איך נבחרת ברזיל תתאושש מההשפלה הגדולה בתולדותיה?
על הכדורגל המיושן שכבר נעלם מהעולם . איך התבוסה לגרמניה היא בעיקר כישלון פסיכולוגי של פליפה סקולארי. למה המאמן יוגי לאב לא היה צריך לחגוג בשיגעון על הספסל אחרי השער החמישי. ואיך ברזיל תתאושש מהמכה הקשה ביותר שספגה בתולדותיה
אז עסקה החקירה בהחלטה לשתף את רונאלדו שהתמוטט לפני המשחק, עם חשדות שלעולם לא ייעלמו לגבי לחצים של חברת "נייקי" על הנבחרת. מכל מקום, בתוך ארבע שנים ברזיל היתה אלופת העולם.
צריך לקוות שבדיקת המשחק של ברזיל מול גרמניה הפעם תהיה מעשית יותר ותבחן איך בעשרים שנה הפכה נבחרת ברזילאית לנבחרת שלילית, הגנתית וקשוחה על גבול הברוטלית, ואיך התרחקה דרמטית הנבחרת ממקור כוחה.
הדיון של אסתטיקה מול תוצאות הוא רגיל בהרבה מדינות, אבל בברזיל זה אחרת. הכדורגל היפה לא נכשל בהבאת תוצאות. ארבעת מחמשת הגביעים העולמיים הושגו על ידי נבחרת ברזילאית התקפית לחלוטין. הנבחרת הדפנסיבית היחידה שזכתה בגביע היתה זו של 94', וזו היתה הזכייה הקשה ביותר.
לא כי כדורגל התקפי נכון יותר מכדורגל הגנתי, אלא כי הוא מתאים לברזיל. אנשים שבויים בדעה שיש שיטות עדיפות, אבל ראינו מה קרה לבאיירן הגרמנית כשניסתה לשחק את הטיקי־טקה הספרדי. גרמניה לא יכולה לשחק את השיטה בדיוק כמו ספרד, וברזיל לא יכולה ליצור גירסה טובה של איטליה.
מובן ש־1:7 היא תוצאה מנותקת מתהליכים. מבחינת הבנת המתרחש היה עדיף להפסיד לצ'ילה או לקולומביה או אפילו לקרואטיה במשחק הפתיחה. נבחרת ברזיל מנותקת טקטית מהמתרחש בעולם.
ה"מרקנסאו" של 1950 (ההפסד 2:1 לאורוגוואי בגמר) הביא להכרה שאי אפשר לשחק כדורגל התקפי פרוע. הכישלון שם וזה של 1954 הביאו להתחדשות טקטית, להבאת מאמנים זרים ובעיקר ליצירת התפקיד שהביא לדומיננטיות האמיתית של ברזיל - המגן התוקף.
מה שקרה הוא כך. הם לקחו את הכדורגל של הונגריה הגדולה, אבל שיחקו אותו עם אתלטים ואמני כדור ברזילאים, מה שיצר נבחרת כמעט בלתי מנוצחת.
משהו דומה היה צריך לקרות גם עכשיו. לברזיל יש עדיין את הכלים לשחק גם החזקת כדור בנוסח פפ גווארדיולה וגם את המתפרצת במסירות הקצרות־בינוניות המאפיינות את גרמניה ודורטמונד. היא משחקת בכדורים ארוכים, שגם בליגות הנמוכות של אנגליה כבר לא כל כך מקובלים.
בעוד גם גרמניה וגם ספרד, ואפילו אנגליה, קוסטה ריקה ואוסטרליה, לוחצות בעומק היריב - ברזיל ממתינה ליריב כל כך עמוק בשטח שלה שזה כמעט פרימיטיבי.
ב־1950 שיחקו כל כדורגלני ברזיל במדינה עצמה. מי שעזב נזרק מהנבחרת, והשינוי שהביאו המאמנים ההונגרים נעשה בעיקר ברמת הקבוצות. כשההרכב כולו משחק באירופה זה אמור להיות קל יותר. היא זקוקה למאמן לאומי מודרני יותר.
הבעיה שיש לאוהדי הכדורגל ההתקפי עם פליפה סקולארי היא כזו: מימיו באתלטיקו מיניירו הוא מאמן שלילי למדי.
2002 היתה תקלה כשריבאלדו, רונאלדו ורונלדיניו פשוט ניצחו במהלכים אישיים נפלאים מתוך שיטה די פשוטה של 2-4-4 עם שני קשרים דפנסיביים לגמרי. מדובר באיש חביב, חם, מצחיק ופתוח. קשה לא לאהוב את פיליפאו ברמה האישית וכמעט כל שחקן ששיחק עבורו חושב כך.
ספיגת ארבעה שערים בשש דקות בחצי גמר הגביע העולמי היא לא תקלה מקצועית ולא טעות טקטית - היא כישלון פסיכולוגי. התמונה לפני המשחק של חוליו סזאר ודויד לואיז אוחזים את חולצתו של ניימאר היתה בסופו של דבר סמלית. האיש שחשב שפסיכולוגיה חשובה יותר מכדורגל גילה שלהבדיל מכדורגל התקפי טוב, פסיכולוגיה היא מאוד הפכפכה.
ועכשיו לדברים במסגרת חופש הביטוי והדעה - כי הם קצת קיצוניים. אני חושב שיוגי לאב, שכמובן העמיד את נבחרת גרמניה הנפלאה למשחק חצי הגמר, עשה כל טעות אפשרית במחצית השנייה מול ברזיל. גם אם חובה להעיר, במסגרת התרחישים לרוב לא מתכוננים להוביל 0:5 על ברזיל במשחק חוץ בדקה השלושים.
ראשית, לא היה שום היגיון לקומם את הקהל הברזילאי בחגיגות הספסל במחצית השנייה. איני יודע אם זה היה "שחצני" או "לא ראוי", סביר שזה היה ספונטני. אבל יוגי לאב, במצב שבו ברור שהוא מנחיל ניצחון מוחץ, היה צריך לתת את הדעת כי עדיין מרבית הקהל במשחק הגמר יהיה ברזילאי.
הגדלת התבוסה גם יצרה סיכון, שלא התממש, של פגיעה בגרמנים. היה ניסיון אחד לפצוע את תומאס מולר, שכנראה היה צריך להיות מורד לספסל במחצית, גם אם הוא מאוד רעב לשחק.
שנית - יישות הכדורגל הברזילאית לא הולכת להיעלם. העולם עגול וגרמניה עוד תפגוש במהלך הדורות הרבה נבחרות ברזילאיות חזקות מאוד. מנג'רים גרמנים בעתיד אולי היו מעדיפים שהמשחק שלשום היה מסתיים ב־2:5, למרות שאולי זה מעוגן באתוס הכדורגל בגרמניה.
מקום שבו משחקי גביע בין קבוצות בכירות לקבוצות חובבים לעיתים קרובות מסתיימים בהפרשים של 15-10 שערים. נזכרתי איך ב־2009 ניצחה באיירן מינכן 1:7 את ספורטינג ליסבון ומשום מה נלחמה כדי להשיג 0:5 גם בגומלין. בסיבוב הבא הובילה ברצלונה 0:4 במחצית על באיירן ובעליל עצרה את הטבח.
הנקודה השלישית והחשובה ביותר: ללאב לא היה שום אינטרס בהגדלת התוצאה. זה לא הבית המוקדם שבו ניצחון גבוה בעצם נותן לך מעין נקודה נוספת. ביום ראשון הקרוב הוא יתייצב למשחק גמר שקול לחלוטין בסיכוייו - הדברים נכתבים לפני שידוע אם זו ארגנטינה או הולנד - אבל כשגרמניה סוחבת משא ציפיות די בלתי ראליות כאילו היא נבחרת מהגדולות בהיסטוריה. זו עדיין הנבחרת שהסתבכה עם גאנה ועם אלג'יריה והתקשתה מול ארה"ב.
אגב, הדברים נאמרים על לאב. מי שנראה שלקח אחריות, הרגיע את המשחק ובסיום ניגש ראשית לחבק את חברו לבאיירן מינכן דאנטה, היה תומאס מולר. לא אפסה האצילות מן הארץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם