היתה קונספציה? רייס השתלט על מכבי ת"א
בדקה ה-90 של העונה, בלאט החליט לשנות פאזה ולשים את הכדור עמוק עמוק בידיים של הגו-טו-גאי בצהוב – טייריס רייס. וגם: הפספוס של צ'וברביץ', המשרוקית הבוערת של גילי כהן והשלשה הקריטית של דייויד בלו. סיכום משחק מספר 1 בגמר הפלייאוף
טייריס רייס לקח אתמול בדיוק את אותן הזריקות שהוא לקח בתחילת העונה, כשהוא קלע 5 ו-2 נקודות מול נתניות וגליליות ועוד פחות מזה ביורוליג. זה קרה כש-95 אחוזים מאוהדי מכבי ת"א ופרשניה (בתוספת כמה מדליפים מההנהלה מעל ראשו של בלאט) רצו לשלוח את רייס הביתה.
בלאט, שכבר עשה את שלו העונה, וגם אובדן אליפות (מה שלא נראה שיקרה) לא יעמעם את ההישג המדהים שלו, מתנהג כמו מאמן שכבר אין לו כוח וזמן לקחת סיכונים, ופשוט מינה אחראי רשמי עם קידומת 00 ורישיון חופשי לירות. בגלל זה בדיוק מכבי שיחקה ונראתה גם בדקות הרעות שלה כמו בעלת הבית: כי היה לה בעל בית. ככה זה, בדקה ה-90 של העונה אלופת אירופה שיחקה לאומית.
אלכס. כמעט כל סיפור של בחור מעל גובה 2.10 שמתעסק בכדורסל ישראלי הוא מעניין. במקרה של צ'וברביץ' הסיפור הוא על בחור בגובה 2.12 שמתפרסים יפה על פני בחור עם סייז טוב.
בנוסף, בניגוד לרוב השחקנים (המועטים) שעברו בליגה הישראלית עם גובה דומה (פראחוסקי הפצוע כרונית בירושלים הוא היחיד), מדובר גם בבחור שיודע לקפוץ גבוה עם הגודל הזה וגם לנוע בזריזות מפתיעה. ככה זה כשעד גיל 18 נחשבת בכלל לפרוספקט בכדורעף שחוסם בקו הרשת.
פרנקו עדיין מנסה לחשוב אם ההימור המפתיע שלקח כשמיקם אותו בחמישייה הפותחת מתוך מטרה לעטוף את סופו מלקבל כדורים, אבל בעיקר לעייף אותו, הצליח. מבחינה סטטיסטית? אולי הצליח קצת.
צ'וברביץ' הכניס הרבה התלהבות וגם אסיסט חביב, קלע נקודה אחת מעל הממוצע שלו (2) אבל גם שיחק פחות. האם זה היה שווה את זה? קשה להגיד.
סופו שיחק בדיוק את 16 הדקות שהוא משחק כל העונה, וקלע רק 9 נק', אבל הצבע עדיין היה שלו. צ'וברביץ' כבר לא ילד (28), אבל נהנה מהעובדה שבניגוד לשנות ההתבגרות שלו ביסודי, יש להניח, סנטרים על המגרש- בטח ובטח בגודל שלו - מתפתחים לא פעם מאוחר.
הוא עדיין מחזיק באלמנטים של שחקן שלא הגיע מהענף: הוא מחפש יותר מדי את החסימה, לא שומר עם הרגליים, ובעיקר מפחד לחטוף מכות. מצד שני, גם את זה לומדים. אולי זה יכול לחכות לעונה הבאה.
גילי. בשלוש הדקות הראשונות של המשחק, השופטים, כמו שפיני גרשון אוהב למחזר מיוונית, בלעו את המשרוקית. חילופי מרפקים על גבול חילופי מהלומות באזור הצבע זכו להתעלמות מופגנת, ככל הנראה מכוונת. אולי מדובר בהכנה מוקדמת וחשש ממשחק שייעצר אחת לחצי דקה בגלל של שתי קבוצות שאוהבות להרביץ.
בשלב מסוים נראה היה שכהן החליט שהמשרוקית שלו כבר בוערת, והחליט לשנות פאזה: במו ידיו ופיו עצר כהן בשלב קריטי של המשחק את מכבי חיפה מלהשתלט על המשחק, כששחרר שלוש שריקות קריטיות לעבירת תוקף נגד דונטה סמית'.
על אחד מהפאולים אפשר היה להתווכח, להכריע לכאן או לכאן, אבל כהן חייב ללמוד דבר פשוט: כל השנתיים האחרונות של סמית' בליגה, ובעצם גם בשנים שלו בפורטו ריקו, בסופיה ואפילו בסאות' מלבורן מהליגה האוסטרלית (שם בכלל נוהגים לשפוט ע"פ מצב הרוח), סמית משתמש-לא משתמש עם הידיים כשהוא עובר שחקן.
מדובר בעבירת תוקף גבולית שב-NBA וגם באירופה משתדלים לשרוק אותה רק במקרים ברורים לגמרי וכמעט תמיד אחרי אזהרה. אחרי עונה שלמה וארוכה שבמהלכה התעלם מאותן עבירות לכאורה של סמית' (שעד הפלייאוף, אגב, מעולם לא יצא ב-5 עבירות), גילי כהן החליט לשנות מקצוע, להפוך למורה מחנך, וכמאמר שר האוצר, לקחת פנס ומימיה ולחפש את השחקן הטוב בליגה וללמד אותו מה בסדר ומה לא בסדר. נקודתית הוא מצא, אבל זה נראה רע מאוד.
טרנס. ההבדל בין יתרון נקודה ל-4, כך טוענים, הוא שלוש. בנוקיה - כך טוענים רבים יותר, הוא יכול להיות גם 20.
הגארד ההולל שהגיע מאילת כדי להתמסד, יזכור טוב-טוב את המהלך ההגנתי האחרון שלו, לא כי הוא היה חושך כל המשחק, אלא כי היציאה המאוחרת שלו לשלשה שהשחיל דייויד בלו הייתה כזאת שאפשר להמר עליה שזו שלשה של אליפות. במקום לנסוע לתל אביב במינוס נקודה, יכול מאוד להיות שחיפה נוסעת לתל אביב במינוס 20.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם