חשמלית ושמה תשוקה: השינוי שעברה הנבחרת
21 שנים בדיוק לאחר הניצחון 2:3 על צרפת בפארק דה פרינס, השיגה נבחרת ישראל ניצחון שעשוי להיות נדבך או אמצעי בדרך למטרה - עלייה ליורו 2016. הנבחרת, עם אוסף של שחקנים רעבים ומרוסנים, מסוגלת להסתער על הקרב הבא מול הבוסנים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
1. לפני 21 שנים השיגה נבחרת ישראל את ניצחונה הזכור והגדול ביותר בכל
אתמול, ה-13 באוקטובר 2014, השיגה ישראל ניצחון חוץ באנדורה. אין סיכוי שהוא כשלעצמו כמשחק ייזכר בעוד 21 שנה, אלא אם כן יתברר בדיעבד שהוא היה נדבך או אמצעי בדרך למטרה - עלייה ליורו 2016.
כמה ששני הניצחונות בקפריסין ואתמול היו מובנים מאליהם, כחלק מתוכנית ארזים הגדולה שמכוונת אל היעד, המצב הבוקר בבית הישראלי מעמיד את ישראל בעמדת זינוק נעימה.
כפי שהזכרנו ערב המשחק, אנחנו נמצאים עדיין בעיצומה של תרדמת טרום חורף ביבשת. הנבחרות המרכזיות מתחילות להבין מה קורה אצלן רק לקראת האביב, מה שמאפשר לנבחרות הגל השני והשלישי, אם הן מגיעות מאורגנות מספיק, להפתיע ולעמוד בעמדת זינוק טובה יותר לקראת ההכרעות.
הבשורה הגדולה מבחינת ישראל, מעבר לזה שיש לה בנק של שחקנים שיודע לכוון למטרות, היא חוסר מוכנותה של בוסניה המוכשרת בשלושת משחקי הפתיחה שלה. במקום להיות עם 5 או 7 נקודות, יריבתה הגדולה של ישראל נפגעה אנושות בבית מול קפריסין, ועכשיו היא רודפת אחרי הזנב של עצמה ומשיגה שתי תוצאות תיקו בווילס ונגד בלגיה, למרות שהיתה עדיפה על שתיהן.
2. בוסניה, להבדיל מאריות היבשת, היא נבחרת קטנה ופגיעה למרות הכישרון והמסורת היוגוסלבית, אבל עבורה המשחק בחיפה ב-16 בנובמבר הוא החשוב ביותר במוקדמות. להיות או לחדול. אם תנצח את ישראל, היא תפתח מחדש את הבית והמומנטום יעבור אליה. אם תפסיד לישראל, היא תוכל להגיד שלום ותשאיר את המאבק על המקום השני לישראל ולווילס.
גם עבור ישראל זה יהיה המשחק. חיפה, עירו של המאמן, תגשים ביום הזה את חלומה ותהפוך לעיר ואם בישראל. על נשינו וטפנו נגיע ברכבות, מטרוניות וחשמליות. חשמליות ושמן תשוקה.
אין לחיפה את הקדושה של ירושלים, אין לה את מרכזיותה של תל-אביב, אבל ביום הזה היא תהיה מכה שלנו. מוקד עלייה לרגל (נשתה אספרסו בקפה 'הבנק', ונאכל קוסטיצה ב'מעיין הבירה'), כפי שבתי המרזח והבושת שלה התמרקו כשנפוליאון או ספינות הצי השישי (או כפי שנהגו לכנות אותם ה'שי הציצי' בלשונו של שײַקה אופיר) הגיעו לעיר.
נכון לעכשיו המומנטום הוא ישראלי ואלי גוטמן מחויב לאחוז בו. נכון שהוא משדר אובר ונטילציה, מרבה בתדרוכים, חופר לשחקנים ותולה בריסטולים של פקידי דואר אנדורים מעל המיטות של השחקנים ובחדרי אסיפות - אבל ההיסטוריה מלמדת שכשמדובר בכדורגלן הישראלי, כנראה שאין ברירה. השחקן הישראלי ממהר לאבד ריכוז, נוטה לזלזל ביריביו והוא חייב אוטוריטה מקצועית שתהיה סוג של בייביסיטר שנותן בראש.
אבל גם הכדורגלן הישראלי עבר גם תהליך אבולוציוני מסוים בעשור האחרון. המייצג שלו הוא טל בן חיים הבלם. אמנם לא השחקן שהכי מתחברים אליו, אבל כזה שלא רואה אף אחד ממטר. טיפוס לא חברותי במיוחד, שלא מיצב מעולם את מעמדו בחסות התקשורת, ובכל זאת פילס דרך בזכות התמדה, נחישות ועבודת פרך -שלוש תכונות זרות לכדורגל הישראלי.
בלי יתרונותיו הניכרים על עמיתיו שגם ריפדו אותו עם חשבון בנק אגדי, ולא משנה היכן ישחק ביום יום - צ'לסי, צ'רלטון או מילטון&קיינס אם יידרש יום אחד.
3. בניגוד ל-13 באוקטובר החגיגי ההוא בפריז, שאמנם זכור עד היום, אבל שיקף כדורגל ישראלי קצפתי עם פתיל קצר שהעדיף נשפים על תהליכים שיטתיים, ה-13 באוקטובר של אתמול הוא רק יום בשנה שיכולה להתפתח.
נבחרות אחרות, פולין ואיסלנד, חוללו השבוע הפתעות בסדר גודל מכונן, שיכולות לשנות את פני הכדורגל בארצן. איסלנד הזעירה הכתה את הולנד (!!!), ופולין, עמוסת רגשי נחיתות, אשם ונקמה, ניצחה בפעם הראשונה בהיסטוריה את גרמניה.
ישראל כנראה לא בשלה עדיין לניצחונות שכאלה על אייקונים. היא לא בנויה עדיין למלחמות משנות תודעה, אבל הנבחרת של גוטמן, עם אוסף מעניין של שחקנים רעבים ומרוסנים כמו עומר דמארי, תומר חמד ובן חיים הבלם, בנוסף לספסל עליו יושבים שחקני הפועל ב"ש שבטוחים, בצדק, שהם השחקנים הכי טובים בישראל, לא פחות מערן זהבי וטל בן חיים החלוץ, מסוגלת להסתער על הקרב הבא מול הבוסנים. זה יהיה קרב גדול, מדמם. שתי המדינות האלו הרי חזקות במלחמות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם