אנדרס אינייסטה: "הולכים בכל הכוח לזכות במונדיאל"
הוא גדל בכפר קטן שתושביו אוהדי ריאל מדריד והפך ליהלום של ברצלונה. ב-2010 הפך לגיבור ספרד אחרי שכבש את השער שהבטיח זכייה ראשונה במונדיאל. בראיון בלעדי ל"ישראל היום" הוא מדבר על הסיכויים לזכות שוב, על החבר מסי ועל האהדה בישראל
המפגש פנים מול פנים עם אנדרס אינייסטה מעורר אותה תחושה שמרגישים כשצופים בו בטלוויזיה או מהיציע. בחור פשוט, שלא עושה דרמה משום דבר ושנראה כמו השכן ממול. הוא כל כך רגיל עד שלפעמים זה יכול להיות מביך, כמו הפעם המפורסמת שבה אנשים בילבלו בינו לבין המלצר.
אם קלארק קנט זקוק לשמיים ולגלימה כדי להפוך לסופרמן, "דון אנדרס" חייב את הדשא ואת המדים של בארסה או של הנבחרת כדי להפוך לאינייסטה. אף שכבר מזמן הוא לא רק אינייסטה אלא כפי שטען חברו לנבחרת איקר קסיאס: "אחד השחקנים הכי טובים בהיסטוריה של ספרד."
עם כל הכבוד שמגיע לידיים הקדושות של איקר ולכוח של סרחיו ראמוס, עם סיום עונה מדהים, ולמוח שעדיין מבריק ופועל של צ'אבי הרננדס, אינייסטה הוא הכוכב הגדול של אלופת העולם. ה"לאו מסי" של ספרד. M.V.P-ה של היורו האחרון והגיבור הגדול של המונדיאל בדרום אפריקה. האיש שנתן לספרדים (והכוונה לתושבי ספרד) את המונדיאל הראשון עם שער בהארכה מול הולנד.
בדקה ה-116 הקשר הלבנבן הפך לסמל עבור מדינה שהתאהבה בו לא רק בגלל השער אלא גם בגלל אופיו. אין שחקנים רבים בהיסטוריה של בארסה שקיבלו כל כך הרבה אהבה וכבוד מצד אוהדי ריאל מדריד, כמו האיש הזה שנולד לפני 30 שנה בכפר קטן בשם פואנטלביה.
"אין ספק שהגול בדרום אפריקה היה אחד הרגעים הכי טובים בחיי. הבמה, התחרות, הרגע, כל המצב," סיפר אינייסטה בראיון בלעדי למוסף המונדיאל של "ישראל היום." "לא קיים משהו טוב יותר מזה. התחושה שהרגשתי באותו רגע לא תשוב, אך כשאני צופה בגול היום אני עדיין מתרגש ויש לי פרפרים," אומר אינייסטה לפני שהוא טס לברזיל. השער ההוא ילווה אותו בכל תחנה, אימון ומשחק בברזיל, מדינה שהמלך שלה הוא חברו בקמפ נואו, ניימאר.
"לברזיל יש יתרון כי היא משחקת בבית, דבר שהוא תמיד פקטור חשוב מאוד. אני מקווה שלמדנו את הלקח מגביע הקונפדרציות בברזיל, אך אנחנו מרוכזים רק בקבוצות של הבית שלנו: הולנד, צ'ילה ואוסטרליה," מסביר אינייסטה.
הקשר המחונן התייחס לחששות של מאמן הנבחרת, ויסנטה דל בוסקה, על כך שהשחקנים עלולים להגיע שבעים אחרי רצף הזכיות של יורו-מונדיאל-יורו. "אם משווים בין המונדיאל בדרום אפריקה לברזיל היום, אני טוען שאף על פי שאלו מקומות שונים ושנים שונות, הרצון לנצח לא השתנה. יש לנו אחריות גדולה יותר כי אנחנו האלופים, אך אנו הולכים לנסות בכל הכוח לזכות במונדיאל," מדגיש אינייסטה.
הגיבור של יוהנסבורג מקבל את פניי בחיוך ומשוחח איתי על החיים. כאמור, בחור רגיל. אלמלא הנוכחות של יועצו וכמובן הדקות המעטות שהוא יכול להקדיש לי במסגרת הלו"ז העמוס שלו, הייתי שוכח שאני מדבר עם התקווה הגדולה של ספרד לעשות את הבלתי אפשרי: לזכות בשני מונדיאלים ושני יורו בתוך שש שנים.
"אנחנו ראויים לאמון כי הוא מגיע לנו, אך אין ספק שיהיה מאוד קשה בברזיל", מודה אינייסטה שכמו שאר שחקני ברצלונה נוסע לברזיל עם הרגשה של שחרור ורצון לעשות מונדיאל גדול אחרי עונה כל כך קשה וטרגית. "זו היתה עונה קשה מאוד, עם הרבה מצבים מחוץ למגרש שאינם רגילים או טובים עבור קבוצה. למרות זאת, שיהיה ברור, זה לא תירוץ לכך שהשנה לא זכינו בצ'מפיונס, בליגה או בגביע המלך," אמר.
לראשונה זה שנים רבות, סיכום העונה הוא שלילי. אחרי 12 שנים בבוגרים זכורה לך תקופה כזו?
"איני יודע אם זו העונה הגרועה ביותר כי כשהתחלתי בברצלונה חוויתי עונות מאוד מסובכות, בלי תארים. אין ספק שהעונה חווינו דברים קשים מאוד. המוות של טיטו וילאנובה השאיר אותנו קפואים כי חיינו איתו זמן רב. אלו דברים שקשה להתגבר עליהם, אך צריך לדעת להמשיך הלאה".
"טאטה" מרטינו, המאמן שהגיע אחרי טיטו, כבר עזב. האם הוא באמת האשם במצב של בארסה?
"לא. כשהקבוצה מנצחת כולנו מנצחים וכשהיא מפסידה כולנו, ללא יוצא מן הכלל, מפסידים. אנו השחקנים האחראים העיקריים כי רק אנחנו יוצאים למגרש לשחק".
כיצד יתבטא המשבר העמוק שחווים שחקני בארסה במונדיאל?
"אני לא חושב שזה ישפיע. אמנם אנחנו אותם שחקנים אך בעונה יש המון משחקים, ואילו במונדיאל יש רק כמה. זוהי מציאות שונה לחלוטין. אף על פי ששחקנים רבים מגיעים מברצלונה מדובר בקבוצה אחרת ובמאמן אחר. צריך להפריד בין הדברים. במונדיאל אנחנו יכולים להצליח או לא, אך זה לא יהיה קשור לעונה של בארסה או של קבוצה אחרת".
הדיון המסעיר על סגנון הטיקי-טקה של בארסה או של באיירן של פפ גווארדיולה יגיע לנבחרת?
"איני חושב. אנחנו משחקים בצורה מסוימת בשל האמונה שהיא גורמת לנו לעשות דברים טובים ולהגיע להצלחות. לכל קבוצה יש סגנון משלה וזה לגיטימי".
ב-11 במאי אינייסטה חגג .30 קרוב יותר לסוף הקריירה מאשר לתחילתה, הוא יכול להביט אחורה ולחייך בגאווה רבה ובסיפוק. איש לא היה מדמיין שהילד הביישן בן ה-12, שהגיע מכפר של 2,000 תושבים לעיר הגדולה ברצלונה, יהפוך לשחקן שכזה.
לסקאוט של בארסה שראה אותו בטורניר לילדים לא היה ספק והוא נותר המום לנוכח הקלאסה, השליטה בכדור, הקצב וקור הרוח של הילד. להוריו, חוסה אנטוניו ומרי לוחאן כן היו ספקות והתלבטות בשאלה אם להיפרד מילד בגיל כל כך צעיר. אך הם סמכו על האקדמיה המפוארת של בארסה, "לה מסייה", שתדאג לו כשחקן וכילד וכמובן, רצו לאפשר לכדורגלן הזאטוט להגשים את חלומו.
בגיל 12 היה לו קשה לעזוב את הבית והמשפחה, מה גם שרוב אנשי הכפר היו אוהדי ריאל מדריד, אך הוא אזר אומץ ועזב. היום כמובן מרביתם בעד בארסה, או ליתר דיוק, בעד הקבוצה של אינייסטה.
מי היו גיבורי ילדותך בכדורגל?
"היו שני שחקנים שהסתכלתי עליהם הרבה וניסיתי להידמות אליהם: פפ גווארדיולה ומיכאל לאודרופ".
איזה מאמן אתה זוכר בחיבה רבה וממי למדת יותר?
"איני יכול לנקוב בפניך בשם אחד בלבד כי אצל כולם הרגשתי חשוב וזכיתי באמונם. למדתי מכולם, למן המאמן הראשון שהיה לי באלבסטה. בלעדיהם לא הייתי יכול לצמוח".
מה חשבת כשהגעת ל"לה מסייה?" האם באמת האמנת שתגיע לקאמפ נואו, או שזה היה חלום?
"האמת, לא האמנתי. חשבתי רק להיות שחקן מקצועי שמשחק בליגה הראשונה. כמובן, רציתי לעשות את זה עם ברצלונה אך ידעתי שהדרך לשם קשה מאוד. וכשאתה מגיע לשם זה עוד יותר קשה להישאר בקבוצה".
לא רק שהבחור הזה הצליח להישאר על המפה, אלא הוא עשה זאת בגדול. בגיל 15 אינייסטה זומן לאימונים של הבוגרים. באוקטובר 2002 הוא רשם את משחק הבכורה שלו בליגת האלופות מול ברוז' תחת המאמן לואיס ואן חאל. הולנדי אחר, פרנק רייקארד, הפך אותו לשחקן חשוב אף שבתחילה רק מהספסל. המפנה הגיע עם אליל ילדותו. בזכות גווארדיולה ועם צ'אבי ולאו מסי, אינייסטה היה חלק חשוב ביצירת הקבוצה הכי טובה ב-115 שנותיה של בארסה. עבור פרשנים רבים, לא רק קטלאנים, הקבוצה הכי טובה בהיסטוריה של הכדורגל.
לפני השער המכריע במונדיאל הבקיע אינייסטה גול היסטורי אחר. ב-6 במאי 2009, הוא כבש בדקה ה-93 את הגול במגרש של צ'לסי שהעניק לבארסה את הכרטיס לגמר שבו ניצחה. לכן שעריו מכונים "אינייסטסו." אף ששער כמו ביוהנסבורג לא היה וכנראה גם לא יהיה.
הדבר שאני הכי זוכר מהגול במונדיאל הוא המחווה שעשית לחברך דניאל חארקה ז"ל, שחקנה של אספניול, כשהורדת את החולצה וחשפת את הכיתוב שמתחתיה כדי שכל העולם יידע שאתם איתו. איך זכרת לעשות את זה ברגע המטורף הזה?
"זה היה רגע מיוחד אבל ככה זה יצא. כשהבקעתי את הגול ידעתי שאני לובש את החולצה עם הכיתוב אך לא חשבתי. זה יצא מהלב, בלי לחשוב פעמיים. אני מרגיש זכות גדולה וגאווה מלאה שהייתי בדקה ההיא, הכל כך חשובה לנבחרת, ושתרמתי לחלום ששחקנים רבים רצו להגשים בעבר. זה יישאר בהיסטוריה וכמובן אני האיש הכי מאושר בעולם כי הפכתי את החלום של כולם למציאות".
איך אתם מתמודדים עם הלחץ של היותכם אחת הפייבוריטיות?
"אנחנו יודעים לחיות עם הלחץ. הלחץ בנבחרת הוא חיובי ומאוד שונה ממה שהכרנו בעבר כשלא זכינו בתארים. זכינו בשני יורו ובמונדיאל ברציפות ולכן אנו קבוצה שצריך להביא אותה בחשבון. מעבר לכך, יש לנו קבוצה טובה. נראה מה יהיה אך איננו חושבים שנגיע לברזיל ונזכה בגביע בקלות. ממש לא".
אילו הבדלים אתה מוצא בין הנבחרת הנוכחית לבין זו של המונדיאל ב-2010?
"אני רואה נבחרת שהשתפרה, קבוצה טובה שיש לה את כל הכלים כדי לעשות דברים יפים. הרווחנו את הלחץ כי זכינו בתארים".
כבר כמעט אין חיכוכים בנבחרת בין שחקני ריאל לשחקני בארסה, שהיו מאוד בולטים בתקופתו של ז'וזה מוריניו כמאמן ריאל.
"הרגעים האלו כבר חלפו וזה טוב לכדורגל ולנבחרת. יש לנו קבוצה טובה עם אווירה טובה מאוד".
זוהי אולי ההזדמנות האחרונה של הדור הזה לזכות בתואר גדול.
"לא. אל תתבלבל. אם לא נזכה במונדיאל זה לא אומר שלא מדובר באחת הנבחרות הכי טובות שהיו. אף קבוצה לא עשתה קודם לכן את מה שאנחנו עשינו, לזכות במונדיאל ובשני יורו ברצף. נגיע לברזיל עם הכוונה לזכות אך איננו חושבים על הגמר אלא על המשחק הראשון. חייבים ללכת צעד אחר צעד".
אילו יריבות הכי מסוכנות לדעתך?
"בינתיים הקבוצות הכי מסוכנות עבורנו הן אלו שנמצאות איתנו בבית. אחר כך נראה מה יהיה אם נעבור לשמינית הגמר. הבית שקיבלנו בהגרלה דורש כבוד עצום. אנחנו פותחים נגד הולנד, שמיותר לציין כמה היא טובה, אחר כך משחקים נגד צ'ילה שהיא אחת הנבחרות הכי חזקות, ובסוף מול אוסטרליה. כפי שאתה רואה, זה לא יהיה קל".
הרשה לי לחלום. אתה מדמיין משחק מכריע נגד ארגנטינה של חברך מסי? ובמקרה זה, לא תיכנסו בו חזק מדי, נכון?
(מחייך) "ברור שזה יהיה מיוחד כי הוא חבר ועמית לקבוצה ותמיד כיף לשחק נגד חברים מבארסה. אך עד שזה יקרה, אם זה יקרה, אנחנו חייבים לייצר הרבה מצבים".
לדעתך הוא השחקן הכי טוב שראית בחייך?
"כן. לטעמי הוא מספר אחת בעולם, כי מה שהוא עושה הוא עושה שנים רבות. הוא עדיין צעיר ונותר לו זמן רב לשחק כדורגל. לבארסה לעולם לא יהיה שחקן כמו מסי, אך מסי גם לעולם לא ימצא מועדון כמו בארסה".
באיזו עמדה במגרש אתה מרגיש טוב יותר?
"תמיד אמרתי שהעמדה הטבעית שלי היא הקישור בצד ימין כי אני חושב ששם אני יכול לשחק הכי טוב ולתת יותר תפוקה. עם זאת, אני יכול להתאקלם בעוד מקומות אם המאמן חושב שהקבוצה זקוקה לכך".
בברזיל לא יהיה איתך חברך בנפש שתמיד היה עימך, ויקטור ואלדס הפצוע. העזיבה שלו את בארסה מכאיבה לך?
"כמובן. באותו רגע שהוא נפצע הרגשתי גרוע. הגורל לא היה הוגן כלפיו. למישהו שהיה בברצלונה שנים כה רבות והחליט לא להמשיך הגיע סוף אחר. זה היה קשה מאוד. היחסים בינינו היו הדוקים מאוד ולא משנה היכן הוא ישחק הוא ימשיך להיות חברי".
בפן האישי, אף על פי שעזיבתו של ואלדס היתה מכה קשה, הדבר מתגמד מול המכה האיומה של פטירתו של טיטו וכמובן הזעזוע שאינייסטה ואשתו אנה עברו כשאנה איבדה את עוברה בשלבי הריון מתקדמים. בינתיים הם מקדישים את כל תשומת לבם לבתם היחידה ולריה.
זהו גם שמו של אחד מבקבוקי היין שמייצרים ביקב שבבעלותו של אינייסטה. כן, חוץ מאימונים ומפרסומות אינייסטה הוא גם איש עסקים שראה בהקמה ובהחזקה של יקב בכפר הולדתו שליחות. לא רק עסק שמרוויח יפה בכל ספרד ובכמה מדינות באירופה, אלא גם דרך לעזור ולספק מקומות עבודה לכפר שבזכות אינייסטה מפורסם בכל המדינה.
מדוע דווקא יין?
"בשבילי זה מייצג את האדמה שבה נולדתי ואת ההיסטוריה של משפחתי. זוהי הרגשה אישית מאוד, אלו השורשים שלי. כל אחד עושה בחייו את מה שמספק אותו ואת מה שהוא אוהב, וכפי שאמרתי היין הוא חלק מהמשפחה, מהכפר ומהמסורת שלי".
איך זה הולך בינתיים?
"כרגע מצוין. אנחנו מוכרים ומייצאים מחוץ לספרד. היתה לנו הזדמנות להקים את היקב, לעשות את היין שלנו ובינתיים הכל מתנהל יפה מאוד".
איך אתה מסביר את האהדה המדהימה שבארסה ואתה זוכים לה בישראל?
"קודם כל, אני אסיר תודה על התמיכה בישראל. זו גאווה וסיטואציה יפה מאוד. אנחנו משחקים כדורגל בשביל אנשים ומשדרים להם את האהבה שהם מחזירים לנו בגדול. כשהיינו בישראל ראינו את זה מקרוב והיה מאוד מרגש. בסוף, מכיוון שאיננו חווים זאת יום יום זה נשאר קצת רחוק אבל כשאתה מגיע למקום מסוים ורואה את זה בעיניים שלך זה מאוד יפה".
אולי התמיכה שאתה זוכה לה באופן אישי בספרד ובכל העולם נובעת מכך שאתה לא מקועקע ולא עונד עגילים. נשארת אותו ילד מהכפר הקטן.
"בשביל כל אחד משהו אחר הוא הנורמלי. יש כאלו שעונדים עגילים או עושים קעקוע וגם זה נורמלי. למה לא? כל אחד חי ועושה את מה שהוא חושב שהכי טבעי. הכי חשוב זה תמיד להיות עצמך. אנשים חופשיים לבחור את המודלים ומקורות ההשראה שלהם".
בשבועות האחרונים הוא השתתף בפרסומת לגלידה חדשה. שמו של המותג: "minuto 116" (דקה ה-116) בהתייחסות לרגע המדויק שנתן לספרד את המונדיאל הראשון שלה. ארבע שנים אחר כך "דון אנדרס" עדיין רעב. ראו הוזהרתם.
תאריך לידה: 11.5.1984
מקום לידה: פואנטילבילה, ספרד
גובה: 1.70 מ'
עמדה במגרש: קשר
מספר חולצה: 8 (בברצלונה,( 6 (בנבחרת ספרד)
החל את הקריירה: אלבסטה
משחק בברצלונה: מאז 1996
עלה לבוגרים: 2002
הופעות בנבחרת ספרד: 96
שערים במדים הלאומיים: 12
הופעת בכורה בנבחרת: ב-2006
הופעות בברצלונה: 337
שערים בברצלונה: 33
שערים קריטיים בקריירה: שער הניצחון בהארכה בגמר המונדיאל הקודם מול הולנד; שער הניצחון של ברצלונה בחצי גמר ליגת האלופות מול צ'לסי ב-2009
תארים עם ברצלונה: שש אליפויות ספרד, שני גביעים, שלוש זכיות בליגת האלופות, שני סופר קאפ ושתי זכיות באליפות העולם למועדונים
תארים עם ספרד: גביע העולם, פעמיים אליפות אירופה תארים אישיים: שחקן השנה של אופ"א (2012), השחקן המצטיין ביורו 2012, שחקן השנה בספרד (2009)
לא רק כדורגל: בזמנו הפנוי מייצר יין בכרם המשפחתי
לסיקור מלא של המונדיאל באתר ישראל היום - לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם