה מוטומבו, ג'יימס וורת'י, דומיניק וילקינס ועוד עשרות שחקנים אחרים.
הוא היה מושא להערצה ולסלידה בו זמנית. האיש שכולם פחדו ממנו וכולם קינאו בו. עם רשימה גדולה כל כך של כוכבים החזיק פאלק ביותר כוח מכל מאמן, שחקן או בעלים בליגה. "חיית הטרף הרעבתנית ביותר בכדורסל", תיארה אותו בעבר כתבת פרופיל גדולה של הניו יורק טיימס. "לפאלק יש כוח אדיר", סיפר אז ג'נרל מנג'ר באחת מקבוצות הליגה, שמסיבות ברירות סירב לחשוף את שמו. "אם היה לו רק מייקל ג'ורדן הוא היה נחשב לגאון בשיווק, מה שהוא באמת. אבל הוא מייצג כל כך הרבה שחקנים שהוא הפך לכוח אדיר. הוא פחות או יותר מקבל כל מה שהוא מבקש".
דוגמאות לא חסרות. כך, למשל, בשנת 1982 סידר לג'יימס וורת'י מלוס אנג'לס לייקרס חוזה בשווי 1.2 מיליון דולר מול ענקית ההנעלה ניו באלאנס. החוזה שאורכו שמונה שנים נחשב אז לגבוה ביותר בהיסטוריה של ה-NBA.
ב-1985 סידר את החוזה המפורסם מול נייקי, שהפך את מייקל ג'ורדן שנה אחת אחרי שהגיע לליגה ושש שנים לפני שזכה באליפות, לבעל הסכם החסות הגדול בליגה. וכמובן, חוזה השלושים מיליון דולר לעונה שסידר לו ב-1996, כששיחק בשיקגו בולס. לקראת סוף שנות ה-90 הפך פאלק למי שמייצג בו זמנית חוזי שחקנים בשווי כולל של לא פחות משמונה מאות מיליון דולר.
"הרבה אנשים לא אוהבים את דיוויד, אבל הוא הכי טוב במה שהוא עושה", תיאר פעם מייקל ג'ורדן בכתבת פרופיל נרחבת שפורסמה על פאלק. "הוא יודע להיכנס לך מתחת לעור, לא משנה מול מי הוא יושב, כי הוא יודע מה המטרות שלך, מה הזווית שלך. הוא מבין את השוק, הוא מבין את השחקנים. מבחינה שיווקית הוא גדול. הוא האיש שבא עם הרעיון של אייר ג'ורדן".
יחסיו של פאלק עם ג'ורדן נבנו בהדרגה. "בארבע או חמש שנים הראשונות ג'ורדן שם אותי במרחק נגיעה, בחן אותי כל הזמן", נזכר פאלק. "דברים החלו להשתנות כשעברתי את המבחן שלו. זה מעיד על האינטיליגנציה הגבוהה שלו, שהוא לא יחתום עם מישהו ויגיד ?'אוקיי, אני סומך עליך בגלל שחתמתי איתך'. הוא רצה שאוכיח את עצמי ואני חושב שזה בדיוק האופן שבו זה צריך להיות. אתה חייב לעמוד במבחן הזמן".
החתמת את ג'ורדן מיד אחרי המכללות, לפני שנכנס לליגה. באיזה שלב הבנת כמה גדול הוא הולך להיות?
"אין מי שהיה יכול לחזות שמייקל יגיע לשיאים שהוא הגיע אליהם במהלך הקריירה שלו, כולל העובדה שגם עכשיו, עשר שנים אחרי שהוא פרש, הוא עדיין הספורטאי הפופולרי ביותר בעולם. כשהחתמתי אותו ב-1984 היו לי עשר שנות ניסיון עם שחקנים מפורסמים אחרים, כמו ג'ון לוקאס וג'יימס וורת'י, כך שידעתי פחות או יותר למה לצפות בעבודה עם שחקנים גדולים. ברגע שמייקל הגיע, אחרי שהוא כיכב באולימפיאדה וזכה באליפות המכללות, ניסיתי בעיקר להמשיך לחשוב על מה עוד אפשר לעשות שיתאים לכישרון ולאישיות שלו".
פאלק לא בזבז יותר מדי זמן. כמה חודשים אחרי שמייקל הגיע לליגה הטובה בעולם ב-1984, הוא התחיל לשווק אותו לענקיות הנעליים האמריקניות, וחשף בפניהן בפעם הראשונה את שיטות הניהול הכוחניות והבוטות שיהפכו בעשרים השנים שלאחר מכן לסימן ההיכר המקצועי שלו.
"במקום להתקשר לחברות ולשאול אותן כמה הן יהיו מוכנות לשלם למייקל ג'ורדן, התקשרנו אליהן וביקשנו מהם להכין מצגת שבה יסבירו מה הן מתכוונות לעשות כדי לקדם אותו. אין צורך לומר שנתקלנו בלא מעט תגובות לועגות", הוא נזכר.
בסוף, אחרי קרב ראש בראש בין אדידס לנייקי, חתם ג'ורדן על חוזה של חצי מיליון דולר לשנה עם נייקי - פלוס אחוז קטן מהמכירות, סכום חסר תקדים במונחים של אז. "רציתי להשיג לו קו הנעלה והלבשה משלו, לאף אחד לא היה כזה עד אז", מתאר פאלק. "באמצע פגישה עם נייקי הייתה לי הארה על איך צריך לקרוא לנעליים שלו, ושאלתי אותם: למה שלא נקרא להם אייר ג'ורדן'? "
מבחינת נייקי זו הייתה העסקה הרווחית ביותר בהיסטוריה. בניגוד לצפי של מנהלי החברה, הנעליים של ג'ורדן הכניסו 130 מיליון דולר ב-1985 לבדה. נכון להיום ג'ורדן משלשל לכיסו, לפי הערכות שפורסמו בפורבס, לא פחות משישים מיליון דולר בשנה רק מהסכם החסות מול נייקי.
מה הפך את ג'ורדן ב-1984 למותג חזק כל כך? הוא נבחר בדראפט רק במקום השלישי, עוד לא שיחק עונה שלמה בליגה, זכה באליפות ראשונה עם השיקגו בולס רק ב-1991, ומסביבו היו ענקי כדורסל מוכחים. "ב-1984 הכדורסל היה ספורט קבוצתי מאוד. היו הלייקרס עם ג'יימס וורת'י, מג'יק ג'ונסון וכרים עבדול ג'באר, ומנגד בוסטון סלטיקס עם לארי בירד, רוברט פריש וקווין מק'הייל".
"לא היה אז שחקן יחיד שבאמת בלט מעל הקבוצה. מייקל נבחר בידי שיקגו בולס, שסבלו מתקופה רעה לפני שהוא הגיע. הם לא הגיעו לפלייאוף והפסידו המון משחקים. ואז הגיע ג'ורדן והסגנון המחשמל שהוא מביא למשחק, היכולת לשחק מעל הטבעת. זה היה דבר שמעט מאוד אנשים ראו קודם לכן".
"התייחסתי אליו אז במונחים של שחקני טניס, שחקן של ענפי ספורט אינדיוודואליים, כמו ארתור אש או ג'ימי קונורס או ביורן בורג, שהיה לו קו אופנה והנעלה. אני לא חושב שמג'יק ג'ונסון, כרים עבדול ג'באר או לארי בירד נתפסו כהרבה מעבר לשחקנים גדולים בקבוצות גדולות, אבל מייקל ג'ורדן נתפס יותר ככוכב אינדיוודואלי".
אבל אתה בעצמך מודה שבתקופה ההיא היה קושי לשווק שחקן שחור לקהל צרכנים לבן.
"לא היה תקדים כזה שלשחקן יהיה שיווק בסגנון שהיה למייקל. חלק מזה נובע מכך שבשלהי שנות ה-70 הכדורסל לא היה פופולרי בקרב הציבור הרחב. הוא נתפס כשחור מדי, עם יותר מדי סמים. הוא לא היה דומה לכדורסל שאחרי ההגעה של דיוויד שטרן והמהפכה שהוא וג'ורדן חוללו. היה פה מקרה תקדימי. לקחנו רוקי לא מוכח, מוקף בסביבה של כוכבים, ורצינו לראות לאן אפשר לקחת את זה. אמריקה עדיין לא הייתה מוכנה לקבל שחקן כדורסל שחור כדובר של המשחק, זה לא היה קיים קודם לכן".
שיתוף הפעולה עם השחקן שקפץ גבוה יותר מכל שחקן אחר בתקופתו אפשרה לשניים לרחף יחד למחוזות מסחריים ותרבותיים חדשים, שהפכו את ג'ורדן בשיאו לקונצנזוס אמריקני ולאחד האנשים הפופולריים ביותר בעולם. מנעלי אייר ג'ורדן, שנחשבות עד היום לנעלי הספורט הנמכרות ביותר בעולם, דרך הסכמי החסות למקדונלדס, משקה האנרגיה גייטורייד, שש מסעדות, סוכנות מכוניות, בושם הנושא את המספר 23 והרשימה עוד ארוכה, ארוכה עד כדי כך שלפי דיווח עדכני של פורבס, ג'ורדן הוא גם היום הספורטאי הרווחי ביותר בעולם, עם מחזור הכנסות שנתי של 80 מיליון דולר.
עשר שנים אחרי החוזה עם נייקי אתה מחליט להפיק לו סרט אנימציה עם הלוני טונס, ספייס ג'אם. איך עלה הרעיון?
"הסרט נולד אחרי שמייקל קיבל עוד קודם לכן מאות הצעות להשתתף בסרטים, ואני, בתור הסוכן שלו, הרגשתי שכל דבר שהוא ישתתף בו צריך להיות מותאם באופן אישי למידותיו, כי הוא הרי לא שחקן קולנוע. ואז, אחרי כל ההצעות שלא הפסיקו לזרום, אמרתי לו יום אחד שאנחנו צריכים להפיק סרט משלנו, שבו הוא יוכל לגלם את הדמות שהוא יודע לגלם טוב יותר מכולם. הוא הסתכל עלי ושאל, את מי, את ג'יימס בונד?' ואמרתי לו, לא, את מייקל ג' ורדן'. ואז פנינו עם הרעיון לכל האולפנים הגדולים, ולשמחתי אולפני וורנר ברדרס היו פתוחים והתלהבו מהרעיון להפיק סרט עם הלוני טונס.
זה דבר שלא נעשה קודם לכן. אבל בסופו של דבר זה היה הכישרון המדהים של ג'ורדן שאפשר לי לפרוש כנפיים ולנסות כל מיני רעיונות חדשים. אם היית אומר לי ב-1975, כשסיימתי לימודי משפטים, שיום אחד אעשה סרט, הייתי אומר לך ?כן, בטח, רגע אחרי שאני אטיס מעבורת חלל לירח".
פאלק כנראה באמת לא היה אמור להיות שם. הוא בן למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני של ניו יורק שמגלם בחייו המקצועיים את השילוב שבין המוח העסקי של אביו, שניהל שתי קצביות, לאמו שהשלימה שני תארים שניים ודיברה שש שפות. הוא השלים תואר ראשון בלימודי כלכלה מאוניברסיטת סירקיוז ותואר שני בלימודי משפטים מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.
במהלך לימודי התואר השני הוא התקבל לעבודה כמתמחה ללא תשלום בסוכנות השחקנים ProServ, ושנתיים לאחר מכן כבר השיג את הלקוח הגדול הראשון שלו: שחקן הכדורסל ג'ון לוקאס, הבחירה הראשונה בדראפט של 1976.
16 שנה לאחר מכן, ב-1992, כשהוא מחזיק בפנקס הטלפונים שלו את המספרים הפרטיים של מייקל ג'ורדן, פטריק יואינג, אלונזו מורנינג, אלן אייברסון ודיקמבה מוטומבו, החליט פאלק להקים את סוכנות השחקנים העצמאית Enterprises Falk Associates Management) FAME). בתוך זמן קצר היא הפכה לסוכנות החזקה ביותר ב-NBA.
איזה שחקן, מבחינת שיווק ופופולריות, הכי קרוב למותג שקוראים לו מייקל ג'ורדן?
"אין היום שחקן בליגה שהוא מותג. קובי בראיינט, לברון ג'יימס וקווין דוראנט הם כנראה שלושת הכוכבים הגדולים בליגה, אבל מבחינת רמת הפופולריות הם לא מתקרבים לג'ורדן, גם היום, עשר שנים אחרי הפרישה שלו".
ההנחה הרווחת היא שהתדמית של לברון נפגעה אנושות בגלל המעבר מקליבלנד למיאמי, בניגוד לג'ורדן, נניח, שנשאר בבולס שבע שנים עד לאליפות הראשונה מתוך שש בסך הכל.
"המעבר עצמו לא פגע בו כמו השואו שבאמצעותו הוא הודיע על המעבר. אני אומר את זה בתור אוהד שלו ובתור מי שחושב שמדובר בשחקן הטוב ביותר כיום, או לפחות אחד מהשלושה הטובים ביותר: אם לברון היה מחכה לטבעת הראשונה ואז היה עושה את החגיגה שהוא עשה כשהוא עבר למיאמי, אנשים היו מריעים לו. אבל להכריז מראש שאתה הולך להביא שש או שבע אליפויות? אנשים לא רוצים לשמוע על זה. הם רוצים לראות את זה".
מבחינה מקצועית יש היום מי שמשווים בין הכדורסל של לברון לזה של ג'ורדן.
"קשה להשוות בין שחקנים מתקופות שונות. אני מעריץ את לברון, את העבודה שלו, את מוסר העבודה שלו, את הקלאסה שלו, אבל אני לא חושב שאי פעם נראה שחקן טוב כמו מייקל ג'ורדן".
על עומרי כספי יצא לך לשמוע?
"בטח. אני לא יכול להגיד שאני עוקב אחריו, אבל שמעתי עליו לא מעט. זה נהדר שלישראל יש שחקן ב-NBA, אבל כשאתה רואה איך שחקן שהיה מוכשר כל כך בישראל מתקשה בליגה אתה מבין עד כמה היא תחרותית בצורה שלא תיאמן".
מה לגבי השמועה שג'ורדן יחזור לשחק השנה משחק אחד במהלך העונה.
"שמעתי על זה. אין לי ספק שמייקל מסוגל לשחק גם בגיל חמישים ולהיות יעיל, אבל עכשיו כשהוא מנהל קבוצה ( ג'ורדן הוא אחד מהבעלים של השארלוט בובקאטס) אני לא חושב שהוא צריך לעשות את זה. אני לא חושב שהוא צריך להוכיח שום דבר לעצמו או לאחרים".
סוכנות השחקנים העצמאית שהקים פאלק הלכה והתרחבה, והוא ביסס לעצמו מעמד של אחד האנשים החזקים ביותר בליגה, לדעת רבים אף חזק מדי, כשהשחקנים פועלים בשם האינטרסים שלו. הרשימה הגדולה של הכוכבים הגדולים שייצג לצד התנהלותו היהירה וסגנונו הבוטה הפכו אותו לאויבם הגדול של מנהלי הליגה ושל מרבית בעלי הקבוצות.
לנקודת רתיחה הגיעה המתיחות בין פאלק לליגה במהלך ההשבתה המדוברת רגע לפני פתיחת העונה ב-1999, שהביאה בסופו של דבר לקיצור העונה מ-82 משחקים ל-50 ועלתה לעודד קטש בביטול החוזה בניו יורק ניקס. ההשבתה נבעה ממחלוקת בנוגע לחלוקת עוגת ההכנסות של הליגה בין בעלי הקבוצות לשחקנים: פאלק נחשב אז לאיש הרע. "אתה לוקח את מייקל ג'ורדן, סקוטי פיפן ודניס רודמן מהשיקגו בולס, ומה נשאר לך? קבוצה שייתכן שלא תזכה באליפות ליגת המשנה", הסביר אז.
בהזדמנות אחרת הציע לאמץ פירמידת משכורות הדומה במבנה לזו המקובלת בהוליווד, שם "שחקן כמו ג'ים קרי מרוויח 16 מיליון דולר לסרט והשחקן השני אחריו מרוויח שני מיליון". דיוויד שטרן, שנחשב לאויבו הגדול של פאלק, לא הסתיר אז את תסכולו לנוכח התנהלותו של הסוכן. "אני לא נהנה מההשבתה, אבל אני רואה את דיוויד פאלק, פעם בתוכנית לילה ופעם אצל לארי קינג. אני לא יודע למה, אבל נראה שהוא נהנה מכל הסיפור".
לאחר 204 ימים הסתיימה השביתה בניצחון גדול לדיוויד שטרן ולבעלי הקבוצות, שהשיגו לראשונה בספורט האמריקני תקרת שכר קשיחה ששמה סוף לשוק החופשי, וקבעה כי משכורתם של השחקנים תגיע עד ל-15 מיליון דולר, תלוי באורך החוזה.
אתה מדבר לא פעם על הגדלת המשכורת של הכוכבים, אלא שלפי הדיווחים 17 מ-30 הקבוצות בליגה נמצאות בהפסדים. אולי המשכורות באמת גבוהות מדי?
"הבעיה היא שהכוכבים הגדולים מרוויחים פחות מדי, ודרג הביניים מרוויח יותר מדי. קח לדוגמה את מה שקורה בבייסבול. ג'יי זי, הראפר המפורסם ובעלה של ביונסה, פתח לאחרונה סוכנות שחקנים, החתים את רובינסון קאנו, והוא מנסה להשיג לו חוזה שיעלה אף על זה של אלכס רודריגז, שקיבל 275 מיליון דולר בשעתו. הוא מדבר על משהו בסביבות שלוש מאות מיליון דולר.
אין היום שום מצב ששחקן NBA ירוויח 300 מיליון דולר בקריירה, וזה כי האיגודים המקצועיים חתכו את המשכורת של הכוכבים הגדולים. האוהדים באים לראות את קובי בראיינט, לברון ג'יימס ואת קווין דוראנט, ואני חושב שהכוכבים הללו מוגבלים באופן מלאכותי בסכומים שהם מרוויחים. מנגד אנחנו רואים משכורות גבוהות לשחקנים בינוניים".
ומה כל זה אומר מבחינתך ומבחינת הסוכנים בכלל?
"החוקים הללו פגעו משמעותית ביכולת של הסוכן להשיג לשחקן שלו את החוזה שמגיע לו. לברון ג'יימס לא צריך היום סוכן, הוא יכול בתוך פחות מדקה לקבל חוזה מקסימום בכל אחת מקבוצות הליגה. זה מגביל באופן משמעותי את היכולת של הסוכן לעבוד עם השחקן כדי להביא לתוצאה מרבית. זה מייאש.
בתקופה שלי דבר כזה לא היה יכול לקרות, כי כל השחקנים שלי היו מעורבים באיגוד השחקנים. פטריק יואינג היה הנשיא של האיגוד, דיקמבה מוטומבו היה הסגן. כולם היו מעורבים כדי להגן על הזכויות שלהם. היום השחקנים הגדולים, כמו לברון ג'יימס או קובי בראיינט, לא רק שלא מעורבים, הם מתרחקים מזה. אם קובי ולברון היו מעורבים כמו שהשחקנים שלי היו מעורבים בתקופתי, אני לא חושב שזה היה קורה".
אבל אתה מבין שמה שאתה מתגאה בו הוא בעיני רבים שורש הבעיה. התחושה היא שצברת יותר מדי כוח, ובעלי הקבוצות חששו ממך.
"אם יש לך ביטחון במה שאתה עושה, אתה אף פעם לא צריך לנעול את השחקן שלך לתקופה ארוכה כל כך. תראה את מג'יק ג' ונסון. בשנת 1981 הוא חתם עם הלייקרס על חוזה ל-25 שנים עבור 25 מיליון דולר. כולם חשבו אז שזה חוזה מדהים, אלא שתשעה חודשים אחרי שהחוזה נכנס לתוקף, ב-1984, סידרתי לשחקן שלי, פטריק יואינג, חוזה בשווי של פי שלושה יותר ממה שמג'יק ג'ונסון קיבל, וזה עוד לפני שזכה באליפות, נבחר לשחקן הטוב ביותר או אפילו שיחק משחק אחד בליגה".
הסיבה שהשחקנים שלנו קיבלו יותר היא שהיה לנו חזון טוב יותר לאן השחקנים שלנו הולכים וידענו להתאים את החוזים לשחקנים שלנו. הבעלים לא פחדו ממני, הם העריכו אותי ונתנו לי כבוד והם ידעו שאני אגרסיבי בשם השחקנים שאני מייצג".
בארץ מדברים הרבה על תקרת שכר קבוצתית כמודל של תחרות הוגנת. אבל גם ב-NBA זה מס שפתיים בלא מעט מקרים, כשיש לך קבוצות שמשלמות עשרות מיליוני דולרים בשנה מעבר לתקרת השכר. "הנה דרך לבחון את זה. בעונת 2005-2004 פיניקס סאנס סיימו את העונה הרגילה עם המאזן הטוב ביותר בליגה, 62 ניצחונות, והניקס סיימו עם מאזן עלוב של 27 נצחונות בלבד אבל סכום המשכורות שהניקס שילמו אז היה גבוה ביותר ממאה מיליון דולר מזה של הפיניקס סאנס. כך שהעובדה שאתה שופך הרבה כסף היא לא ערובה להצלחה או לניצחון. זה נחמד מאד להביא שחקנים בהרבה כסף, אבל זאת לא ערובה להצלחה".
לא מעט דווח על היריבות הגדולה בין פאלק לבין שטרן. רגע לפני שהוא מסיים שלושים שנה בתפקיד ופורש, מתברר שפאלק דווקא יודע לפרגן. "הוא הקומישינר הטוב ביותר בהיסטוריה של הספורט. הוא הגיע לליגה שהייתה במצב קשה, כשסדרת הגמר שלה אפילו לא שודרה בשידור חי בטלוויזיה, והוא הפך אותה למותג ענק. הוא לקח שלושים בעלי קבוצות עשירים, מוכשרים, ומצא דרך לעבוד עם כולם יחד בהסכמה. הוא לקח שלושים בעלים עצמאים וחזקים ומצא דרך לעבוד עם כולם ולהפוך את הליגה לתעשייה של חמישה מיליארד דולר".
מחליפו ייכנס לנעליים גדולות.
"האתגר של המחליף שלו, אדם סילבר, הוא להפוך את הליגה לתעשייה של 20-15 מליארד דולר. זה בהחלט ריאלי. כשיש לך בסין ובהודו יותר ויותר צעירים שמשחקים כדורסל אני לא רואה שום סיבה שהליגה לא תגדל פי שלושה או ארבעה. לכן, כשאני רואה את המאבקים בין השחקנים לבעלי הקבוצות, זה מצחיק אותי. המטרה לא צריכה להיות להגביל את השחקנים אלא להמשיך לגדול יחד, ואם הליגה תגיע למצב שהיא שווה 20-15 מיליארד דולר שחקנים כמו לברון ג'יימס יוכלו להרוויח 50 מיליון דולר בעונה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם