מגזינים online

בין סג'עייה לניקוסיה: הקיץ הזה לא ניפגש בכחול לבן

כמה מתסכל לא לארח אצלך בבית. כמה עצוב שכבר התרגלנו לכך ואנו מקבלים את המציאות בהשלמה והיא מקבלת אותנו כמו חייל השב הביתה. כי לשנינו, לנו ולמציאות, אין ברירה אחרת. זה לנצח, כבר שנים רוקדים ככה, לחי אל לחי

ישראל היום
דורון קרמר | 6/8/2014 13:11 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
1. בקיץ הזה, בנוקיה אחרי המלחמה, יכולנו להיפגש, לנגב את הדמעות מקריאת הביוגרפיות הקצרות של חללינו, לנער את מעטה האבק שהגיע מסג'עיה ורפיח ונחת על תודעתנו ולהקים לתחייה את גופנו העייף מרביצה ומצפייה יתרה באולפני המלחמה.
כספי בניצחון על לטביה. אל אל ישראל
כספי בניצחון על לטביה. אל אל ישראל איגוד הכדורסל


יכולנו להיפגש בכחול ולבן, להתנהל ביומיומיות שלנו, הנעלמת, החמקמקה, שהיתה קיימת כאן רק לפני חודש, או שנה, או עשור, או אף פעם, והיא רק חיה ובועטת בדמיוננו, ודמיוננו ממשיך לבעוט בנו. היינו הולכים עם צעיף על הצוואר, דגל ביד, "התקווה" בפה וילד אופטימי בכיסא ליד כדי לעודד את נבחרת ישראל בכדורסל. נורמליים, סתמיים, צפויים ומשעממים עם "אל אל ישראל" רפה ומושמע לעייפה.

אך לא. השיר הזה בלתי עייף, מקום ראשון במצעד שירי התודעה שלנו כבר עשורים, כי המציאות לא מרפה ממנו. גם עכשיו, חזק מתמיד, "אל אל ישראל", שיישמע עד למרתפי בית החולים "שיפא". במקום מפגש בנוקיה, נצטרך לשלוח לנבחרת אנרגיות טובות דרך הטלוויזיה בתקווה שאלה יחצו את מימי הים התיכון וינחתו בקפריסין.

כמה מתסכל לא לארח אצלך בבית. כמה עצוב שכבר התרגלנו לכך ואנו מקבלים את המציאות בהשלמה והיא מקבלת אותנו כמו חייל השב הביתה. כי לשנינו, לנו ולמציאות, אין ברירה אחרת. זה לנצח, כבר שנים רוקדים ככה, לחי אל לחי.

2. אמנם את הבושם של משחקי האימון מסוכן להריח, אבל היכולת שהנבחרת הציגה, במיוחד בשני הניצחונות האחרונים מול גרמניה ולטביה, מספקת סיבות לאופטימיות. למרות שהגנתית הצבע נפרץ בקלות רבה והתיאום בתקשורת בהגנת הפיק אנד רול מחייב הבהרות ותרגול החוקים, הרושם העיקרי שהותיר הטורניר האחרון היה מצוין התקפית. כזה עם סגנון ריצה שקול, שלא רץ בכל מחיר כדי להימנע מאיבודי כדור, אבל יוצר אחוזי קליעה גבוהים.


כמו כן, יש כמות לא מבוטלת של שחקנים שמסוגלים להוביל כדור במעבר (ובמיוחד גל מקל) ומקבלי החלטות טובות בפיק אנד רולים ומצבי "הנד אוף", שמייצרים סלים מחיתוכים ומצבי "בק דור".

קבוצתית, השחקנים הישראליים התרגלו ל"סמול בול" מנטלי, שמחפה על נחיתות בריבאונד ובמקרה של חילופים הגנתיים. בידודים של שחקנים במקומות שבהם הם יכולים להוציא לפועל, כולל גארדים עם גב לסל, מובילים לסקור גבוה לא תלוי בשלשות ולהכתבת סגנון המחייב את הספסל הנגדי למצוא פתרונות יצירתיים.

תוסיפו לזה את העובדה ששוב יניב גרין פורח תחת ארז אדלשטיין, את האיזון בין הרצון של עומרי כספי להוביל התקפית וגם לתרום בפרמטרים אחרים - כולל הגנתיים - ותקבלו נבחרת שעולה על סך חלקיה, ורוקדת, גם היא, לחי אל לחי, עם עם ישראל כולו. 
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

מדורים