פצצה מתקתקת: ההיסטוריה של סוארס שוב חוזרת
כשלואיס סוארס היה בן 16, הוא נגח בפניו של שופט כדורגל באורוגוואי. ההתאחדות המקומית גיבתה בזמנו את השחקן. נגד איטליה, כשחלוץ הסלסטה שוב הציג יכולת נשכנית, הוא המשיך באתוס של מדינתו - ניצחון בכל מחיר
"אל לוקו" ו"פרא אדם" היו חלק מהכותרות בעיתונים ברחבי העולם, שעשו מטעמים מהנשיכה. מישהו בכלל זוכר שאורוגוואי ניצחה את איטליה ועלתה על חשבונה לרבע הגמר?
בין כל התגובות והקריאות להשעות את סוארס עד סוף הטורניר/ השנה/ העשור/ הקריירה (פיפ"א פתחה בחקירה אחרי קריאת דו"ח השופט וצפויה היום להודיע על העונש, שעלול להגיע עד השעיה לחצי שנה מכדורגל קבוצות ונבחרות), הזכירו כמובן את העבר המפוקפק של "לואיסיטו": הנשיכה שלו כשחקן אייאקס בנובמבר 2010 באוטמאן בקאל, והנשיכה באפריל 2013 במדי ליברפול בבראניסלאב איבנוביץ' מצ'לסי.
סוארס הוא מהשחקנים הטובים בעולם, אבל מצד אחר הוא גם פצצה מתקתקת. לפני כחודש קראתי תחזית ב"טורונטו סטאר" ש"במונדיאל סוארס יעשה משהו מטורף, אולי יכה תינוק". אפשר להתלוצץ שהאורוגוואי איכזב והעדיף למחזר חומרים ישנים שלו, אך אין כיום בעולם שחקן שמעורר רגשות כה קיצוניים כמוהו.
צפיתי בסוארס במשחק של אורוגוואי מול אנגליה, שאותו הוא ניצח לבדו - דרך השערים ודרך המשחק המלוכלך. אמנם השערים תפסו את הכותרות, אבל כשרואים את הפעולות שלו על המגרש, הוא משתמש בכל טריק מלוכלך בספר - התחזויות, בזבוזי זמן, התגרויות ואפילו זריקת כדור למגרש בזמן שהיריבה מתקיפה.
כדי לחזור לנקודה ולהבין היכן הכל התחיל, צריך להגיע לנובמבר 2003. סוארס גדל בשכונת עוני בעיירה אלטו. אביו נטש את הבית ואמו קרצפה רצפות כדי להתפרנס. בגיל 13 כבר עבד בטאטוא רחובות במקביל לאימונים ובלילות החל לשתות ולבלות. בגיל 15 פגש את אהבת חייו סופיה באלבי, בת למשפחה ממעמד גבוה, אך אחרי שנה של היכרות עברה המשפחה לברצלונה.
חודש לאחר מכן, בגיל 16, סוארס וקבוצתו נאסיונל פגשו במשחק אליפות הנערים את דאנוביו במחזור שלפני האחרון. סוארס (63 שערים באותה עונה) תיקל בברוטאליות את בלם דאנוביו, ספג צהוב והתפרץ לעבר השופט, שמייד החליף את הצהוב בכרטיס אדום. החלוץ איבד שליטה, דחף את השופט בכוח והוסיף נגיחה שגרמה לשופט לדמם.
ראש מחלקת הנוער בהתאחדות האורוגוואית דאז, נסטור ספילמן, אוהד נאסיונל, דרש מהשופט לשנות את דו"ח המשחק ולמחוק את התקרית עם סוארס. השופט סירב, אך הדו"ח נעלם. הסיפור נפל לידיו של העיתונאי ריקרדו גאביטו, שפרסם אותו ב־11 בדצמבר 2003.
עשרה ימים לאחר מכן חווה גאביטו ניסיון התנקשות, אך שרד. ספילמן, עם אחיו והמתנקש, נשלחו לכלא אך שוחררו מזמן. סוארס אמנם נענש בהשעיה ממושכת, אבל לפי הגיבוי שהוא קיבל מההתאחדות האורוגוואית הרקובה (ששיחדה כל מי שזז) - גם לו כנראה יש חלק במה שראינו שלשום. הכל חלק מהאתוס האורוגוואי של "גררה" - מלחמה וניצחון בכל מחיר.
הנרטיב האורוגוואי הוא שסוארס נלחם בכל הכוח כדי לברוח מהעוני, והכדורגל הציל את חייו - איפשר לו להתאחד באירופה עם סופיה (נשואים עם שני ילדים), להתפרנס ולהביא גאווה לאומה. סוארס שחקן פנטסטי, אבל יש לו בעיה, ואכן מי שאמר את המשפט הכי חכם הוא מנג'ר אברטון רוברטו מרטינס: "לואיס כישרון על, אבל הוא חייב עזרה כדי לטפל בהתנהגות שלו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם