האיש ששינה את פני הכדורסל: הצדעה לדייויד סטרן
הוא ניקה את האן.בי.אי מסמים. שיבץ את מג'יק ג'ונסון, נשא האיידס, בנבחרת ארה"ב לאולימפיאדה. והפך את הכדורסל לספורט פופולרי בכל העולם. דיוויד שטרן נכנס להיכל התהילה, ואין ראוי יותר ממנו. וגם: על הבחירות הבוגרות של לברון ג'יימס
וגם אם לכל עסקן יש רגעים רעים בפעילותו, שטרן בהחלט אחד מהטובים והראויים בהיסטוריה. שימו בצד את העובדה שזכויות השידור עלו מ־10 ל־900 מיליון דולר, משום שכל ענפי הספורט גדלו בצורה קיצונית בעידן הזה, ולכן ראוי להתרכז במורשת האמיתית שלו.
לליגת האן.בי.אי ולענף הכדורסל לעולם תהיה נקודת פתיחה לא כל כך קלה בבואם לשדר הרמוניה ולפנות לציבורים נרחבים. זה לא הכדורגל שהוא דמוקרטי במהותו ויכול להעמיד כוכבים מכל לאום, גזע ודת וגם שמנים ונמוכים ואפילו איטיים יכולים לככב בו.
בכדורסל הדומיננטיות של השחורים האמריקנים מוחלטת, ובין אלו הדומיננטיות של ה־1% הגבוה באוכלוסייה היא כמעט מוחלטת. אבל באנשים שהזמין שטרן לבימה, ובאנשים שנכנסו איתו להיכל התהילה במחזור 2014, ראינו את עומק השינוי שהביאה הליגה לאמריקה ולעולם. שטרן אולי החל את דרכו כקומישינר בעידן שבו שילוב שחורים כבר היה לעובדה, אבל הוא מינף את הערכים אל מעבר לעניין הישיר של הליגה עצמה.
אוהבים להגיד ששטרן ניקה את הליגה מסמים בגלל "בעיות תדמיתיות". שטרן קם ואמר שאחרי שסיכם עם בוב לניר, סנטר אגדי ואז ראש ארגון השחקנים, את תקרת השכר, לניר היה זה שאמר לו להעיף מהליגה לצמיתות משתמשים בסמים "כדי שילדים לא יחשבו שכל ספורטאי שחור גדול גוף הוא משתמש בסמים".
על הבימה היה גם מג'יק ג'ונסון, שציין כיצד שטרן, בלי המידע הרפואי הידוע כיום, קיבל אותו למשחק האולסטאר ולנבחרת האולימפית בשנה שבה התברר שהוא נושא את נגיף האיידס. אם באנגליה זו היתה הנסיכה דיאנה שנשקה לחולה איידס על לחיו, באמריקה זה היה המראה של ג'ונסון, שמאז פנה גם לפעילות עסקית־חברתית מזהירה, שהעביר את המסר שנשאי איידס הם לא אנשים מנודים.
להיכל התהילה נכנס גם שרונאס מרצ'ולניס, שבאמת היה השחקן האירופאי הראשון (ממי שלמדו כדורסל באירופה) שהיה משמעותי באן.בי.אי. היה יפה לראות אותו אומר בגאווה צנועה שארצו הקטנה, ליטא, היא בחמש מעצמות הכדורסל הטובות בעולם.
בשני דברים הוא צודק: ברמת השחקנים שמדינתו העמידה ברמה היסטורית ובכך שליטא היא אחת המדינות שבהן הכדורסל הוא הספורט הפופולרי מכולם.
אבל בסופו של דבר אולי המרגשות ביותר בטקס היו נשות מכללת אימאקולטה מפילדלפיה, שזכו בשלוש אליפויות לאומיות בעידן שבו כדורסל הנשים לא היה ב־NCAA והיה חלש מאוד ברמתו.
הקפטנית שדיברה בשם הקבוצה סיפרה מי דחף אותן להצלחה - לא פעילות חברתיות, לא נשים עם תודעה פמיניסטית ולא אנשי שיווק שחשבו על "ציבורים חדשים". אלו היו הנזירות/אחיות שעודדו אותן להצטיינות בספורט במוסד אקדמי דתי מאוד ולנשים בלבד. הן גייסו את הכספים הנחוצים לשלוח את הקבוצה לטורנירים ארציים.
בשבוע האחרון מינה גרג פופוביץ', מאמן סן אנטוניו, אישה לעוזרת מאמן ראשית. כ־1,100 מיילים משם ערך בסוף השבוע שחקן פוטבול הומוסקסואל מוצהר, מייקל סאם, את הופעת הבכורה שלו במשחק מקצועני. גם כאן האן.בי.אי היתה הליגה הראשונה שבה שיחק הומוסקסואל מוצהר, אבל בפוטבול היו הראשונים לבחור אדם כזה בדראפט.
היתה קצת התרגשות, אבל האיצטדיון במשחק קדם העונה לא היה מלא. היפה הוא שבצד העיסוק התקשורתי בסאם, אין לאף אחד בעיה עם ההבנה שסיכוייו להתקבל לסנט לואיס ראמס לא ברורים מבחינה מקצועית. ניסיונות לעורר פרשות תקשורתיות סביב העניין הזה - פה ושם מישהו אמר שאולי לא היה בוחר אותו בדראפט - לא מחזיקים מים. זה לא ביג דיל, זו אמריקה שיצרה אנשים כמו דיוויד שטרן.
ועכשיו למי שייכנס להיכל התהילה רק בעתיד. קשה כמובן לדעת מתי בדיוק החליט לברון ג'יימס לחזור לקליבלנד, אם ידע שדיוויד בלאט יהיה המאמן ואם זה היה על דעתו, אבל לא הייתי מייחס יותר מדי משמעות להערכות שבלאט נמצא שם בחסדו של ג'יימס ואולי אפילו עם הצורך לרצותו.
ההחלטה לשלם מחיר גבוה - שני שחקנים שנבחרו ראשונים בשני אירועי הדראפט האחרונים - עבור קווין לאב בוודאי היתה על דעתו של ג'יימס וממחישה את הכדורסל שהוא רוצה. ראשית, כדורסל לא אנוכי. אם את קבוצתו הקודמת בנה ג'יימס על חברות, את זו הוא בונה על הכדורסל שמתאים לו בשנות ה־30 שלו. לאב עם יכולתו מטווח השלוש ירוקן את הרחבה משחקנים יריבים, ושם לא יהיה ליתרון הפיזי של לברון תשובה ממשית.
ואם במיאמי אריק ספולסטרה תיפקד פחות או יותר כמאמן הגנה עבור סופרסטארים שהתקפית שיחקו כדורסל אינטואיטיבי, הכדורסל הזה משחק גם לידיים של בלאט והרעיונות שלו. לברון לא מתנהג כמי שהמאמן הונחת עליו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם