היא חוזרת: הפרמייר ליג שוב כאן
מנצ'סטר יונייטד עברה מהפכה, מנצ'סטר סיטי נותרה חזקה, צ'לסי וארסנל התחזקו במקומות הנכונים, וליברפול נראתה מצוין במשחקי ההכנה. הליגה האנגלית יוצאת לדרך בשבת, ורונן דורפן מתכונן לפתיחת העונה בפרמייר ליג
הבעיה של יונייטד היא שהמנג'ר החדש, לואי ואן חאל, הבריק באליפות העולם וסיים את משחקי ההכנה במאזן מושלם, ואף שמדובר בהכנה נראה שכמה שחקנים כבר מבצעים התקדמות עצומה, ובהתאם הציפייות בקרב האוהדים גדולות.
למה בעיה? כי אין דבר שבעלי המועדון רוצים לעשות יותר מלא להוציא כסף על שחקנים. וההתלהבות שהביא המאמן נותנת שקט בחזית ההעברות, וזה בזמן שלא מעט מהבעיות לא נפתרו - למשל, רכות בקישור.
בסיום העונה, על סף קטסטרופה תדמיתית, הם מיהרו לקנות את אנדר הררה ולוק שואו עוד לפני שוואן חאל הגיע. המינויים נמכרו, ספונסרים חתמו ומאז הבטחות הענק לרכש הסתיימו בכלום.
ההימור שלי הוא שבלם יובא בכל מקרה, כי במערך 3-5-2 שבו היא צפויה לשחק חסר ליונייטד כוח אדם. שלשום זה היה אמור להיות הומלס, אחר כך וורמלן וכרגע זה מרקוס רוחו.
ההנהלה תרצה לרצות את ואן חאל בשחקן נוצץ יחסית.
הבעיה העיקרית של ליברפול היא לא עזיבתו של לואיס סוארס לברצלונה. סוארס היה מזהיר בעונה שעברה, אבל ליברפול פתחה טוב את העונה גם בלעדיו, ובמשחקים הגדולים הוא לאו דווקא זהר.
הבעיה העיקרית של ליברפול תהיה מעבר לרוטציה רחבה יותר. בשנתיים הראשונות לתפקידו כמנג'ר בנה ברנדן רוג'רס יחידה מצומצמת, קשוחה ומותאמת לכדורגל בריטי, שהגיעה לקראת סיום העונה שעברה לרמות כדורגל קבוצתי נדירות.
השנה ליברפול משתתפת באירופה - המקום שבו היא עדיין מובילה על מנצ'סטר יונייטד במספר התארים, ולמרות רבע מאה בלי אליפות מקומית, אירופה קריטית לשאיפות ההנהלה להכנסות גלובליות. התוצאה היא הרחבה ניכרת מאוד של הסגל.
בקיץ הובאו שחקנים מבטיחים: אדם ללאנה, דיאן לוברן וריקי למברט מסאות'המפטון; לזאר מרקוביץ הוא הבטחה אדירה, וכמוהו אלברטו מורנו, המגן השמאלי הספרדי מסביליה.
השאלה הקטנה יחסית היא אם דניאל סטארידג' ימשיך להבקיע בהיעדרו של סוארס, והשאלה היותר נרחבת - איך יתמודד רוג'רס עם סגל רחב יותר.
הבעיה העיקרית של מנואל פלגריני, מנג'ר מנצ'סטר סיטי, היא יאיא טורה. למה שהשחקן הטוב ביותר בפרמייר ליג בשנים האחרונות יהיה בעיה?
שני תסריטים: טורה החל לשדר אי שביעות רצון בסיום העונה שעברה. תלונות לא ברורות על היחס כלפיו, כולל פרשה הזויה שבה טען שסיטי לא כיבדה מספיק את יום הולדתו. אם טורה במוטיבציה נמוכה מדי, עייף מהמונדיאל או סתם הזדקן - זו בעיה. אם טורה עדיין בשיאו, אז עדיין התלות ביאיא טורה היא בעיה.
על פי הסגל שלה, סיטי אמורה לטייל לאליפויות ולהצליח באירופה. היא אמנם זכתה בשתי אליפויות בשלוש השנים האחרונות אבל בשיניים - ובשני המקרים בזכות התמוטטותה של היריבה על התואר ממש על קו המטרה. ותמיד שידרה שבצד מקבץ כישרונות אדירים, רק יאיא טורה הוא מי שמגלה מנהיגות אמיתית תחת לחץ בחלק הקדמי.
גם ההגבלות הפיננסיות, על קבוצה שבבירור עוברת על תקנות הפייר פליי הפיננסי, לא יועילו בקבוצה עם הגנה שכבר בשנה שעברה נראתה מפוקפקת.
הבעיה העיקרית של ז'וזה מוריניו, היא שנראה שהוא מנסה להשתנות. הוא איבד את דויד לואיז, פרנק למפארד, אשלי קול וסמואל אטו. ובמקומם הגיעו ססק פברגאס, דיאגו קוסטה ופיליפה לואיס מצמרת הליגה הספרדית. אמנם יש הצערה ושיפור טכני, אבל בהחלט צ'לסי קשוחה פחות.
דידייה דרוגבה שהוחתם היה אמור לחפות על כך במידה מסוימת, אבל נפצע לתקופה ארוכה. מצטרף נפלא הוא השוער הבלגי טיבו קורטואה, גם אם הקורא פיטר צ'ך לא מאושר.
הלחץ על מוריניו להפוך את צ'לסי לאטרקטיבית יותר היה קיים כבר בסוף הקדנציה הקודמת שלו. לחץ שמעולם - גם לא בריאל מדריד - לא הוציא את המיטב מקבלן התארים המוכח של תקופתנו.
בהתאם, הוא סיים את העונה שעברה נטול תארים. אבל האופטימיסטים יאמרו: בצ'לסי מוריניו יקבל את כל הסבלנות שבעולם מהקהל לשנות את הקבוצה. אבל השאלה היא לא הקהל, אלא תא הכבוד.
הבעיה העיקרית של ארסנל היא שנדמה שגם כאשר למאמן, ארסן ונגר, יש סוף סוף כספים לרכש, הוא קונה את מה שהוא אוהב ולאו דווקא את מה שהוא צריך, ומשאמרנו זאת, זו גם גדולתו. אם ונגר יזכה בעוד אליפות אנגלית, זה יהיה בדרכו שלו.
לארסנל חסר סקורר, אבל הכסף הגדול הושקע דווקא בקשר, אלכסיס סאנצ'ס הצ'יליאני - רכש נוצץ בלי ספק, אבל את השערים שכבש בברצלונה הוא כבש כשהוא לא מרכז העניין של הגנת היריב.
לארסנל יש קישור קצת רך, ומכת הפציעות השנתית היא לאו דווקא עניין של חוסר מזל, אלא ששחקנים רכים מדי עושים עבודה פיזית מדי.
בינתיים ארסנל זכתה במגן הקהילה, נראה איך תיראה בהמשך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם