אהבה, זה הסיפור: דונלד סנפורד מדבר על הכול
סיפור האהבה בין האצן דונלד סנפורד והכדורסלנית דניאל דקל, הוביל אותו לעבור ישראל ולייצג אותה בתחרויות. אחרי עונת שיא, בה זכה בארד באליפות אירופה, נראה שעתיד גדול עוד לפניו. ראיון מיוחד
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אהבה. זו כנראה הדרך הטובה, הקצרה והממצה ביותר לתאר את הקשר בין האצן המוכשר דונלד סנפורד, לבין מדינת ישראל. סנפורד, אפרו אמריקאי שחגג בפברואר 27, נולד וגדל בלוס אנג'לס, לצד שלושה אחים, והחל לעסוק בספורט במסגרת המסורת המשפחתית, גם אם תחילה לא הייתה לו סבלנות גדולה לעניין.
על ישראל, בכל מקרה, הוא לא שמע הרבה ובטח לא האמין שיום אחד יקשור איתה את חייו בצורה שכזו. אבל לחיים היו תכניות אחרות עבורו. במהלך לימודיו במכללת אריזונה היוקרתית פגש את דניאל דקל, כדורסלנית ישראלית ששיחקה בקבוצת הקולג' ולמדה ראיית חשבון.
השניים הפכו לזוג והיום הם גרים בקיבוץ עין שמר עם בתם איימרי, "כשפגשתי את דניאל הייתי ילד אמריקאי בן 18, שחי חיים אחרים לחלוטין" מספר דונלד בראיון מיוחד למוצש, "ידעתי שהיא מישראל, אבל לא דמיינתי אפילו לרגע, שיום אחד נתחתן ואחיה איתה כאן".
איך המשפחה שלך הגיבה למעבר לישראל?
"הגעתי להחלטה לבוא לישראל בסיום הלימודים שלי, כשדניאל ואני כבר היינו נשואים. זו לא הייתה החלטה קלה לעזוב את המשפחה, אני מתגעגע לאמא שלי וזה לא פשוט".
איך החיים בישראל?
"אני מאוד אוהב את החיים כאן ואין לי על מה להתלונן. השנה גם התאמנתי בארץ בחלק מהזמן, מאוד נהניתי וזה הוביל לדברים טובים".
היו קשיי התאקלמות?
"כשאתה מנסה להשוות את קיבוץ עין שמר ללוס אנג'לס, השוני הוא כל כך גדול שזה לא אפשרי. זה משהו שונה לגמרי. אבל עדיין, זה לא היה קשה מדי עבורי. האנשים סביבי נתנו לי הרגשה שנולדתי כאן, וזה מאוד עזר".
קיבלו אותך מהרגע הראשון?
"כל מי שהכיר אותי, היה קרוב אליי ויכול היה לדבר אנגלית, הבין מיד שאני אדם נחמד ונוח והכל התנהל בצורה מאוד נעימה".
תישאר כאן גם אחרי שתפרוש?
"אני רואה את ישראל בתור בית ואין סיבה שלא אשאר כאן, גם כשהקריירה הספורטיבית שלי תסתיים יום אחד".
העונה החולפת הייתה ללא ספק הטובה בקריירה המקצוענית של סנפורד, שקיבל אזרחות ישראלית ואפשרות לייצג אותנו במרץ 2012. הוא אמנם הבריק בימיו בקולג', זכה בתואר סגן אלוף המכללות ב-2010 בריצה ל-400, וקבע אז את שיאו האישי, העומד גם היום על 45.21 שניות, אבל מאז התקשה לשחזר את היכולות הגבוהות שלו ובמקום להתקדם, דעך לאחור. השנה השתנו הדברים.
סנפורד הצטרף למועדון הריצה של טרבור גרין בניו יורק, שינה גישה וטקטיקה והחל שוב לפרוח, "המאמנים שלי עבדו איתי על דברים חדשים ועזרו לי לשמור על הבריאות ולהיות יותר חיובי" מסביר דונלד "העונה לא סבלתי מפציעות כמו בעבר, הייתי מפוקס יותר בתחרויות וזה עזר לי מאוד". הפריחה של סנפורד הגיעה לשיאה באוגוסט השנה, אז זכה בצריך במדליית ארד באליפות אירופה בריצת 400, והפך לישראלי השני שזוכה במדליה באליפות המכובדת הזו (הראשון היה אלכס אברבוך, ד.מ) תוך שהוא שובר את השיא הישראלי פעמיים ומציב אותו על 45.27 שניות.
"לפני התחרות החלטתי שאעשה הכל כדי להגיע רחוק" אמר אז, "סחטתי את מה שהיה לי ברגליים ואני מאושר מההישג". הזכייה הזו הייתה עבורו גם חותמת קבלה רשמית, מצד הציבור הישראלי, "באופן טבעי, זכייה במדליה באליפות אירופה, יוצרת סביבך יותר עניין ואין ספק שיש שינוי גדול בעניין הזה והרבה יותר תקשורת פונה אליי. אבל בחיים הפרטיים שלי, כלום לא השתנה", אומר סנפורד.
מה דעתך על האתלטיקה הישראלית?
"אני חושב שהיא משתפרת, נמצאת בתהליך גדילה ואני אוהב את מה שאני רואה. יש היום הזדמנות טובה יותר מפעם היום עבור אתלטים צעירים להתפתח כאן. אין ספק שיש עוד הרבה לאן ללכת ולהתקדם אבל הפוטנציאל הגבוה קיים".
אתה מקבל כאן את כל הדברים שאתה צריך כמקצוען?
"מה שאני מקבל כאן מספיק בשבילי, בטח כשאני מחלק את האימונים בין ישראל לארצות הברית".
זה מקשה כשאין לך יריבי אימון ראויים בארץ?
"בשלב שבו אני נמצא כרגע, שאני מתחרה בתחרויות הגדולות ביותר ברמה הכי גבוהה, אני תמיד אאתגר את עצמי הכי חזק שאני יכול במהלך האימונים בריצה מול השעון, ופחות משנה לי מי הם יריבי האימון שרצים איתי. כשאתה במקום אחר, גם מבחינה מנטאלית, יש לזה משמעות גדולה יותר".
מה היית משפר כאן בענף האתלטיקה לו יכולת?
"זו שאלה שקשה לענות עליה כי צריך קודם להבין את כל הבעיות הקיימות ושצריכות טיפול. הדבר היחיד שאני יכול להגיד הוא, שבמידה והענף היה זוכה לחשיפה גדולה יותר, זה היה מאפשר למשוך לענף הרבה יותר ילדים בישראל, שכרגע בעיקר רוצים לשחק כאן כדורסל וכדורגל".
לאן אתה מאמין שהקריירה שלך יכולה עוד להגיע?
"אני מרגיש שיש לי עדיין הרבה עבודה לעשות והרבה דברים ללמוד ולתקן, מה שיאפשר לי להתקדם. המאמן שלי ואני מרגישים שיש לי פוטנציאל להיות עוד הרבה יותר טוב ואני מצפה כבר לעונה הבאה, להמשיך לעבוד, לשמור על הבריאות ולדחוף את עצמי הכי רחוק שאוכל".
באיזו תדירות מתאמן אתלט מקצוען?
"עונת התחרויות באולמות נפתחת רשמית בינואר ואני מתחיל להתאמן לקראתה כבר בספטמבר. בחודשים האלה אני מתאמן פעמיים ביום, שני עד חמישי, שעתיים וחצי שלוש כל אימון. כדי להיות בצמרת העולמית חייבים לעבוד מאוד קשה".
מה המטרות הגדולות שלך כרגע?
"המטרה הראשונה שלי היא לשבור את השיא האישי שלי באולם, אני רוצה לחזק את המהירות שלי ולשפר גם את ריצת ה-200 שלי, מה שיעזור לי מאוד בריצת ה-400. זכיתי השנה באליפות ישראל בריצה ל-200 מטר, אבל אני לא מרוצה מהזמן שקבעתי ואני מאמין שאוכל להיות הרבה יותר טוב".
את העונה סיים סנפורד לאחרונה, בתחרות הגביע הביניבשתי במרוקו, אליה הוזמן כנציגה של יבשת אירופה. הוא סיים שישי בגמר ה-400, עם תוצאה נאה של 45.40 שניות ורץ נהדר, במסגרת נבחרת השליחים, 4 כפול 400, שסיימה במקום השני, "זה היה מדהים עבורי, שהזמינו אותי לתחרות הזאת" משתף סנפורד, "ההופעה שלי שם מאוד שמחה אותי, היה מיוחד עבורי להיות נציג של אירופה זו גם הייתה אפשרות טובה לסיים את העונה כמו שצריך. אני שמח להיות סופסוף בבית, לנוח ולבלות עם המשפחה, אחרי כל הנסיעות והתחרויות שהיו השנה".
לפני כשנתיים ייצג סנפורד את ישראל במשחקי לונדון 2012. הוא אמנם לא הצליח לעמוד בקריטריון הספורטיבי שנקבע, אך נסע על פי המלצתם של ראשי הספורט הישראלי, על בסיס "הישג יוצא דופן", לאחר שסיים רביעי באליפות אירופה בהלסינקי, 9 מאיות ממדליית ארד. את החוויה הלונדונית מנסה דונלד לשכוח, למרות ששבר שם שיא ישראלי.
זמן קצר לפני שרץ, נעלמו נעליו והוא נאלץ לרוץ בזוג חלופי, שניתן לו על ידי אחד מיריביו. הסיפור הביזארי, שמצטרף לרשימה מכובדת של תקריות דומות לספורטאים ישראלים לאורך השנים, והכישלון להעפיל לחצי הגמר, הובילו לחיצי לעג חריפים כלפיו.
"קרו כל כך הרבה דברים מאז, שפשוט שמתי את התקרית הזו מאחור והמשכתי הלאה" מספר סנפורד, "הדבר היחיד שלקחתי איתי, היא האפשרות שזכיתי להיות חלק מהמשחקים האולימפיים. לא כל אחד זוכה לזה ואני אסיר תודה על כך. מה שקרה כנראה היה צריך לקרות, היה קשה לי להתמודד עם זה בזמן אמת, אבל זה חלק מהחיים".
נראה אותך בריו 2016?
"אני מאוד מקווה שכן, זו המטרה הגדולה ביותר שלי ואני מקווה להיות בריא, לרוץ טוב בשנה הקדם אולימפית ולנסות ולעשות בריו משהו מיוחד".
סבלת בישראל מגזענות כלשהי לאורך השנים?
"לא, מעולם לא. קיבלתי חינוך מההורים שלי, שאפשר לי ולאחים שלי להסתדר עם כל אחד, ואף פעם לא סבלתי מיחס גזעני כלשהו".
על מה אתה חולם?
"אני שואף להיות אדם, אבא, בעל ואתלט טוב יותר, ושאצליח לדחוף את עצמי כמה שיותר קדימה להשתפר ולהגיע להישגים".
אנחנו כבר עמוק בתוך חגי תשרי, אתה כבר מכיר קצת את הדברים?
"בדרך כלל אני לא בארץ בתקופה הזו בשנה כי עונת האימונים שלי מתחילה, אבל הפעם העונה נמשכה יותר ולשמחתי בשבועות הקרובים, זו תהיה הפעם הראשונה שאזכה לחגוג כאן את החגים יחד עם המשפחה והחברים שלי".
מי יותר טוב בכדורסל, אתה או אשתך?
"אין כאן בכלל שאלה, דניאל הרבה יותר טובה ממני בכדורסל. אני מאמין שהיא גם תהיה מאמנת נהדרת כשתחליט לפרוש ממשחק בעתיד".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"בלי שום ספק בכלל שאני נמצא בשש. כשהדברים שתמיד רציתי התחילו לקרות כמו שצריך ושהאנשים סביבי, אשתי, הבת שלי והחברים שלנו, שמחים, אז גם אני שמח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם