דרושה מנהיגות עם חזון: שנתיים לאולימפיאדת ריו
שנתיים לאולימפיאדת ריו, ובמשלחת הישראלית בונים על השיט, הג'ודו, ההתעמלות והשחייה כמועמדים למדליה. אך העולם לא מחכה לנו, ומה שבאמת כדאי שיהיה לספורטאים הישראלים הוא עוד כמה אירה ויגדורצ'קים, כמו בהתעמלות האמנותית
"זה היה המחזור האולימפי הטוב ביותר שלנו, עם 31 מדליות באליפויות עולם. גם בלונדון עשינו שיפור בכמה גמרים (שמונה לעומת שישה בבייג'ין), אבל המדליות חמקו דווקא כשהיו בהישג יד, בייחוד אלכס שטילוב ולי קורזיץ. אחת המסקנות מהעניין היא פרויקט חוסן מנטלי", סיפר לוסטיג.
אחד ההישגים המבטיחים בלונדון היה הופעתו של יעקב טומרקין בגמר 200 מ' גב. בהיסטוריה הישראלית היה מספר קטן של גמרים בענפים הבכירים (שחייה, התעמלות ואתלטיקה), וכאן היה מקרה ראשון של ספורטאי שמגיע לגמר כזה לא כהישג שיא בקריירה, אלא כשלב בהתקדמות.
מאז טומרקין נתקע קצת, ולוסטיג מודה שכרגע דיבורים על קפיצת מדרגה לתחרות על מדליה רחוקים. טומרקין נשלח לאימונים בארה"ב, בציפייה שהשינוי יתניע מחדש את הקריירה שלו, אבל אם יש שחיין שלוסטיג מסמן כרגע לפריצת דרך - זו עמית עברי ב־200 מ' מעורב אישי.
ככלל אומר לוסטיג שהמשלחת תהיה בנויה על ארבע נבחרות. הוא מציין את השיט, את ההתעמלות (בעיקר האמנותית), את הג'ודו ואת השחייה, אבל האמת היא שצריך להפריד לשניים. בשחייה נעשית בישראל עבודה יפה, אבל לא באמת ברמה עולמית שמאפשרת לחלום על מדליות.
שחייה היא ענף גדול בהרבה מאוד מדינות, וישראל לא יוצאת דופן בשום אופן. גם ג'ודו הוא ענף עולמי חזק מאוד, ופה מצבנו מעט משופר ושוב נראה שיש לישראל מועמדת ריאלית למדליה - ירדן ג'רבי. לוסטיג מצפה למשלחת הגדולה בתולדותינו בענף הג'ודו - 10-7 מתחרים.
בשיט ישראל תחרותית שנים רבות, אבל רק בגלישה יש באמת רמה עולמית סבירה. ההתעמלות - גם אלכס שטילוב אבל בעיקר ההתעמלות האמנותית - היא הנס האמיתי. זה לא רק שיש לישראל נבחרת שקוטפת מדליות בסיטונאות ברחבי העולם, אלא ענף שמבוסס על עבודת שטח אמיתית עם אלפי בנות שמתאמנות.
אבל כאן צריך להודות כי ההצלחה סקטוריאלית מאוד. בנות הנבחרת אמנם ילידות הארץ וההצלחה ישראלית לחלוטין, אבל היא שייכת כמעט באופן בלבדי ליוצאות חבר העמים. אירה ויגדורצ'יק, המאמנת הלאומית והרוח החיה בענף, הצליחה ליצור מעין שמורת טבע עם הרעב להצלחה שאולי אפיין את יהדות בריה"מ.
בהצלחתה ויגדורצ'יק ממחישה את מה שבאמת חסר לספורט האולימפי שלנו - מנהיגות כריזמטית ברמת השטח; מי שלא מחכים לכל מיני פרויקטים כמו פרחי ספורט כדי להגדיל את מספר המשתתפים בענף שלהם, וצריך להודות שיהודה מעיין היה אדם כזה במשך שנים עבור ענף השיט. נוסף עליהם יש אנשים שעושים עבודה טובה, אך מנהיגות שטח בעלת חזון יוצא דופן קצת קשה לאתר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם