סנפורד מתכונן לגמר ה-400: "הריצה החשובה בחיי"

השיאן הישראלי יתמודד מחר (שישי) בערב בגמר 400 מ' באליפות אירופה, וינסה לזכות במדליה עבור "החיילים ומדינת ישראל". מעין שחף תנסה לעשות היסטוריה ולהעפיל לגמר הקפיצה לגובה

עדי רובינשטיין | 14/8/2014 22:10

מחר (שישי, 19:50, ספורט 5, יורוספורט) יעלה דונלד סנפורד לגמר אליפות אירופה בריצת 400 מ', במה שהוא מגדיר כ"ריצה החשובה בחיי".

דונלד סנפורד. בהצלחה צילום: דני מרון

אפשר להבין את סנפורד. לפני כשנתיים, כשסיים במקום הרביעי בהלסניקי באותה הריצה, אמרו לו שבתחרות חלשה כזו לא פלא שאלו התוצאות שאליהן הגיע. אחר כך, בלונדון 2012, הגיע הפיאסקו עם הנעליים, ואז כולם כבר שאלו אם הוא באמת יישאר לחיות בישראל.

הספקות הללו נמחקו באליפות אירופה הנוכחית בציריך. סנפורד לא רק שעמד בציפיות והעפיל לגמר, הוא גם הספיק לנשק את דגל ישראל שעל מדיו, להקדיש את העלייה לגמר לחיילי צה"ל ולמדינת ישראל ולהגיע לגמר עם יריבים ראויים למדי. לכן השאלה אם נראה הערב מדליה היסטורית באליפות אירופה, היא שאלה שהתשובה ההגיונית עליה היא "לא".

עם זאת, סנפורד יודע דבר אחד ברור מאוד: שיפור שיאו האישי, 45.21 שניות, או אולי אפילו השוואתו, יספיק כנראה למדליית ארד היסטורית. אבל עם התוצאה הזו, הוא צריך לצפות למעידה של אחד משלושת הנציגים הבריטים שנראים כפייבוריטים לפודיום משולש. סנפורד וג'ונתן בורלה הבלגי ינסו לגנוב פודיום, במה שנראה נכון לבוקר יום שישי משימה קשה למדי.

שחף נגד הסטטיסטיקה

עוד לפני הגמר של סנפורד תתמודד מעין שחף במוקדמות הקפיצה לגובה (11:40). כדי שנראה אותה בגמר נשים היסטורי ביום ראשון, היא צריכה תחילה להשוות את שיאה האישי, העומד על 1.92 מ'.

אם תעשה זאת, היא תהיה לאישה הישראלית הראשונה שעולה לגמר במקצוע שדה (דניאל פרנקל עשתה זאת באולם). אם תשבור את שיאה של פרנקל, העומד על 1.94 מ', היא תמצא את עצמה עם אפשרות לשנה חלומית כמתמודדת בצמרת של תחרות הגמר, נוכח העובדה שהרמה בתחרות בציריך צפויה להיות נמוכה משנים עברו ותכלול רק שתי קופצות ברמה הגבוהה באמת - האלילה בלאנקה ולאשיץ' מקרואטיה ומריה קוצ'ינה מרוסיה.

ארבעת המרתוניסטים הישראלים ינסו לעשות תוצאה טובה בתחרות הקבוצתית. זוהר זמירו ובריהון וובה ינסו לסחוב אחריהם את הצעירים אמיר רמון וימהרן יוסף.

ואי אפשר בלי הערה לסיום על המקרה העצוב של קופצת המשולשת חנה קנזייבה־מיננקו. בואו נצא מנקודת הנחה שאפשר להיפצע לקראת תחרות, אחרי הכל הספורט האולימפי בישראל כבר שלח ספורטאיות פצועות לאולימפיאדה, אבל כיצד ייתכן שאין רופא לנבחרת ישראל שמצטרף לנבחרת האתלטיקה לאליפות אירופה? מדוע האתלטית הבכירה של מדינת ישראל צריכה למצוא עצמה מטופלת על ידי נגר שוויצרי מקומי?

לאלוהי העסקנות הפתרונים. פחות עסקן על המטוס לשווייץ, שככל הנראה תפס מקום של רופא, ואולי באמת היה סיכוי לאתלטיקה הישראלית להחלים במהרה בימינו.