הכושי עשה את שלו: על דונלד סנפורד ועלינו
ברגע שסנפורד השיג מדליה בשבילנו, לאף אחד כבר לא אכפת מה הצבע שלו ואיפה הוא נולד. אבל ברגע הראשון שהדברים ילכו קצת פחות טוב, שוב יצוצו להן ברגע הדעות הקדומות והחשוכות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
דונלד סנפורד, אפרו-אמריקאי יליד לוס אנג'לס, שזכה השבוע במדליית ארד באליפות אירופה באתלטיקה ב-400 מ' ושבר שוב את שיאו הישראלי, הפך לאזרח ישראלי לפני שלוש שנים כשהתחתן עם הכדורסלנית דניאל דקל.
סנפורד על הפודיום AFP
עניין אותי, דווקא בשבוע כזה, שבו נשברו כאן שיאי גזענות חדשים, כיצד הגיב הציבור הישראלי על הזכייה המכובדת לכל הדעות של הזר ש"העז" להתחתן עם יהודיה והחליט לקשור את עתידו איתנו.
"תודה לך, כל הכבוד, גאווה גדולה לישראל!", הגיבה בטוקבק גולשת בעקבות כתבת ברשת שעסקה בזכייה, "לא חייבים להיוולד או לגדול פה כדי להביא כבוד ואהבה לישראל" הוסיפה, "ברכות, איש יקר ופטריוט. מגיע לך." ציין אחר, "לא חשבתי שאי פעם נגיע למדליה בריצה, כל הכבוד, גאים בך!".
הטוקבקיסטים, שרק לפני שנתיים קטלו את הכישלון של סנפורד בלונדון 2012 ולגלגו על הזר שאיבד את נעלי הריצה שלו, נפלו לרגליו ברגע וחיבקו באהבה את ההישג.
תופעת אזרוח ספורטאים רחוקה מלהיות המצאה שלנו ובמקומות אחרים הולכים הרבה יותר רחוק מאיתנו. אין לי שום התנגדות לעניין, כל עוד הדברים נעשים במידה, בטח כשהרקע הוא אהבה ואיחוד משפחות, אבל אני גם רחוק מלהסתנוור. לא משנה לאן תגיע הקריירה של סנפורד, מצב האתלטיקה פה עדיין על הפנים, אבל זה לדיון אחר.
ברגע שסנפורד השיג מדליה בשבילנו, לאף אחד כבר לא אכפת מה הצבע שלו, איפה הוא נולד ועם מי הוא התחתן. אבל ברגע הראשון שהדברים ילכו קצת פחות טוב, שוב יצוצו להן ברגע, כפטריות אחרי הגשם, הדעות הקדומות החשוכות והעצובות. שבת שלום
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם