צמרמורת כפולה: הארנה עוד גדולה על ירושלים
הגענו מאולם קטן ואינטימי במלחה שהיה לנו לבית חם במשך יותר משלושים שנה ונחתנו לפתע בעולם אחר. זה לא פשוט. אנחנו עוד צריכים להתרגל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
דני פרנקו: "נהדר לנצח במשחק הראשון בארנה"
אין אוהד ספורט ירושלמי, ובעיקר אוהד כדורסל כמוני, שלא חש אתמול תחושה מוזרה בכניסה לארנה, היכל הספורט החדש של עיר הבירה. מצד אחד הוא נתקל בקומפלקס מדהים, 11,600 מקומות, עם כל פלאי הטכנולוגיה העתידנית כולל מסך צפייה ענק ומשוכלל מעל המגרש בעלות של שני מיליון שקל. הרי בדיוק למבנה כזה חיכינו כל כך הרבה זמן בירושלים: היכל ספורט שמתחרה בכל פרויקט דומה ברחבי אירופה ואפילו בארצות הברית. הרי לשם כך עברנו כל כך הרבה ייסורים ועיכובים בירוקרטיים ואחרים.
הקהל של הפועל ירושלים
צילום: דני מרון
אבל מצד שני, אנחנו עוד צריכים להתרגל. זה עדיין גדול עלינו. הגענו מאולם קטן ואינטימי במלחה שהיה לנו לבית חם במשך יותר משלושים שנה ונחתנו לפתע בעולם אחר. זה לא פשוט. ההרגשה, איך לומר, דומה לזו של אדם שחי בדירת חדר צרת מימדים אך סימפטית ואהובה, והנה הוא עובר לוילה רחבת ידיים, והוא עדיין לא יודע מה בדיוק עושים שם, ולמחרת עוד מגיעים האורחים ואין לו מושג איך לקבל את פניהם במקום שעדיין זר לו.
אבל דבר אחד בטוח. אנחנו נתרגל ונאהב את הארנה החדשה בדיוק כמו שאהבנו את מלחה. אז נכון שהמקום בחלקים נכבדים עדיין נראה כמו אתר בנייה, ונכון שאין חנייה (ראש העיר ניר ברקת ומנכ"ל חברת אריאל ציון תורג'מן בונים על תנועת רכבות שתביא את אלפי האוהדים לארנה, אבל זה עניין לעוד שנים הרבה). גם האקוסטיקה בעייתית בעליל, ואין מזנון מסודר והשירותים ברובם סגורים, אבל זו תחילת הדרך הארוכה, והאולם הזה יידע שיאים גדולים וחשובים -ובסוף הפרקט יתחבר עם הקהל בהרמוניה מופלאה. כבר אתמול, במשחק לא הכי חשוב ברבע גמר גביע ווינר, מול הפועל חולון, עטפו את הפרקט למעלה מ-6,000 איש באדום, שדחפו את הקבוצה לניצחון בהפרש גדול.
מבחינת ירושלים והאוהדים זה היה יום מכונן. תייקנו בארכיון שלנו כל סל ראשון (אכן מגיע ליותם הלפרין לחנוך את הרשתות בארנה), וכל ריבאונד וכל פאול, ונזכור לנצח את החמישייה הפותחת. עקבנו בשבע עיניים אחרי אדם אריאל, הנסיך של ירושלים ושחקן העתודה שהולך לעשות קפיצת דרך מדהימה השנה. אבל מה שהכי חשוב- גם הכדורסל הישראלי הולך לתקן סוף סוף עוול היסטורי. לאורך עשרות שנים כמעט כל משחקי גמר הפלייאוף או גמר הגביע של הליגה המקומית התקיימו באולם נוקיה, האצטדיון הביתי של מכבי תל אביב. המצב הזה הקנה למכבי יתרון מבני ומהותי על כל קבוצה שהתמודדה מולה ברגעי ההכרעה, וברוב המקרים מכבי היא זו שקטפה את התארים.
מהיום, למצער, יש אולם נוסף שיכול להכיל את המשחקים החשובים והדרמטיים של העונה. גם ההיכל החדש ברוממה בחיפה ראוי לכך. הלוואי שיקומו עוד ואולי תהיה כאן פעם אחת ליגה שוויונית ולא חד מימדית, עם אלופה ידועה מראש בדרך כלל, כפי שהורגלנו לאורך שנים רבות מדיי.
לפני שהחל המשחק, ואחרי הנאומים הבלתי נמנעים (כמה אפשר לשמוע את הברכות האלה כל הזמן) שר הראל מויאל את התקווה. אין אוהד ירושלמי שלא חש צמרמורת כפולה כאשר הוא שומע את הצירוף "ארץ ציון וירושלים", מה שהופך גם את ההמנון הלאומי לשיר עידוד מרגש לקבוצה. באותם רגעים יפים ירושלים באמת לבשה בגדי חג. נקווה רק שהמסיבה תימשך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם