חוק שמעון: למה יו"ר מכבי מקבל טיפול מיוחד?
כשעוסקים בקריאות ה"תתאבד" נגד יו"ר מכבי ת"א אסור להתייחס באופן נפרד מקריאות אחרות. לא ייתכן שקבוצה תיענש ספציפית כי אוהדיה קיללו את שמעון מזרחי, אבל קללות אחרות נגד אדם אחר מתקבלות בהבנה. גם פרס ישראל לא מציב אותו בעמדה עליונה לעומת עמיתיו לענף
הוא מקלל, צועק, מרעיש, מלכלך. אתם יודעים, מתנהג כמו קהל. הפרשה התורנית באה בעקבות ההתרחשויות המרעישות בגביע ווינר. בחצי הגמר הזדמן לשלושת הקבוצות שמושכות הכי הרבה קהל - מכבי תל אביב, הפועל ירושלים והפועל ת"א - לשחק באותו ערב תחת קורת גג הארנה החדשה בבירה.
ממש במקרה, מדובר בשלוש קבוצות שמייצרות בשנים האחרונות את משולש היריבות החם והמרתק ביותר בליגה שבה כמעט הכל צפוי וידוע מראש. וכמו בכל יריבות חמה, כולם קיללו את כולם. אין חדש תחת השמש. בהמשך דווח באתר ערוץ הספורט שאוהדי ירושלים התגודדו סביב רכבו של יו"ר מכבי שמעון מזרחי וקיללו אותו. התקרית, אם אכן קרתה, לא לוותה בתלונה למשטרה והסתכמה בדיווח עיתונאי אמיץ.
בימים האחרונים התרעמו בהפועל תל אביב על כך שאוהדי ירושלים לא נענשו על קריאות ה"תתאבד" למזרחי, בזמן שאוהדיהם קראו בעבר את אותן קריאות ונענשו. לא יכולתי שלא להיזכר באינספור מקרים דומים בבית הספר שבו גדלתי, שבהם תלמידים סוררים התלוננו לפני המורה ש"גם הוא הפריע, אז למה רק אותי את מוציאה?".
אבל מעבר לטענות על איפה ואיפה, מתפתח לנו מתחת לרדאר חוק חדש: חוק שמעון. לפי החוק הזה, שאף אחד לא באמת חוקק אותו ואף אחד לא באמת יודע שהוא קיים, קללות כלפי יו"ר מכבי תל אביב מטופלות באופן מיוחד. הפועל תל אביב נקנסה בעבר כי אוהדיה שרו למזרחי את שיר ה"תתאבד" המכוער.
אבל האם אי פעם נענשה קבוצה על כך שאוהדיה קיללו שחקן, מאמן או מנהל אחר? במה שונה מזרחי ממוטי אמסלם של הפועל אילת או מגיא הראל של הפועל ירושלים?
קריאות ה"תתאבד" נגד שמעון מזרחי הן פסולות ומכוערות, לא פחות ממילות הגנאי האיומות ש"בירך" בעבר גיא פניני את יהונתן שולדבראנד וממבול הגידופים שספג יניב גרין מאוהדי הפועל תל אביב בגביע ווינר. על שירי שואה אני בכלל לא מתכוון להאריך במילים.
אבל כשעוסקים בקללות מן היציע אסור להתייחס לקריאות הגנאי כלפי מזרחי בנפרד מקריאות אחרות. לא ייתכן שקבוצה תיענש ספציפית כי אוהדיה קיללו את שמעון מזרחי, אבל קללות אחרות נגד אדם אחר מתקבלות בהבנה, כי בכל זאת, זה ספורט ובספורט יש קללות. לשמעון מזרחי זכויות רבות בעבודתו למען מכבי תל אביב, אבל גם פרס ישראל לא מציב אותו בעמדה עליונה לעומת עמיתיו לענף, שחקנים, מאמנים ומנהלים כאחד.
אפשר להתייחס לכל עניין הקללות בספורט בציניות, אבל כשמנסים לעסוק בעניין ברצינות נתקלים בהרבה צביעות מצד מושאי הקללות. בכל תרבות ספורט, בכל מדינה ובכל ענף, תמצאו אוהדים שמגיעים מדי שבוע למגרשים ומה לעשות - מקללים. בין אם נאהב את זה או לא, קללות הן חלק בלתי נפרד מתרבות אהדת ספורט לא רק בישראל ולא רק בימינו אנו, אלא בעולם כולו ומאז שחר ההיסטוריה.
כל בעל תפקיד בספורט, החל ממזרחי דרך רביב לימונד ועד דני פרנקו, חייב להבין שברגע שהוא הסכים להיות חלק מקבוצת ספורט תחרותית שיש לה יריבים, שמקבלת חשיפה וששואפת להישגים על חשבון היריבים האלו - הוא למעשה מכיר בסיכוי שיספוג קללות, עלבונות וקריאות על רקע אישי. זה עלול להיות מכוער, זה בוודאי לא נעים והלוואי שכל הקהלים היו מתרכזים אך ורק באהדת קבוצתם. אבל מי שלא מסוגל להריח את ריח התבשילים - שלא ייכנס למטבח.
במנהלת הליגה רוצים למגר את הקללות מאולמות הכדורסל? שיהיה בהצלחה, כי אני לא רואה דרך לסתום פיות לעשרות אלפי אוהדים. אפשר כמובן לקרוא לפעולה מערכתית מקיפה בתחום. אבל יהיה פשוט הרבה יותר אם כל העוסקים במלאכה ייקחו נשימה עמוקה לפני כל משחק, ינסו להתעלם ממילות הגנאי המכוערות, ויתנחמו בכך שברוב המקרים אף אוהד לא באמת מתכוון למילים, ושהכל חלק מההצגה הגדולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם