מונדיאל 2014 מציג: הקפטן האנטי-מנהיג
מסי עונד את הסרט בארגנטינה, אבל מי שמנהל את שיחות הקבוצה הוא מאסצ'רנו. ואן פרסי זכה לכבוד בהולנד, אך מי שמדריך את הצעירים הוא רובן. סילבה יניף את הגביע אם ברזיל תזכה , בזמן שסזאר ואלבס הם הקולניים בחדר ההלבשה. לא מנהיג, קפטן
ואצל גרמניה? מיכאל באלאק היה אמור להיות הקפטן והמנהיג הבלתי מעורער של המאנשאפט ורק פציעה שלו בגמר הגביע האנגלי סידרה לפיליפ לאם הלא סמכותי את הג'וב.
חצי גמר מונדיאל 2014: אין כבר אף מנהיג שהוא קפטן. טיאגו סילבה עונד את הסרט בברזיל, כשהוותיקים ז'וליו סזאר ודני אלבס הם המובילים בנבחרת, האנשים הקולניים בחדר ההלבשה, אלה שמדברים עם המאמן פיליפה סקולארי בשם השחקנים.
אגב, במונדיאל הקודם קפטן הסלסאו היה המנהיג הבלתי מעורער שלה - הבלם הצווחן והאחראי על הסדר, לוסיו. הפעם היה זה השוער סזאר שפנה למאמן וביקש ממנו להוריד עומס באימונים בשל עייפות השחקנים, בעוד אלבס משתדל להנחות את ניימאר ולתת לו טיפים להתמודדות עם התקשורת והלחץ.
לאו מסי הנהדר זכה לכבוד להיות קפטן ארגנטינה אבל האיש שצועק ומאבד את קולו בכל פעם, שמרכז ומנהל את שיחות הקבוצה לפני משחקים ומכוון את המשחק של האלביסלסטה הוא חאבייר מאסצ'ראנו.
בכל זאת, מדובר בשחקן הכי ותיק בנבחרת של אלחנדרו סאבלה - עם 103 הופעות בינלאומיות (מקום רביעי בכל הזמנים בארגנטינה). "מאסצ'ה" נחוש לשנות את תדמית הלוזר שדבקה בו ב־11 שנותיו נטולות התארים בנבחרת, והוא זה שהזכיר לשחקנים: "אנחנו משחקים עבור כל העם הארגנטינאי וחייבים לפצות אותו ולתת לו אושר".
רובין ואן פרסי הוא קפטן ומלך שערי הולנד בכל הזמנים, אבל יש רק מנהיג אמיתי אחד באורנג' והוא אריאן רובן. הוא זה שמעודד את חבריו, מדריך את הצעירים ומשדר להם ביטחון ואופטימיות וגם מככב ומהווה להם השראה. לפני ההארכה נגד קוסטה ריקה, הכוכב זימן את חבריו לאזור שליד הספסל של הולנד ונאם: "קחו מנוחה, הסדירו נשימה. בלי לחץ. יהיו לנו מצבים לנצח". זה לא הלך, אז לפני הפנדלים הוא אמר לחבריו: "אנחנו מנצחים".
רובן לא מפסיק לדרוש את הכדור בכל הזדמנות, לדרבן את חבריו ולתת דוגמה אישית. הוא השחקן הכי טוב, יצירתי ומאיים של הולנד ובלי תחרות, ובניגוד לוואן פרסי שהוחלף בפיגור מול מקסיקו, רובן לעולם יישאר על המגרש.
גרמניה תקועה עם אותו לאם כקפטן, אבל האנשים הקולניים בחדר ההלבשה הם בסטיאן שוויינשטייגר רב הניסיון, שהוא מוביל חברתי בבאיירן מינכן ובאופן טבעי גם בנבחרת מרובת השחקנים מאלופת גרמניה, ונוסף עליו גם הבלם פר מרטזאקר, ששימש בעונה החולפת קפטן ארסנל בחלק גדול של העונה, ועשה זאת נפלא.
אנחנו חווים עידן חדש בכדורגל העולמי - קפטנים שהם אנטי־מנהיגים. לא צריך כמובן להיסחף, כי לא מדובר בתופעה חד־משמעית: מנהיג בלגיה הוא הקפטן וינסנט קומפאני ולא הכוכב עדן הזאר, רפא מארקס הוותיק הוא עדיין קפטן ומנהיג מקסיקו וכך גם דייגו לוגאנו עדיין עונד את הסרט באורוגוואי, כמו קסיאס בספרד וג'יג'י בופון באיטליה.
ובכל זאת יש שינוי מסוים ביחס למעמדו של הקפטן: ראשית, הרעיון הוא לתת ביטחון לכוכבים - מסי למשל מונה לתפקיד באוגוסט 2011 בצעד הראשון של המאמן סאבלה, שעסק ועדיין עסוק בעיקר בהגנה ומתן ביטחון לכוכב שלו. עד אז ה"פרעוש" היה מאכזב מאוד בנבחרת וממעט לכבוש.
מאותו רגע בשלוש שנים ומעל 20 משחקים, מסי מעמיד ממוצע כיבוש של שער למשחק, ודומה לשחקן שמככב בברצלונה. גם ואן פרסי, מאז היותו קפטן הולנד, כובש בצרורות, קיבל ביטחון ורצון לשחק (וידוע שכשהוא נטול חשק, הוא נוטה להיפצע, במנצ'סטר יונייטד יאשרו), ופיתח קשר חם עם לואי ואן חאל.
עניין נוסף קשור לשיפוט ולהתנהלות המשחק. מסי, טיאגו סילבה, ואן פרסי ולאם הם פרצופים מוכרים ומוערכים ונהנים מהילה רבה בהיותם בולטים באימפריות כדורגל אירופיות.
הם יזכו להרבה יותר כבוד מהשופט כשהם ידברו איתו ויבקשו ממנו לשים לב לעניין. לרוב יזכו גם ליחס מקל יותר במדיניות שליפת כרטיסים, אם כי לסילבה זה לא עזר עם הצהוב המוצדק שקיבל מול קולומביה שהוביל להשעייתו.
ועניין אחרון הוא הוא הפן התקשורתי־סמלי. לאם רגיל לשמש קפטן באיירן מינכן אשר מניף את הגביעים שלה, אז מתבקש שיעשה זאת גם בנבחרת. בארגנטינה אין בכלל שאלה - כמו שמראדונה היה הקפטן ב־1986, גם יורשו כמספר 10 חייב להיות זה שיניף את הגביע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם