לשבור את המסורת: מקסיקו תעבור את הולנד?
בששת המונדיאלים האחרונים העפילו בקביעות לשמינית הגמר שלוש נבחרות: ברזיל, גרמניה ומקסיקו. מאזן האחרונה לא מבשר טובות לקראת המשחק הערב מול הולנד, אבל בשביל זה הביאה ההתאחדות המקסיקנית את המאמן מיגל הררה. וגם: יליד ניקרגואה, אוסקר דוארטה, שמככב בנבחרת
במקסיקו בהחלט החלו להאמין שלכדורגלן המקסיקני יש בעיה מנטלית ברמות הללו, ואולי בגלל זה פנו בהתאחדות המקסיקנית למיגל הררה להוציא את הנבחרת הלאומית מהבוץ באוקטובר האחרון (חודש טראומטי שבו היו לנבחרת לא פחות מארבעה מאמנים).
מה בין הררה למנטליות? הוא זכה בתואר המקסיקני האחרון שלו לאחר משחק גמר (בליגה המקסיקנית יש תיקו) שבו קבוצתו אמריקה שיחקה 105 דקות בעשרה שחקנים מול קרוז אזול וניצחה לבסוף בפנדלים. אם משהו נתן לנו תמונה של עמידות הנבחרת המקסיקנית, זו היתה העמידה המאוד חסונה שלה מול ברזיל בשלב הבתים (0:0).
לא נראה שמקסיקו תפסיד למסורת, על אף שכבר ראינו שלוש החלטות שיפוט איומות נגדה במשחקים בשלב הבתים, שכללו שני שערים חוקיים לגמרי שנפסלו מול קמרון ופנדל שהגיע לה מול קרואטיה, והמקסיקנים המשיכו לניצחון במשחק.
עמידות היא גם גמישות טקטית, ומי שנותנים להררה את הגמישות הם שחקני כנפי ההגנה שהביא איתו מאמריקה - מיגל לאיון ופול אגילר. עם מהירות מצוינת ובעיטות מרחוק הם הופכים את ה־5-3-2 הזהיר עם שלושה בלמים, כפי שראו הברזילאים, ל־3-5-2 ההתקפי שראו הקרואטים והקמרונים.
לאיון הפך ב־2009 למקסיקני הראשון ששיחק באיטליה, אבל שרד רק שני משחקים וחזר למקסיקו. אולי זה מבטא את הבעיה האמיתית של מקסיקו ואת חמשת המונדיאלים ללא הניצחון הממשי הגדול - בגלל הכסף בליגה המקומית, מעט מדי שחקנים עוזבים את מקסיקו לליגות טובות יותר.
הערב הם ייתקלו בנבחרת לא שונה במיוחד, שגם משתמשת בתפקוד שחקני הכנף לקביעת אופי המערכה, והולנד יכולה לתקוף אותם בכל מיני צורות. דריל יאנמאט ההגנתי או דיילי בלינד ההתקפי, אבל גם אריאן רובן יכול לתפוס עמדה באגף כמו גם ממפיס דפאי שהרשים מאוד כשעלה מהספסל.
היתרון האיכותי הזה קיים ברוב חלקי המגרש, גם אם זו לא הולנד של כוכבות נדירה. אחרי הטורניר הולנד תצטרך לקוות שדפאי, בלינד וקווין סטרוטמן (שלא נמצא בברזיל) ישדרגו עוד יותר את יכולתם ויתנו תשובה לעומק הגרמני והספרדי. בינתיים הולנד מובילה את טבלת המבקיעות, אבל גם את טבלת העבירות ויוהאן קרויף כותש את הנבחרת בטורים ב"דה־טלגרף".
אבל המילים "לא כוכבות נדירה" יוצאות דופן כשמגיעים לרובן. אם יש חוט מקשר בין הולנד הנוכחית לנבחרות הולנד גדולות של העבר זה לא בכדורגל התקפי יוזם, אלא באיש המגלם אותה.
זו אינה הפונקציונליות של ווסלי סניידר ב־2010 או הדינמיות של אדגר דווידס בתחילת המאה, וגם לא הדמיון המוטרף של דניס ברגקאמפ. זה קיומו של האינדיבידואליסט המופלא בחלק הקדמי 50 אחוז פליימייקר ו־50 אחוז סוליסט - כרוד חוליט, ואם להסתכן בחילול הקודש, קרויף בשעתם.
אוסקר דוארטה, שהשער הנפלא שלו מול אורוגוואי והעמידה הנהדרת שלו מול איטליה הם שתיים מהסיבות שקוסטה ריקה משחקת הלילה בשמינית הגמר מול יוון, הוא סיפור על כוחו של הכדורגל.
באזור האחד של העולם, מרכז אמריקה, כדורגל כבר גרם למלחמה. דוארטה, שחקן פ.צ ברוז' הבלגית, הוא יליד ניקרגואה וגם ניקרגואי בהכרתו. שתי המדינות נמצאות בסכסוך מתמשך, הן בגבולן המשותף והן בבתי דין בינלאומיים.
אולם הצלחתו של דוארטה במדי קוסטה ריקה לא מעציבה אנשים בניקרגואה. המדינה ענייה בהרבה מקוסטה ריקה, בין היתר כי קוסטה ריקה היא דמוקרטיה יציבה כבר דורות. הדבר הביא להגירה המונית מעבר לגבול וההערכות לגבי מספר הניקרגואים בקוסטה ריקה נעות (בבדיקת אינטרנט שטחית) בין רבע מיליון ל־750 אלף, שזה הרבה מאוד במדינה שיש לה 4.5 מיליון תושבים.
עיתונים בניקרגואה שיבחו את דוארטה, שהיגר עם משפחתו כשהיה בן חמש, על שהוא הניקרגואי הראשון לשחק וגם להבקיע בגביע העולם. ניקרגואה עצמה חלשה מאוד בכדורגל ואת העדפתו במדינה שאליה היגר הם מגדירים כ"לקיחת הזדמנות שניקרגואה לא היתה מסוגלת לתת לו". בהקשר הרחב ביותר ציינו פרשנים את תרומתו ליצירת תדמית חיובית למהגרים הניקרגואים בקוסטה ריקה.
כשהכל הפך חם מדי, והמשחק מת לחלוטין, וברזיל היתה כל כך עלובה וחיוורת, חשבתי על רונאלדיניו. לא רונאלדיניו האגדי של ברצלונה, אלא זה הנוכחי של אתלטיקו מיניירו, שחקן השנה של דרום אמריקה ב־2013. העיתונאים בחרו בו בהפרש גדול מניימאר, שעדיין שיחק באותה שנה בברזיל.
רונאלדיניו הוביל את אתלטיקו מיניירו לזכייה היסטורית בגביע הליברטדורס, כשהתעלה במיוחד בחצי הגמר ובגמר והוביל את קבוצתו לניצחון מפיגור 2:0. אינני מתיימר להבין בסודות חדר ההלבשה בכדורגל הברזילאי, אבל נראה כי הסיפורים על כך שאיננו רציני או מפלג חדרי הלבשה נראים מוזרים עד מאוד.
גם אם הוא בן 34. בהארכה אמש, כשברזיל וגם צ'ילה יריבתה נעו בכבדות במגרש, האם השחקן המופלא הזה, ווינר מוכח באירועים הגדולים, לא היה יכול לסייע? זינדין זידאן היה בדיוק בן גילו ב־2006. כדורגל של תוצאות זה אולי לגיטימי, אבל בין אם מדובר ברונאלדיניו או במישהו אחר, ברזיל השאירה עצמה ללא אפשרויות לשינוי מהספסל ממש כמו ב־2010. לתחושתי, ועל אף הביתיות, הפיגור הראשון יהיה נשיקת המוות שלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם