טיל פטריוט: עמרי כספי המסביר הלאומי
עמרי כספי הפך בשבועות האחרונים לאחד המסבירים הבולטים של ישראל ברשתות החברתיות. עם יותר מ־200 אלף עוקבים בפייסבוק ובטוויטר, הוא לא חושש לריב עם כוכבי על ב־NBA שמצדדים בפלשתינים. בלעדי
"האמת היא שקצת נבהלתי", הוא מודה. "פתאום אתה שומע את זה ונכנס לסטרס. אין לנו ממ"ד בבית, כך שהלכנו להסתתר מתחת למדרגות, ומאז כל החברים שלי מסתלבטים עלי... הם אומרים שזה יהיה קטע אם הישראלי הראשון ב־NBA יהיה גם ההרוג הראשון מטיל פאג'ר של חמאס.
"עכשיו אני יכול להגיד שדי התרגלתי. האזעקות תפסו אותי גם בתל אביב, בראשון לציון, במסעדות, אצל חברים ואפילו באימונים של הנבחרת. זה סוריאליסטי".
כספי (26) הוא אחד השגרירים הבולטים של הספורט הישראלי בחו"ל, בשורה אחת עם הכדורגלן יוסי בניון, הטניסאית שחר פאר והמאמן דיוויד בלאט. בדומה לרבים מחבריו, הוא נמנע לאורך השנים מהבעת דעות פוליטיות, אבל מבצע "צוק איתן" שינה בו משהו.
בשבועות האחרונים התייצב הכדורסלן הישראלי בחזית הווירטואלית והפך לאחד המסבירים הנלהבים של המדינה; 163 אלף אנשים עוקבים אחרי העמוד שלו בפייסבוק (שמעוטר בדגל ישראל מאז תחילת המבצע), ועוד 51 אלף קוראים כל ציוץ שלו בטוויטר.
אז כספי ניצל את הבמה. אין כמעט יום שבו הוא לא משתף סרטון, תמונה או סיסמה שקשורים ללחימה בעזה. "עומרי המלך!" כתב לו השבוע גולש בשם אלעד עטיה, "אני מילואימניק מגולני, כבר שלושה שבועות לא הייתי בבית, והשארתי את אשתי בחודש שביעי לבד בבית. שיגעון וטירוף לא נורמליים.
"אבל מדי פעם, כשאני נכנס לפייסבוק ורואה אנשים שמייצגים את ישראל בגולה ועומדים איתן מול הכל, וליבם תמיד איתנו - זה מחזק ונותן כל כך הרבה כוח שזה לא ייאמן! תודה לך! אין עליך!!!"
"כשאתה חי בחו"ל, אתה רואה דברים אחרת", מסביר כספי. "יש חוסר מודעות גדול מאוד לגבי מה שקורה בישראל, ואני רוצה לעשות מה שאני יכול כדי לשנות את זה. זאת המחויבות שלי בתור ישראלי. אז אני מגיב בפייסבוק, מעלה סרטוני הסברה. כל אחד צריך לעשות מה שהוא יכול במרחב שלו. יש הרבה אנשים בארה"ב שעוקבים אחריי, וזאת במה חשובה".
כספי לא חשש גם להתעמת עם כוכבי ה־NBA. למשל דווייט הווארד, ששיתף איתו פעולה בעונה החולפת ביוסטון רוקטס ורקם איתו קשר מיוחד. "הנסיך מערב הסעודית", נוהג הווארד לכנות את חברו, ולכבוד חג המולד האחרון הוא אפילו קנה לישראלי במתנה שעון רולקס יוקרתי.
הווארד עלה לכותרות בשבוע שעבר, כשצייץ בטוויטר "Free Palestine". שמונה דקות מאוחר יותר הוא מיהר להתחרט ולהתנצל, ובאותו לילה כספי הגיב בציוץ משלו: "חמאס ירה מעזה 600 טילים בארבעה ימים. המספרים לא משקרים, אז תפסיקו לשקר!"
"הייתי בכלל בטיסה לניו יורק כשדווייט צייץ, וכשירדתי מהמטוס הוצפתי בהודעות. נכנסתי מהר לטוויטר, וראיתי שדווייט כבר התנצל. הוא נבהל מהאפקט של הדברים שלו, לא היה לו מושג למה הוא נכנס ולמה הוא גרם".
שוחחת איתו?
"חמש דקות אחרי שירדתי מהמטוס הוא התקשר אלי לבקש סליחה. הסברתי לו שברגע שהוא כותב את מה שהוא כתב, בפועל הוא תומך בארגון טרור כמו חמאס, שקורא להרג של יהודים. ואמרתי לו, הרי הסוכן שלך יהודי, והבעלים של הקבוצה שלך יהודי, וכמה מהחברים הטובים שלך יהודים, ואני יהודי. הוא הודה בטעות שלו, והסביר שלא רצה לקחת צד.
"אז להגיד לך שעכשיו הוא רק עוקב אחרי מה שקורה במזרח התיכון ושזה מה שנמצא בראש מעייניו? אני לא בטוח. אבל ההתנצלות שלו היתה חשובה.
"לסלבריטאים ולספורטאים יש הרבה השפעה על הציבור, בעיקר בארה"ב. רוב הצעירים, גם מעל גיל 18, יעדיפו לראות את הווארד מדבר ב־ESPN מאשר להקשיב לראיון של נתניהו ב־NBC".
גם בישראל היו אמנים שהביעו דעות דומות לזו של הווארד, ומצאו את עצמם מול ביקורת קשה.
"כל אחד יכול לבחור מה להגיד, אם להגיד. אני מסתכל רק על הצלחת שלי, לא שופט אחרים. בדרך כלל אני לא אחד שמביע דעות פוליטיות בפומבי, וגם עכשיו אני לא עוסק בפוליטיקה. אני בסך הכל תומך במדינה שלי.
"אני מאוד ציוני, אני אוהב את המדינה, ואנחנו נלחמים עכשיו על הבית שלנו, אז לדעתי חשוב להביע את התמיכה במדינה ובממשלה.
"זה בסדר שאנשים מצטערים לראות ילדים הרוגים בעזה, זה אפילו ברור מאליו. אף אחד מאיתנו לא רוצה לראות את הדברים העצובים האלה. אבל במלחמות קורים דברים עצובים. בוא נגיד שהטילים שחמאס יורה לישראל לא נועדו לפגוע בפרות, נכון? הם מנסים לפגוע באזרחים, בנשים, בילדים. זאת המציאות, ואי אפשר להתכחש אליה. ברור לי שיש שם גם אנשים טובים, שחמאס נכנס להם לתוך הבית ואומר להם 'אנחנו יורים מפה ואין לכם ברירה'. אז ברור שהם בסך הכל קורבנות".
שילמת מחיר על הבעת דעתך?
"כן. אני סופג הרבה נאצות בטוויטר, בעיקר מאנשים בחו"ל. לפעמים גם איומים. זה לא נעים, אבל אני לא ממש מפחד, הבאתי בחשבון שזה יקרה. כותבים לי שאני רוצח, שישראל היא מדינה של רוצחים".
כספי נמצא בימים אלה בסיטואציה רגישה במיוחד. הוא הגיע לקיץ הזה בלי חוזה, לאחר שעבר ב"טרייד" מיוסטון לניו אורלינס, שוחרר והפך לשחקן חופשי. הוא הביא בחשבון שההתבטאויות שלו עלולות להשפיע על עתידו בשנה הקרובה.
"חשבתי על זה, אבל החלטתי ללכת עם האמת שלי, כי אני מאמין בה. בסופו של דבר, הדעה הרווחת בארה"ב היא מאוד פרו־ישראלית, כך שלא היה לי באמת ממה לחשוש. אני כבר חמש שנים ב־NBA, ולא נתקלתי בגילויי אנטישמיות כלפיי. עכשיו הדברים האלה צפים, בעיקר על ידי מוסלמים שחיים באמריקה".
אתה מצליח להבין למה כל כך קשה לנו להסביר את עצמנו ולשכנע את העולם בצדקת דרכנו?
"הפלשתינים עושים עבודה טובה במישור הזה. למשל לוקחים תמונות של ילדים מתים מסוריה, אומרים שזה אצלם, והעולם מקבל ולא שואל שאלות. זה מטורף, והם מנצלים את זה.
"אתה יודע, קראתי איפשהו שמאז שהתחילה הלחימה בעזה נהרגו בסוריה יותר מ־5,000 אזרחים. מי בכלל חושב עליהם? השנאה הזאת ליהודים זה משהו שתמיד היה, וכנראה תמיד יהיה".
ולאן אנחנו הולכים מכאן?
"מצד אחד אתה רוצה שזה ייגמר, אבל מצד שני, אתה שומע מה קורה שם - המנהרות, הטילים, הכל - ואתה מבין שחייבים להמשיך עד שזה ייפתר. כל שנתיים יש מלחמה עם חמאס, ובכל פעם זה נהיה יותר ויותר מפחיד. אתה יכול לדמיין מה היה קורה אם לא היינו נכנסים פנימה ומגלים את המנהרות? זה היה יכול להביא לאסון לאומי שגורר מלחמה בינלאומית. זה מפחיד".
על אף מאמצי ההסברה שלו, כספי לא קיבל פנייה מאנשי משרד החוץ. הוא גם לא מחכה לטלפון. "דיברו איתי כל מיני ארגונים פרטיים לעזור פה ושם, ואני משתדל לתרום איפה שאפשר. אני מקים עכשיו עמותה ללא מטרות רווח, שבמסגרתה אני רוצה להביא לארץ פעם בשנה כדורסלנים מפורסמים, למסע גדול שיקדם כאן את הספורט.
"במסגרת הזאת, מג'יק ג'ונסון היה אמור להגיע לפתיחת הארנה החדשה בירושלים בעוד חודש, אבל עכשיו ה־NBA דחה את האירוע בגלל המצב. אני עדיין מקווה שזה יקרה, כי יש כמה שחקנים מהרמה הגבוהה בליגה שאמורים לבוא, בין השאר דווייט הווארד, צ'נדלר פרסונס, קווין מרטין, סמואל דלמברט ורודי גיי. אני ממשיך לעבוד על זה כרגיל".
נו, בקרוב תוכל להתחיל קריירה דיפלומטית.
"שמע, זה מעניין. הייתי רוצה להתעסק בזה אחרי שאפרוש, אבל זה עדיין רחוק. אני מקווה שיש לי עוד הרבה שנים לשחק. בינתיים אני רוצה לעזור למדינת ישראל במה שאני יכול".
כספי נמצא בימים אלה על פרשת דרכים. בקיץ 2009 הוא עשה היסטוריה כשהפך לכדורסלן הישראלי הראשון שמשחק ב־NBA במדי סקרמנטו קינגס.
עונת הבכורה שלו היתה חלומית: הוא שיחק 25 דקות בממוצע לערב, קלע 10.3 נקודות - הרבה יותר משקלע במדי מכבי ת"א ביורוליג - והופיע במשחק הרוקיז באולסטאר. העונה השנייה היתה מעט פחות טובה, הוא קלע במהלכה 8.6 נקודות למשחק, ובסיומה נשלח בטרייד לקליבלנד.
מאז לא מצליח הפורוורד הישראלי לשחזר את יכולתו מתחילת הקריירה ולפרוץ קדימה. בעונה האחרונה הגיע ליוסטון רוקטס, קבוצה עם יומרות לזכייה באליפות. הוא היה שחקן רוטציה לגיטימי בתחילת העונה, אבל ככל שנקפו החודשים הלך מעמדו והידרדר.
דווקא כשהגיע עם הקבוצה לפלייאוף של ה־NBA, לראשונה בחייו, הוא לא שיחק אפילו שנייה אחת. הרוקטס הודחו כבר בסיבוב הראשון בידי פורטלנד, למרות שסיימו במקום הרביעי במערב והחזיקו ביתרון הביתיות בסדרה.
כספי סיים את העונה עם ממוצע של 6.9 נקודות למשחק ו־18 דקות בלבד, ופתח בחמישייה רק פעמיים ב־71 משחקים. יוסטון שלחה אותו בטרייד לניו אורלינס, וגם ממנה שוחרר כעבור ימים ספורים. כעת הוא עומד בפתחו של קאמבק מעניין: נכון לכתיבת שורות אלה, ממתינה סקרמנטו שהישראלי יחתום על חוזה לעונה בשורותיה, ובמסגרתו ירוויח את שכר המינימום לשחקן בעונתו השישית בליגה - כמיליון דולר ברוטו.
מבחינתו של הכדורסלן המוכשר מיבנה, הוא חי את החלום מעצם העובדה שהוא ב־NBA. כשהיה בן 13 ויצא לטיול בר מצווה משפחתי, אביו שמעון תיעד אותו עומד בפתח המדיסון סקוור גארדן בניו יורק ואומר: "יום אחד אני אשחק כאן". הוא אכן עשה זאת, אבל לצד חיי הזוהר הוא גם משלם מחיר.
אם כספי היה בוחר לוותר על ה־NBA וחוזר לשחק באירופה, מעמדו היה שונה לחלוטין. סוכן שחקנים בכיר העריך השבוע כי היה משתכר העונה לפחות מיליון דולר נטו באחת הקבוצות הבכירות ביבשת. לפני שנה פנתה אליו פנאתינייקוס והציעה לו להצטרף אליה, ובשבועות האחרונים גיששה אצלו גם מכבי ת"א - אבל קיבלה תשובה חד־משמעית: עדיין לא בשלו התנאים לחזרה.
"כסף אף פעם לא היה השיקול המרכזי שלי בקריירה", הוא מסביר. "אם וכאשר אחזור לשחק באירופה, ביום מן הימים, מכבי תהיה האופציה הראשונה והטבעית מבחינתי. אני ארצה לחזור לשם באיזשהו שלב. זה המועדון שאני הכי אוהב, זה המועדון שגדלתי בו, זה הבית. אבל אני עדיין לא שם".
למה בעצם? נראה שב־NBA יש לך תקרת זכוכית שאתה לא מצליח לפרוץ. לא מתחשק לך להוציא מעצמך את המקסימום, לממש את הפוטנציאל, להפוך לכוכב־על? להילחם על ניצחונות ועל תארים?
"המחשבה הזאת עברה לי מדי פעם בראש. דווקא בעונה האחרונה, עד פברואר, הייתי במקום הזה של מימוש עצמי. הייתי בקבוצה מנצחת, היה לי תפקיד חשוב. אבל דברים השתנו ולא הכל היה תלוי בי. הרוטציה משתנה, המאמן מחליט ללכת על שחקנים אחרים. אני מרגיש שיש לי מה לתת, ושאני מוכן לפריצה שלי.
"כשאתה רואה ילד בן 20 שרק הגיע ועולה לשחק לפניך, זה מעצבן. אבל אני בסך הכל בן 26. אם הייתי בן 32, כשסוף הקריירה כבר קרוב, יכול להיות שהייתי מסתכל על הדברים אחרת ופועל בצורה שונה. כרגע, אני עדיין מרגיש שזה יכול לקרות לי".
מה מונע ממך לפרוץ קדימה? מה חסר לך?
"אני חייב לפתח יציבות בקליעה שלי, לעמוד על 40 אחוזים לשלוש לאורך זמן (בשתי העונות הראשונות ב־NBA קלע כספי 37 אחוזים מחוץ לקשת, ואחר כך הידרדר אל מתחת ל־34 אחוזים; א"ו). אם אקלע לאורך העונה באחוזים האלה, אוכל לעשות קריירה של עוד עשר שנים וחוזה גדול ודקות משמעותיות, וגם לזכות באליפויות. אני צריך להגיע לרמה הזאת, ואני עובד על זה".
בארבע העונות הראשונות שיחקת בקבוצות תחתית. יוסטון היתה אופרה אחרת לגמרי.
"נהניתי מאוד מהשינוי הזה. זה קצת הזכיר לי את הימים במכבי: הלחץ לנצח בכל משחק, הצורה שבה לא מוכנים לקבל הפסד, הבאסה כשמנצחים רק בחמש הפרש. הלחץ הזה מורגש מהתקשורת, מהקהל, מהמועדון עצמו.
"זה מעלה את הרמה. עד אז הייתי בקבוצות שרק רצו להגיע לפלייאוף או לסיים עם מספר מסוים של ניצחונות, ופה באמת היו יומרות להצליח. ברגע שדווייט הווארד הגיע, הוא הצהיר על זכייה באליפות כעל מטרה, וכולם הלכו בעקבותיו".
בעונה האחרונה איבד כספי את הבלעדיות ב־NBA, כשלמושבה הישראלית הצטרף גל מקל. הרכז סבל מעונת רוקי לא פשוטה בדאלאס, שכללה פציעות וירידה לליגת הפיתוח, אבל בשבועות האחרונים התאמנו השניים יחדיו עם מאמן אישי בארה"ב, כדי להגיע לעונה הבאה מחוזקים.
עכשיו יש גם נציג ישראלי שלישי, בפוזיציה אחרת לגמרי - דיוויד בלאט, מאמנה החדש של קליבלנד. "בהצלחה, קואוץ' בלאט", צייץ כספי בטוויטר לאחר המינוי המפתיע של מאמן מכבי ת"א לשעבר, "הוא יהיה מורה נהדר ומודל לחיקוי, צפו לדברים גדולים ממנו".
הופתעת?
"לא. אני חושב שהוא יצליח, אין סיבה שלא. הקהל רעב להצלחה, ויש לו את לברון ג'יימס. אם גם קווין לאב יגיע, אז הם יכולים לכוון רחוק גם בפלייאוף".
לא מדגדג לך להצטרף לקבוצה שלו ולשחק לצד לברון? שיחקת כבר בקליבלנד.
"כן, באיזשהו מקום ההצטרפות של בלאט לקליבלנד עשתה לי חשק ללכת לשחק אצלו, אבל זה לא עמד על הפרק".
היית מאמין שיבוא יום ולברון יחזור הביתה?
"לא כל כך. הוא הפך שם לדמות שנואה, קראו לו 'בוגד', שרפו את הגופייה שלו ברחובות. אבל אני שמח בשבילם שזה קורה. העיר הזאת מתפתחת בצורה בלתי רגילה, והקאמבק של לברון רק יעזור".
מעבר לסקרמנטו הוא לא חזרה לאחור מבחינתך? יש שם לא מעט שחקנים על המשבצת שלך.
"אני נמצא היום בסיטואציה שונה לגמרי. כשהגעתי לשם הייתי ילד, בקושי היה לי חשבון בנק. רק למדתי להכיר את העולם. הרבה השתנה במועדון מאז. מבחינת הקהל, מבחינת האווירה, מבחינת העיר - זה מקום נהדר. יש לי שם חברים טובים עד היום.
"עוזרת גם העובדה שאני יודע לקראת מה אני הולך, שאני כבר מכיר את המערכת. בקבוצה יש בסיס טוב להצלחה, עם הרבה שחקנים צעירים ועם הרבה פוטנציאל. נראה שהם מחפשים קלעים סביב הסנטר, דימרקוס קאזינס. כל אחד יביא למגרש משהו אחר".
כספי מספר שחפציו נמצאים עדיין בדירה ביוסטון, שבה התגורר במהלך העונה שעברה. "לא היה טעם לפנות את הדירה לפני שאני יודע לאן אעבור. כשאסיים את הקמפיין עם הנבחרת, אטוס לארה"ב, אמצא דירה חדשה ואסדר הכל".
הוא מתגורר לבד כבר חמש שנים, אבל עדיין לא למד לבשל. "הנה, מצאת את הנקודה שבה לא הצלחתי להתקדם אפילו מילימטר ב־NBA", הוא צוחק. "לבשל אני כבר לא אלמד בחיים. אני אוכל בחוץ. כשהמשפחה והחברים באים לבקר אותי, הם מבשלים בשבילי".
עוד לפני האריזות מוטלת על כתפיו של כספי משימה לא פשוטה: להצעיד את נבחרת ישראל לאליפות אירופה. בשלב המצב הביטחוני, ייאלצו המאמן ארז אדלשטיין ושחקניו לנדוד לחו"ל במשחק הביתי הראשון מול מונטנגרו בטורניר המוקדמות, וגם קיומם בארץ של המשחקים מול בולגריה והולנד מוטל בספק.
כספי לא אוהב שאומרים שהכל תלוי בו. כבר שנים הוא מנסה להסביר שמדובר בקבוצה, בנבחרת, אבל זה לא ממש עוזר לו. כשהנבחרת מצליחה, זה עובד לטובתו, וכשהיא נכשלת - הוא הראשון לספוג את האשמה.
לפני שנתיים, בטורניר המוקדמות הקודם, הוא קלע 19.5 נקודות למשחק, הרבה יותר מכל שחקן אחר. אבל בשנה שעברה, באליפות עצמה, אחרי הכישלון הקולוסלי של ישראל - ניצחון אחד בלבד בחמישה משחקים, והפסדים לנבחרות חלשות כמו בריטניה ואוקראינה - ספג כספי ביקורת קשה.
אמרו אז שהוא רואה את עצמו מעל לקבוצה, שאין כימיה בין השחקנים ושאין לכדורסל העברי שום תקווה לקראת העתיד. גם היום, בפרספקטיבה של שנה, הוא מתרגז למשמע הדברים הללו.
"אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. אחרי אחד המשחקים באליפות אירופה ישבתי במלון עם ליאור אליהו, ושיחקנו שש בש. השעה היתה 11 בלילה, היינו צריכים קצת להירגע, ליהנות יחד. אחר כך חזרנו לחדרים, פתחנו את המחשב וקראנו שיש בעיה של כימיה, ושיש סכסוך בין אליהו לכספי, שרבנו ושאנחנו שונאים זה את זה.
"יש פה חבר'ה שרצים יחד כבר עשר שנים, וגם אם אנחנו מפסידים, זה בטח לא בגלל היעדר כימיה. שיחקנו לא טוב בקיץ שעבר, זה נכון, ולקחתי את זה באופן מאוד אישי.
"אבל אני מרגיש כאילו בכל פעם שאנחנו מפסידים משחק אז מחפשים. אומרים שאליהו לא מסתדר עם כספי, ושכספי לא מסתדר עם הלפרין, ושהלפרין לא מסתדר עם פניני. בחייכם. זה לא המצב. זה מרגיז. כולנו משחקים יחד כל שנה, רוצים להיות בנבחרת, אוהבים את הנבחרת".
אתה מרגיש שהמבקרים מחפשים אותך באופן אישי? לא מפרגנים לך?
"לא, ממש לא. מה שעשו לנו בקיץ שעבר היה מגעיל, פשוט מגעיל, נהגו כלפינו בחוסר כבוד, אבל לא הרגשתי שזה מכוון באופן אישי כלפיי. זה היה נגד כל הנבחרת. אני כבר מכיר את הדברים האלה ולמדתי לחיות איתם. התקשורת היא חלק בלתי נפרד מהמשחק, גם בארץ וגם בארה"ב".
אתה מרגיש שיש היום בנבחרת חוסר ביטחון בגלל מה שקרה אשתקד?
"לא, לא חושב. יש מאמן חדש, שהביא איתו אנרגיה חדשה, התחזקנו בדיאור פישר. אין לי מילה רעה להגיד על המאמן הקודם, אריק שיבק, וזה לא שהוא עשה משהו לא נכון. אבל דברים השתנו מאז, אנשים שוכחים מה שהיה ויוצאים לדרך חדשה".
אתה חושב שכל השחקנים מחויבים במאת האחוזים לשחק בנבחרת? נראה שיש כאלה שמנסים להתחמק ממנה.
"בעבר, מוקדמות אליפות אירופה שוחקו באמצע העונה. הקבוצות היו יוצאות לפגרה של כמה שבועות, ולשחקנים זו היתה הזדמנות לנקות את הראש ולהשתפר. ככה גם היה חופש בקיץ פעם בשנתיים. אבל זה השתנה.
צריך לזכור שאנחנו משחקים בכל שנה.
"אני חושב שלא היה לי קיץ אחד חופשי מאז גיל 14. תמיד היה משהו: נבחרת הקדטים, ואחר כך נבחרת הנוער, והעתודה, והנבחרת הבוגרת. קרה לי רק פעם אחת שלא הגעתי לנבחרת, לפני שהתחלתי את הקריירה ב־NBA, והיה לי חשוב לעבוד על עצמי ולהתחזק.
"האשימו אותי שאני משתמט. עכשיו מדברים על זה שהעונה הבאה תסתיים ב־25 ביוני, וב־5 ביולי כבר יתחילו אימוני הנבחרת. זה לא נורמלי.
"אז הנה, יש אחד כמו אלכס טיוס, שבסך הכל רצה להיות חודש בבית עם המשפחה שלו בארה"ב, וכולם כועסים עליו ועושים לו פרצופים שהוא לא מתייצב כאן לאימון הראשון. אבל אפשר להבין אותו. המצב שלי עוד נוח יחסית, כי העונה ב־NBA מסתיימת מוקדם יותר מהעונה באירופה".
המצב הביטחוני מגביר את המוטיבציה לשחק בנבחרת?
"אני חייב להגיד שלא, כי אנחנו תמיד באים לעשות את המקסימום ורוצים להצליח ולייצג את המדינה בכבוד, אבל אין ספק שהכל אמוציונלי יותר עכשיו. אתה באמצע אימון, משחק כדורסל, כמו בכל מקום בעולם, ופתאום, במקום לרדת להגנה אתה יורד לממ"ד כי יש אזעקה. ואחר כך חוזר להתאמן, ושוב יש אזעקה. אז החושים מחודדים יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם