פטריוטיות בדולר: שחקני ה-NBA לא סופרים את הנבחרת
הפרישה של קווין דוראנט מהמונדובאסקט היא המשך טבעי למסורת ההיעדרויות של ענקי הליגה, שלמרות כל הדיבורים המפוצצים, רואים בנבחרת הלאומית לא יותר מכלי לקידום ערכם המותגי בשוקי העולם. עם סגל בינוני, הקרקע מוכנה לעוד מבוכה בזירה הבינלאומית
הטקס המפואר בספרינגפילד היום (ש') לפנות בוקר התקיים על פי החוקים הרגילים. דיברו שם הרבה על מסורת, מחויבות, אהבת המשחק וכל אותם דימויים - דמיוניים יותר ופחות - שבחסותם הפך האן.בי.אי בעשורים האחרונים למה שהוא, לטוב ולרע. רק לפני ארבע שנים קיבל אליו היכל התהילה את נבחרת ארה"ב לאולימפיאדת 1992 במפגן מרשים שהורכב מנוסטלגיה ופטריוטיות.
רק שבעולם האמיתי, היחס של כוכבי האן.בי.אי לסוגיית הייצוג הלאומי רחוק מאותו אתוס בערך כמו פול ג'ורג' מכדורסל בימים אלה. ההודעה של דוראנט שלשום היא המשך טבעי למסורת ההיעדרויות של ענקי הליגה הזאת, שלמרות כל הדיבורים המפוצצים, רואים בנבחרת הלאומית שלהם לא יותר מכלי לקידום ערכם המותגי בשוקי העולם.
העובדה שקובי בראיינט ולברון ג'יימס פוקדים דרך קבע כצופים את גמר מונדיאל הכדורגל, כשהם מדלגים על האליפות המקבילה בענף שלהם, אומרת בעיקר משהו על הטורניר הזה ועל פיב"א, אבל גם מדגימה את מידת המחויבות שלהם לנבחרת. השתתפות רק לשם הייצוג? חפשו מעבר לאוקיינוס.
נסו רק לדמיין לעצמכם כיצד היו מגיבים בכל מדינת כדורסל אירופית לפרישה של הכוכב הכי גדול, שלושה שבועות לפני אליפות העולם, ולא בגלל פציעה. לו היה נולד ספרדי, איטלקי, יווני או סרבי, דוראנט לא היה יכול לקום וללכת בכזו שלווה.
ובארה"ב הפטריוטית? בתרבות ספורט שמקבלת בהבנה את ההיעדרות של קווין לאב, למשל - בגלל ההתעסקות בטרייד לקליבלנד (מה הקשר?) - אל תצפו לביקורת בנושא.
נשאלת כמובן השאלה מיהו הצד השפוי יותר? זה האירופי, שלעיתים נוטה להגזים בהעמסת משמעויות לאומיות על הספורט, או זה האמריקני, שבו נבחרת לאומית נתפסת כבונוס ולא יותר מזה? אבל גם אם נשים בצד את הסוגיה הלאומית, כדורסל הנבחרות הוא הרי חוזה לא כתוב שנחתם בין החברה לשחקן - הוא ייהנה ממעמד גבוה ופרסום ובתמורה ייתן מעצמו מעט עבור המדינה. לא בארה"ב, מסתבר.
ההיטפלות לדוראנט עושה לו לא מעט עוול. בשעה שג'יימס, בראיינט, כריס פול ואחרים נפשו בקיץ 2010, כוכב אוקלהומה סיטי הזיע כדי להשיב את הזהב לאמריקנים במונדובאסקט הקודם.
ההיעדרות שלו עלולה להחזיר את ארה"ב לימים החשוכים של אינדיאנפוליס 2002 ואתונה 2004 - אז סגלים של כוכבי אן.בי.אי מהשורה השנייה נכשלו בצורה מביכה.
ללא דוראנט וג'ורג', הנבחרת הזאת נשארת עם שמות כמו צ'אנדלר פרסונס ומייסון פלאמלי בעמדות הפורוורד. בספרד כבר מקררים את השמפניות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם