פרשת הגזענות ב-NBA: כך מוכרים ספורט שחור לקהל לבן
פרשת הגזענות החדשה ב-NBA, שלה אחראי בעלי אטלנטה הוקס ברוס לבנסון, שונה מוסרית מסאגת דונלד סטרלינג. הוא בסך הכל פועל בליגה שבה מנסים למכור ספורט שחור לקהל לבן. המטרה: למקסם רווחים ככל האפשר. וגם: מיהו הסמל הניו־יורקי האמיתי של היאנקיז?
אמנם קשה להאשים אותו בגזענות קמאית - סטרלינג ביקש מבת זוגו "לא להיראות בחברת שחורים", אבל מצד אחר הוא נקט צעד של אפליה ממוסדת.
בהודעה למנהלו דני פארי הורה לבנסון באופן מפורש לנסות למשוך קהל "לבן" יותר, ומנה צעדים פרקטיים: רקדניות לבנות במקום שחורות ומוסיקת קאנטרי על חשבון גוספל והיפ־הופ. הוא אפילו ציין שלדעתו, הקהל השחור מבריח את האוכלוסייה הרצויה, שהיא גברים לבנים בני 55-35.
אפליה 2.0, אין פה שום אלמנט של שנאה, רק רצון למקסם רווחים ואפילו שוני מהותי מאפליה בעבר. בשנות ה־50 וה־60 אחד הטיעונים נגד שחקנים שחורים היה התועבה של ספורטאי שחור בין נערות עידוד לבנות. היום מתברר שהצופה הלבן רוצה את הרקדנית בצבע שלו למרות השחקן השחור. הוא אפילו מצר על כך שאין די שחורים עשירים כדי לבנות בסיס רוכשי מנויים חזק. כלומר, אם היה להם כסף - לא היתה שום בעיה.
כל זה, אגב, קרה לפני כשנתיים. ומדוע אנחנו יודעים מכך עכשיו? בגלל פרשה פנימית במועדון ומשהו שאמר הג'נרל מנג'ר פארי על שחקן שחור שהקבוצה התכוונה להחתים. אז לפני שזה התפוצץ, לבנסון דיווח מיוזמתו על העניין, כנראה בידיעה שזה יודלף, התנצל, ועכשיו ימכור את הקבוצה. הליגה כמובן מסרה שדבריו עומדים בניגוד גמור למדיניותה.
רגע, בניגוד גמור למדיניות הליגה? האם זה לא היה הקומישינר הקודם, דיוויד שטרן, שהעביר חוקים נגד סגנון לבוש המזוהה עם שחורים? האם הליגה לא מפלה קהל שחור בפרט וקהל מיעוטים בכלל במחירי הכרטיסים?
הליגה לא לבד. האם איגוד השחקנים, מרביתם שחורים, שהשיג בחוזה העבודה האחרון 53 אחוזים מהכנסות הליגה, מוכן לירידה בהכנסות כדי שילדים שחורים, מאותם שכונות ואזורים שבהם גדלו, יוכלו להגיע למשחקים? האם הם עשו משהו כדי להפוך את המשחקים לנגישים יותר לקהל שחור, פרט לכמה הזמנות שהם מחלקים? הביזנס של האן.בי.אי ממקסם רווחים כי הוא מצליח למכור ספורט שחור לקהל לבן.
לבנסון כתב במייל שלו שהוא אינו חושב שרוב הקהל הלבן חש בנוח לשבת בבר עם קהל שחור. רגע, את הדברים הללו יכול לכתוב באמת גזען; יכול לכתוב אותם מנהל ציני (שזה, לדעתי, המקרה); ויכול לכתוב אותם גם כל אדם שחור שחי בדרום ארה"ב. כי בלי לתת פרשנות על המצב, לבנסון פשוט מתאר את המציאות בצורה מדויקת למדי.
מובן שהדברים לא באים להגן על לבנסון, כי תפקידו של מנהל בעסק שנתפס כציבורי הוא לנהל בהתאם לחוק. גם ההגינות הבסיסית מחייבת שאם העסק שלך מבוסס על ספורטאים שחורים, לא תפלה כנגד הציבור שלהם. אמנם החוק בארה"ב מתיר למועדונים פרטיים לנקוט אפליה בקהל הלקוחות, אבל קבוצות הספורט משחקות במתקנים הממומנים מכספי ציבור.
כשסיכויי ההעפלה לפלייאוף הולכים ודועכים, קיימו הניו יורק יאנקיז את "יום דריק ג'יטר" לכבוד הקפטן הפורש. הטקס מושרש בתרבות האמריקנית ונערך כמעט לכל גיבורי המועדון, והמפורסם שבהם היה "יום לו גריג" ב־4 ביולי 1939, כשהחובט המיתי של היאנקיז הודיע שהוא חולה במחלה חשוכת מרפא אבל הודה לאוהדים ואמר: "אולי קראתם על מקרה רע־מזל שקרה לי, אבל אני עצמי האדם בר־המזל ביותר עלי אדמות".
ג'יטר פורש קצת אחרי שנתו ה־40 בנסיבות משמחות יותר, אבל גם הוא בחר מילים יפות, שכמובן מתכתבות עם אלו של גריג: "היה לי הג'וב הטוב ביותר בעולם". היאנקיז הביאו את רוב חבריו לקבוצות האליפות, הרבה מכוכבי העבר שלהם, אגדות בייסבול אחרות, וגם אחד מייקל ג'ורדן הגיע למקום.
עם חמש אליפויות והרבה תארים אישיים חשובים דוגמת רוקי השנה, 14 הופעות במשחק האול־סטאר, שחקן השנה וה־MVP של סידרת הגמר, ג'יטר הוא השחקן היחיד הפעיל במועדון 3,000 החבטות. אבל נתון אחד כמובן חשוב יותר מאחרים - הוא שיחק במועדון אחד.
נכון, כמו ראיין גיגס או איקר קסיאס, קצת יותר קל להיות איש המועדון האחד כשזה המועדון הגדול בליגה שלו. אבל בדור שהואשם בחמדנות והוכתם בסמים, ג'יטר נותר סמל המשחק הישן. כמעט לא החמיץ משחקים, כמעט לא החמיץ את הפלייאוף (17 הופעות ב־20 עונות), התעלה בפלייאוף ועוד יותר מכך בסידרת הגמר (ממוצע חבטות .351), והיה מנהיג השושלת האחרונה שזכתה בשלוש אליפויות רצופות בשנים 2000-1998.
וכל זה בלי להיות איזשהו קדוש מצטנע. במגרש הוא היה גריג ובחיים יותר מיקי מנטל או ג'ו דימאג'יו. הוא התגורר בפנטהאוז במגדל טרמפ, ובשורת בנות זוגו היו, בין השאר, מריה קארי ומיס תבל לארה דוטה. בקיצור, סמל ניו־יורקי מהסוג הישן והטוב. כל מה שאלכס רודריגס המורחק לא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם