תוך כדי תנועה: המונדיאל לא מצליח לאכזב
במונדיאל הנוכחי בברזיל קיבלנו דרמות, מהפכים, והכרעות בדקות הסיום. אם פעם דובר על שיטות משחק חדשניות, היום המאמנים משנים את הטקטיקה בזמן המשחק. התוצאה: אחד מגביעי העולם הטובים בהיסטוריה
מאמנים משנים מערכים תוך כדי משחק, עניין שעובדים עליו עם השחקנים באימונים. וכדי לתמצת את כל זה במשפט אחד: אמנות ניהול המשחק בכדורגל התקדמה שניים־שלושה צעדים לאחרונה, וזה מקבל ביטוי נפלא במונדיאל.
ראשית, הנתון: אחרי שלוקאקו וגרין כבשו במשחק בין ארה"ב לבלגיה, עלינו למספר של 30 מחליפים שכבשו במונדיאל 2014. לשם השוואה, השיא הקודם במונדיאל של שערים בידי מחליפים עמד על 23 בלבד (ב־2010).
ובסך הכל מדובר על 20 אחוז מהשערים בטורניר - כחמישית. הביאו בחשבון שחלק גדול מאוד מהמחליפים גם מבשלים, מוכשלים ברחבה, משנים דינמיקה, ותקבלו משקל יחסי עצום של המחליפים.
דוגמאות קיבלנו כמעט בכל משחק בשמינית הגמר: מאוריסיו פינייה, החלוץ הצ'יליאני, החליף את הקשר ארתורו וידאל והיה רחוק סנטימטרים מהדחת המארחת כשנעץ כדור במשקוף של ברזיל בדקה ה־119.
אגב, פינייה עשה קעקוע של אותו כדור שבעט למשקוף, כדי לזכור את תחושת הכאב וההחמצה כל חייו ולקבל מוטיבציה. לואי ואן חאל שלח למערכה את קלאס יאן הונטלאר בדקה ה־76 ו"הצייד", שהחליף את מלך שערי האוראנג' רובין ואן פרסי, גמל בבישול ובשער בפנדל שהשלימו מהפך. זה נוסף לשינוי הטקטי של לואי ואן חאל בפיגור כשהוא נטש את ה־2-3-5, הוריד את המגן פול ורהייג לספסל והעלה את הקשר ממפיס דפאיי. זה הפך ל־3-3-4 ואפילו ל־3-4-3 כשדירק קאוט הועבר בדקות האחרונות מעמדת המגן לקיצוני.
פרננדו סנטוס היווני הכניס את כל הכלים ההתקפיים שלו (פאניס גקאס וקוסטאס מיטרוגלו), שייצרו לחץ שגרם לשוויון מול קוסטה ריקה בתוספת הזמן, רק שזה לא עזר בפנדלים.
במשך 62 דקות צרפת נראתה אומללה ונחותה מול ניגריה, עד שדידיה דשאן הכניס את אנטואן גריזמן הדינמי והאנרגטי במקום אוליבייה ז'ירו, ובן־רגע השליטה עברה לתרנגולים. גריזמן שלט באגף שלו וייצר מצבים, ופתאום ההגנה הניגרית נאלצה להתמודד עם שני קיצונים טובים ולא עם אחד (מתיה ולבואנה), וזה היה גדול עליה. כך דידיה דשאן שינה את האיזון במשחק.
יוגי לב משחק עם "9 מזויף", כלומר בלי חלוץ שפיץ אמיתי. המשמעות היא שכל קשרי ההתקפה שלו רגילים ואוהבים לקבל את הכדור לרגל ולא לשטח. ברגע שאנדרה שורלה - שחקן שמחפש את הפרצות בהגנה - החליף את מריו גצה, גרמניה עברה מהחזקת כדור סתמית לסיכון השער האלג'ירי. שורלה גם כבש לבסוף אחרי שתומאס מולר מצא סוף סוף מישהו לשתף איתו פעולה ולהכניס לו כדור רוחב.
לפני תשעה ימים החלפתי כמה משפטים בריו דה ז'נירו עם המאמן הסרבי האגדי בורה מילוטינוביץ', שאימן חמש נבחרות שונות במונדיאלים (מקסיקו ב־1986, קוסטה ריקה ב־1990, ארה"ב ב־1994, ניגריה ב־1998 וסין ב־2002).
"המדע והסטטיסטיקה השתלטו על הכדורגל בעשור האחרון", אמר לי מילוטינוביץ', שמשמש בברזיל פרשן של תחנת רדיו מקסיקנית, "יש כמה שינויים במתודות אימון - למשל, כשמכינים תוכניות משחק מחלקים לעיתים את 90 הדקות לפרקים קצרים יותר ומתכוונים ליישם דברים מסוימים ולשים שחקנים בעמדות מסוימות בפרקי זמן מסוימים, ואז לשנות.
"המטרה היא להפתיע את ההגנות. הרי ההגנות הפכו חזקות, אתלטיות ומוכנות יותר, ולכן גם ראינו במונדיאל הקודם פחות גולים. עכשיו ההתקפות למדו להגיב לכך באמצעות גיוון ואלמנטים בלתי צפויים ומפתיעים".
אם תהיתם מדוע מאמנים דוגמת דשאן בצרפת וחורחה סמפאולי בצ'ילה היו רגישים מאוד לנושא הריגול והפסיקו את האימונים כשמסוקים חגו מעל אימונים שלהם, זו אחת הסיבות. המאמנים חושבים על הפתעות. המילה השולטת כיום היא "גמישות", וכמעט כל מאמן נבחרת כאן חזר עליה כמה פעמים.
המאמנים מכינים לפחות שתיים ולעיתים שלוש שיטות משחק, שאמורות להכין את הנבחרת להתמודד במצבים שונים. כך, למשל, לואיס סקולארי, מאמן ברזיל, יודע בדיוק איזה חילוף הוא יעשה (בהנחה שאין לו פציעות על הדשא) במצב של פיגור ואיך הסלסאו תעבור לשחק, וכמוהו מאמנים אחרים. לכן באימונים מתרגלים הרכבים שאמורים לרוץ בכל מצב - בשוויון, ביתרון ובפיגור.
העובדה שהכדורגל אימץ ולמד דברים מענפי ספורט אחרים (כדורסל, כדוריד, הוקי) רק גורמת לו להמשיך להתפתח ולרתק לא רק את הצופים הטרמפיסטים, אלא גם את הפוטבוליסטים שמשתדלים ללמוד ולהתעמק ברזי המשחק. אם פעם דיברו על "שיטות משחק חדשניות", התחום הזה כבר מוצה והיום הדיבור הוא על גמישות ועל החלפת שיטות תוך כדי משחק. כי האויב הכי גדול של כל יריבה הוא הבלתי צפוי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם