המקל והגזר: גל מקל מדבר על הכול
בקיץ 2013 הגשים גל מקל את החלום של כל כדורסלן, כשהצטרף לדאלאס ב־NBA. בין לבין הוא נפגש עם עומרי כספי לארוחת ערב, מצטלם כדוגמן מוביל ולא חושש לכתוב סטטוסים פטריוטיים גם כשהוא סופג נאצות בעמוד הפייסבוק של הקבוצה
יחד עם שחקני דאלאס יעמוד גם השחקן הישראלי גל מקל, בגופייה התכולה מספר 33 של המאבריקס, ויביט באלו שהגשימו את החלום. אבל הוא לא חושב כל כך רחוק. אחרי עונת בכורה מורכבת בליגה הטובה בעולם - הוא רק רוצה לשחק. להרגיש את המגרש.
בתשעת החודשים האחרונים שיחק הרכז הישראלי רק פעם אחת, לחמש דקות, בזמן שחבריו לקבוצה קיימו 50 משחקים רשמיים. ב־13 בינואר, דווקא כשנדמה היה שהוא עומד לבסס את מעמדו כשחקן לגיטימי ב־NBA, הוא נפצע בניצחון על אורלנדו.
שבעה אסיסטים היו לו באותו ערב ב־15 דקות בלבד, והוא לא ירד מהמגרש גם אחרי המכה שספג. "עשיתי תנועה לא טובה ומייד הרגשתי שמשהו לא בסדר, אבל קיבלתי מהמאמן הרבה דקות באותו ערב והייתי טוב, אז חרקתי שיניים והמשכתי. אחרי המשחק, הברך שלי התנפחה נורא".
הדיאגנוזה היתה קרע חלקי במניסקוס. ימים ספורים מאוחר יותר הוכנס מקל לחדר ניתוח. כעבור חודשיים ניסה לחזור, והשתתף בהפסד של דאלאס לגולדן סטייט, אבל הברך התנפחה שוב והתמלאה נוזלים, והוא גמר את העונה, למעט הופעות בודדות בליגת הפיתוח.
"חשבתי שאוכל לחזור מהר, אבל אחרי משחק אחד הבנתי שזה לא כל כך פשוט. היתה לי מין ציסטה מאחורי הברך, והיא התפוצצה וכל הנוזלים התפזרו בברך ועברו לשריר התאומים. בקיצור, לא כיף. זה השבית אותי עד סוף העונה, והייתי זקוק לשיקום, לפיזיותרפיה, לאימוני כושר".
חושבים ברגעים כאלה על התסריטים הכי שחורים?
"עברתי תקופה מאוד קשה. ידעתי שיש לי חוזה לשלוש שנים בדאלאס, אבל אתה יודע, זה לא מבטיח כלום, כי הקבוצה יכולה לחתוך אותי.
"הקושי האמיתי היה שלא יכולתי לעשות את הדבר שאני הכי אוהב ולהגשים את עצמך. כשאתה שחקן מוביל, אז גם אם היה לך משחק רע, הגורל בידיים שלך ואתה תקבל את הצ'אנס לתקן. אבל אם אתה שחקן לא משמעותי או שאתה פצוע, אז המרווח לטעות הוא קטן מאוד".
מקל (26) גדל בצפון תל אביב. הוריו התגרשו כשהיה בן שנה וחצי, וכל אחד מהם נשוי בפעם השלישית, כך שיש לו שבעה חצאי אחים ואחיות קטנים ממנו. "אין כזה דבר חצי אח", הוא ממהר להבהיר, "כולנו אחים במאה אחוזים".
כשמדברים על הספורטאי הישראלי הידוע לשמצה ששונא לעבוד קשה, שמנסה כל הזמן לחפש קיצורי דרך ולהתחמק מאימונים מיוזעים, מקל הוא שמשמש דוגמה הפוכה; הוא הפנטזיה של כל מאמן. נטול אגו ומניירות, סוס עבודה ושחקן שעושה את החברים שלידו טובים יותר.
הוא לא גבוה במיוחד (יחסית), רק 1.91 מטר, ואין לו קליעה אבסולוטית לשלוש נקודות (25 אחוזים בלבד בעונה האחרונה בדאלאס), אבל על הכל הוא מחפה בהשקעה מתובלת בווינריות. מקל הפתיע רבים כשהפך בעונה שעברה לכדורסלן הישראלי השני ב־NBA. מכבי ת"א רכשה אותו ב־2008, כשהחליט לעזוב את מכללת וויצ'יטה סטייט, אבל לא נתנה לו לשחק - ובשתי קדנציות שונות צבר רק 59 שניות על הפרקט ביורוליג.
את עונת 2009/10 החל במכבי, אבל עבר לגלבוע/גליל וזכה איתה באליפות, על ראשם של הצהובים. לפני שנתיים, כשהעונה נפתחה, הוא ישב בבית, בלי קבוצה, אבל לבסוף הפך ל־MVP של העונה ושל הגמר והביא למכבי חיפה אליפות היסטורית. יש רק עוד שני שחקנים בהיסטוריה שהפכו לאלופים עם שתי קבוצות שונות, ואף אחת מהן אינה מכבי ת"א.
בדאלאס הוא מתגורר עם חברתו בשש השנים האחרונות, הדוגמנית דניאל סימס, בתו של כדורסלן העבר ווילי סימס. "חתונה? עוד לא, עוד מעט", הוא הודף שאלות בניחוח פולני.
דניאל לומדת מינהל עסקים במכללת ריצ'לנד, והמאבריקס נחלצו לעזרתה וסייעו לה במציאת סוכנות דוגמנות שבה תוכל לעבוד בארה"ב. "היא עושה לנו השלמת הכנסה הביתה", צוחק גל.
חייו של שחקן ב־NBA שונים בתכלית מחייהם של הספורטאים בישראל. ביום שאין משחק מגיע מקל, בדומה לחבריו, בשעה תשע בבוקר לאולם של הקבוצה, כאילו היה במשרד, ויוצא רק לקראת שלוש אחר הצהריים.
"אנחנו אוכלים ארוחת בוקר יחד, מתאמנים במגרש, עוברים טיפולים, מתיחות, שחרורים, אמבטיות קרח... רק אחרי ארוחת הצהריים כל אחד הולך הביתה, ואז בדרך כלל אחר הצהריים חופשי, אם אין משחק באותו ערב".
מה אתה עושה בזמן הפנוי?
"אני יוצא עם דניאל למסעדה או לסרט, לפעמים אנחנו סתם נשארים בבית ונחים, ובדרך כלל אני חוזר לאולם בערב, הולך לזרוק קצת".
לבשל לא ממש יוצא לו. "כששיחקתי בבנטון טרוויזו באיטליה, כישורי הבישול שלי היו ברמה מאוד גבוהה", הוא עובר למגננה, "אבל הם ירדו לאט לאט, כי דניאל באמת מפנקת אותי ועושה הכל. אז אני עדיין יודע את הדברים הבסיסיים, אבל זה מצריך תרגול".
בחנות המועדון נמכרות חולצות של חלק מהשחקנים, ומקל הוא אחד מהם. מאחור, מעל המספר 33 (בגלל הגימטריה של שמו - גל), אפילו מוטבע השם "מקל" בעברית, וחולצה כזאת נמכרת בחנויות המזכרות ב־35 דולר. "זה להיט בקהילה היהודית", הוא מתגאה.
"דאלאס היא עיר שכיף לגור בה", מספר מקל. "גם החורף לא קשה במיוחד. קצת יותר קר מאשר בישראל. דניאל נהנתה מאוד, בעיקר כשהייתי פצוע... אבל באמת שאני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיה. כמעט כל האחים ביקרו אצלי, גם אמא ואבא כמובן, והמרחק הזה לא קל לי. אני בחור מאוד משפחתי, והיו לכולנו הרבה שיחות סקייפ לתוך הלילה".
ברחובות העיר מזהים אותו מדי פעם ומבקשים צילום משותף בסמארטפון. "זה לא קורה המון, לא כמו בארץ, אבל זה קורה". הוא חותם לאוהדים באנגלית, אבל זה ככה אצלו עוד מימי הקולג'.
אתם מופיעים לפחות ב־82 משחקים בעונה, חוצים את ארה"ב מחוף לחוף. זה לא קשה?
"יש המון נסיעות, אבל הרמה הארגונית כל כך גבוהה, שאתה לא באמת מרגיש את זה. אתה מגיע עם האוטו עד למדרגות של המטוס הפרטי של המועדון, אין בידוק ביטחוני ואתה ישן במלונות ברמה הכי גבוהה שיש. אז איך אפשר להתלונן?"
מתי הבנת איפה אתה נמצא?
"במשחק הראשון, נגד אטלנטה, ממש התרגשתי. קלעתי פעמיים מקו העונשין, וזהו, אבל תפסתי את עצמי ואמרתי 'בוא'נה, זהו, עשית את זה, נכנסת להיסטוריה, אתה בספרים'. במשחק השני כבר הייתי נגד כספי, ולשנינו זאת היתה סיטואציה הזויה. שיחקנו יחד בנוער של מכבי ת"א, ועוד לפני זה, שיחקנו אחד נגד השני בליגת הילדים ברמת השרון ובראשל"צ. ערב לפני המשחק יצאנו לאכול יחד, וזה היה כיף גדול".
והעונה יהיה נציג ישראלי שלישי, המאמן דיוויד בלאט בקליבלנד.
"זה מדהים. האמת היא שבהתחלה חשבתי שהוא ילך להיות עוזר מאמן, בשביל להשתפשף בליגה, אבל כשמציעים לך כזה ג'וב, אתה לא יכול להגיד לא. ראיתי אותו בליגת הקיץ בלאס וגאס, נתתי לו חיבוק גדול. אני בטוח שהוא יצליח, כי יש לו את המנטליות האמריקנית, אבל הוא גם קצת ערס ישראלי, עם הרבה פלפל. זה שילוב קטלני".
לא בא לך לשחק אצלו?
גל צוחק. "הלוואי שהוא ייקח אותי. תשמע, עם לברון ג'יימס וקווין לאב וקיירי אירווינג וכל החבר'ה שם, קליבלנד מועמדת לאליפות".
בסיום העונה האחרונה הגיע מקל לצפות במשחקי הגמר על אליפות המדינה בחיפה ובתל אביב. "הייתי בעד מכבי חיפה, ברור", הוא אומר בפסקנות, "והתבאסתי כשהם פיספסו את התואר בסל אחד. אבל בוא נגיד שגם מכבי ת"א עשתה לי שירות טוב בשנה שעברה. כל החבר'ה פה שמעו איך היא לקחה את היורוליג וצפו בגמר מול ריאל מדריד, ואז התחילו לשאול אותי איך לקחתי להם שתי אליפויות. אז זה עשה לי יחסי ציבור מצוינים".
וממרחק של אלפי קילומטרים, איך הליגה שלנו נראית?
"תמיד אמרתי שאני מת על הליגה שלנו. אז אני יודע שהשיטה מוזרה, ושמדברים על זה לא מעט, אבל כל עוד יש עניין ומתח, זה טוב. אנחנו נורא אוהבים להלקות את עצמנו. מצד אחד להגיד שהכל פה רע, ומצד שני - כשכן מגיעים להישג, כמו הנבחרת בקיץ האחרון - לגמד את כל האחרים ולזלזל בהם. המאמן שלי בקולג' אמר לי בזמנו, אף פעם אל תקפוץ גבוה מדי ואל תרד נמוך מדי. אנחנו, כישראלים, צריכים לעבוד על זה".
מקל חתום על חוזה מינימום במונחי NBA: בעונה שעברה השתכר 490 אלף דולר (ברוטו), והעונה יעלה ל־816 אלף דולר. בשבועות האחרונים הוא כבר לא סתם כדורסלן, אלא גם דוגמן, ואפשר לראות אותו בשלטי חוצות ובפרסומות בתור הפרזנטור של רשת האופנה "רנואר".
הוא החליף את עוז זהבי בקמפיין החדש והצטלם לצידה של הדוגמנית אור גרוסמן. במהלך משחקיה של נבחרת ישראל במוקדמות אליפות אירופה באוגוסט האחרון, לאחר שהכרטיס לטורניר בשנה הבאה כבר הובטח, מקל אף הוטס במיוחד לצילומים בישראל על חשבון הרשת. כל הסיטואציה הזאת קצת מוזרה בשבילו.
קריירה שנייה?
"ממש לא!"
אתה חי עם המצלמות כבר שנים, אבל אני מניח שזה שונה לגמרי.
"כן, זה מביך בהתחלה. ניסו ללמד אותי איך להסתכל, איזה פרצופים לעשות".
דניאל לא הכינה אותך?
"עם דניאל עבדתי על ההליכה על המסלול... זה עוד לא קרה, וטוב שכך, אבל האמת שזה לא כזאת עבודה קשה".
היא לא מרגישה שנכנסת לתחום המחיה שלה? מה תעשה אם היא תתחיל לשחק כדורסל?
"כן הא, לקחתי לה את הבלעדיות... אם היא תתחיל לשחק, אני אהיה בבעיה, כי היא לא צריכה אותי, יש לה את אבא שלה שילמד אותה הכל. אבל ברצינות, אני שמח שעשיתי את הקמפיין הזה. זה משהו מהצד, שלא פוגע בכדורסל, וקצת שובר שיגרה".
ממה אתה חושש יותר - לזרוק אייר־בול מהעונשין או למעוד על המסלול בתצוגת אופנה?
"וואו, זה שתי פדיחות לא נורמליות. בוא נגיד שרק אחת יכולה לקרות לי... וזה דווקא אייר־בול מהעונשין. להצטלם זה דבר אחד, אבל ממש לדגמן על המסלול - את זה לא נראה לי שאני אעשה".
מקל סיים את עונת הרוקי שלו בדאלאס עם ממוצעים דלים של 2.4 נקודות, 0.9 ריבאונדים ושני אסיסטים ב־9.4 דקות למשחק. פעם אחת הוא עלה בחמישייה הפותחת, וב־30 משחקים אחרים עלה מהספסל. את הופעת השיא שלו רשם דווקא בהפסד ליוסטון של עומרי כספי; מקל קלע 11 נקודות ומסר שישה אסיסטים, כספי קלע 12 נקודות וצלף שלוש שלשות.
העונה הקרובה לא אמורה להיות שונה בהרבה, ומקל יגיע אליה ממשבצת הרכז השלישי או אפילו הרביעי, אחרי ג'אמיר נלסון, ריימונד פלטון ודווין האריס. הוא יחכה לצ'אנס שלו, ואולי הפציעות יעבדו הפעם לטובתו. הרי כששחקן אחד נפצע, שחקן אחר מקבל את ההזדמנות להתבלט.
גל עצמו מחובר לקרקע ומפגין גישה מאוד ריאלית. "אני לא חושב שייתנו לי עכשיו 35 דקות במשחק", הוא מודה. "אם אתה לא כוכב, אתה צריך הרבה מזל בליגה הזאת, להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, לקחת את הצ'אנס כשהוא מגיע. ראיתי בעונה שעברה שאני מתאים לרמות האלה, ואני מרגיש שאני יכול לעשות קריירה יפה. אף אחד לא מבטיח לי שזה יקרה, אבל אני יודע שאני מסוגל. עכשיו צריך לחכות לצ'אנס ולקחת אותו".
אז מה המטרה שלך?
"קודם כל אני רוצה לשחק. למדתי את זה על עצמי בעונה האחרונה. אני רוצה להרגיש שאני משמעותי, שאני מגשים את עצמי. אם אתפוס נישה של רכז שני, אחד שמקבל בכל משחק 15 או 20 דקות, זה יהיה כיף לא נורמלי וכך אוכל גם להישאר ב־NBA כמה שיותר שנים".
ואיזה מחיר אתה מוכן לשלם בשביל זה? תעדיף להמשיך לחיות את החלום ולהישאר ב־NBA גם במחיר של ישיבה על הספסל או שבקרוב ידגדג לך לשוב לאירופה, אולי לישראל, ולהיות כוכב, להנהיג ולהגשים את עצמך?
"לא בכל מחיר, ולא בשביל להיות שחקן שולי שכמעט לא משחק. יש כאן גם שיקול כלכלי. אם אתה תופס את הנישה והופך לרכז מן המניין, אתה בקלות יכול למצוא את עצמך עם חוזים מדהימים, שאין סיכוי לקבל באירופה".
יש חבר אחד שמקל לא יתגעגע אליו בעונה הקרובה. כיאה ל"רוקי", שחקן בעונתו הראשונה ב־NBA, הוא עבר את הזובור הקבוע ונאלץ להסתובב כל הזמן עם תיק של ג'סטין ביבר. לכל אימון הוא נדרש להגיע שעה לפני הזמן. כשהקבוצה טסה למשחקים, הוא והרוקיז האחרים נאלצו בכל פעם מחדש לקנות עופות מטוגנים לשאר השחקנים ולמאמנים.
"את התיק של ביבר זרקתי לפח ביום שנגמרה העונה, ואני לא רוצה לראות אותו יותר", מזדעק מקל. "פעם ירדתי במעלית ואישה אחת הסתכלה עלי בצורה ממש מוזרה. היא בטח חשבה שאני אבא לילדה קטנה... אני רק מקווה שלא ימשיכו לעשות לי בעיות, כי לא יהיו לנו העונה רוקיז חדשים בקבוצה. תעשה את החישוב, כל העופות המטוגנים האלה לאורך כל העונה - זאת חתיכת הוצאה".
ואם המאמן ריק קרלייל יבטיח לך 20 דקות במשחק?
"בשביל זה אני מוכן לעשות הכל. אני אפילו אקנה מנות כפולות".
מעבר להוויי ולטקסיות הבלתי נמנעים, הישראלי השתלב היטב במרקם החברתי של המועדון. היה לו פרלמנט קבוע של חברים שנהגו לצאת יחד לארוחות ערב, ולצידו שני סופרסטארים ותיקים שבאו מאירופה - דירק נוביצקי הגרמני וחוסה קלדרון הספרדי. "הם חבר'ה טובים, לקחו אותי תחת חסותם, ומאוד התחברתי אליהם. אני בידיים טובות", הוא אומר.
ומה חסר לו ב־NBA? לא תאמינו: קללות. "אני אף פעם לא מסתכל על הלחץ כעל משהו רע. זה נותן דרייב עצום. הנה, לפני חודשיים הייתי עם נבחרת ישראל במונטנגרו, וקיללו אותנו שם, והניפו דגלי פלשתין, ושרקו בוז בהמנון, וזה היה כיף. זה הטריף אותי. זה לא מפחיד ולא מפריע, מבחינתי, שיקללו אותי כל המשחק".
החמצה אחת היתה למקל בקיץ: לשחק במדים הלאומיים מול 11 אלף צופים בהיכל נוקיה. בשל מבצע צוק איתן הועברו משחקי נבחרת ישראל לקפריסין, ולשחקנים היתה אכזבה עצומה. זה לא הפריע להם לעלות בסטייל לאליפות אירופה, שתיערך בקיץ הבא, כשגל הוא אחד השחקנים המצטיינים בכחול־לבן עם שורה מגוונת של 13.3 נקודות, 4.5 ריבאונדים ו־6.5 אסיסטים למשחק.
לפני שנה ויתר מקל על ההופעות בנבחרת, מאחר שרצה להתכונן כראוי לעונתו הראשונה ב־NBA, ונפגע כשקראו לו משתמט. "היתה לי דילמה לא פשוטה, וידעתי שאצלנו במדינה זה לא פשוט להגיד שאתה לא בא לנבחרת, אבל כששמתי את הדברים על כף המאזניים, הבנתי שההכנה הזאת לעונה חשובה לי מאוד.
"רציתי לתת לעצמי את הסיכוי הכי טוב, ולדעת שעשיתי את המקסימום. אני אוכל לשחק בנבחרת עוד עשר שנים. עונת רוקי ב־NBA יש רק אחת. אנשים בקבוצה נתנו לי להבין שמאוד חשוב להם שאני אתכונן כמו שצריך ואגיע אליהם מוקדם. לא רציתי לפגוע בעצמי".
בפועל, לא שיחקת המון בדאלאס, אבל ראינו השנה בנבחרת שהשתפרת מאוד.
"אני מנסה בכל שנה להביא דברים חדשים למשחק שלי. עבדתי מאוד על הקליעה, אני חושב שהיא די 'נקייה' עכשיו, התפתחתי מבחינה פיזית, אני מסוגל לקחת שחקנים עם הגב לסל. מה בדיוק הביא לשיפור? אני מניח שזה לא קשור רק ל־NBA, אבל ברור שכשאתה חי באינטנסיביות הזאת, בקצב של המשחק, גם אם זה באימונים, גם אם זה במשחקים, ואתה עומד מול האתלטים והכישרונות הכי גדולים שיש, אז אתה מעלה את הרמה, בין שאתה רוצה ובין שלא".
כשהצטרף הקיץ לחבריו באימונים בראשל"צ, הוא הבחין בתוצאות העגומות של הקמפיין הקודם, שבו הנבחרת כשלה ביורובאסקט והודחה כבר אחרי השלב הראשון עם הפסדים לנבחרות כמו בריטניה ואוקראינה. "החבר'ה באו עם מוטיבציה גבוהה בגלל מה שקרה באליפות אירופה. הם רצו לתקן את החוויה הפחות נעימה שהיתה שם. שוחחתי על זה הרבה עם עומרי, והרגשתי שהוא פגוע ממה שהיה".
אמרו שהשחקנים מסוכסכים בינם לבין עצמם. פתאום הכל נעלם?
"ברגעים הקשים שהיו לפני שנה ולפני שנתיים, אמרו שיש אגו ומאבקי כוח, אבל זה היה שטויות כבר אז. יש חבר'ה כאילו שגדלו אחד עם השני לאורך שנים. אני ועומרי ביחד במחנות של הקדטים מגיל 15, יותם הלפרין גדל עם גיא פניני וליאור אליהו, יניב גרין ואפיק ניסים שיחקו יחד לפני כמעט 15 שנה. גם כשלא הכל התחבר על המגרש, זה ממש לא היה בגלל בעיות אישיות של כימיה".
איך זה להתאמן בחורף אצל ריק קרלייל ובקיץ אצל ארז אדלשטיין?
"וואו. שונה לגמרי. לא יודע מאיפה להתחיל. אבל בוא לא נדבר על כדורסל בהקשר הזה. ארז מוציא ממך מאה אחוז. מבחינתי, עצם זה שאני רואה את האכפתיות שלו, זה עושה לי משהו, ואני מאוד מתחבר לזה. הוא דואג לכל דבר: שלשחקנים יהיה מקום לרגליים בטיסה, שהאוכל יהיה כמו שצריך. המחויבות הזאת מידבקת".
ואז אתם מתאמנים, ופתאום יש אזעקה.
"זה היה סוריאליסטי. מוזר. אחרי שנה ב־NBA, רציתי נורא לשחק מול המשפחה והחברים, מול הקהל בארץ, לספוג את האהבה ולהרגיש את האנרגיות. כל הבלאגן התחיל בכלל כשהייתי בארה"ב, בליגת הקיץ, ואני רק רציתי לחזור כבר הביתה. זה הרבה יותר קשה להיות בחו"ל כשיש טילים בארץ, ואתה לא יודע מה קורה עם המשפחה".
איך החברים לקבוצה בארה"ב התייחסו למה שקורה?
"בליגת הקיץ החברים היו המומים, שאלו 'איך אתה נוסע לישראל עכשיו? למה אתה לא מביא את המשפחה שלך לפה?' הם לא מבינים שזה נוגד את העקרונות שלנו, ושאנחנו לא בורחים כשיש קושי.
"פירסמתי פוסטים של תמיכה בישראל ובצה"ל בפייסבוק ובאינסטגרם וספגתי המון נאצות, מכל מיני ערבים שהיו בעמוד שלי ובעמוד של הקבוצה, אבל ידעתי שזה יקרה, זה הרי חלק מהווייתנו כישראלים.
"כשכבר הייתי בארץ, חבר'ה מדאלאס בדקו בכל פעם שהכל בסדר איתי. בקהילה של שחקני הכדורסל, למדינה יש תדמית מצוינת. כל האמריקנים שבאים לשחק פה אומרים תמיד שזה המקום הכי כיף שהם שיחקו בו אי פעם: כולם מדברים אנגלית, מקבלים אותם בזרועות פתוחות, מזג האוויר מדהים".
ומה הכדורסל שלנו באמת שווה, כשמסתכלים על אליפות אירופה בקיץ?
"זה נכון שנראינו טוב. הרבה שנים לא נהנו פה ככה מהנבחרת, וזה צריך להביא לנו ביטחון להמשך, אבל אנחנו לא מעצמה. לא שיחקנו בקיץ נגד האריות של אירופה. ראיתי באליפות העולם נבחרות כמו פינלנד ואוקראינה, שאנחנו יותר טובים מהן, ונצבט לי הלב שהם שם ואנחנו לא. מצד שני היו שם גם אימפריות כמו ספרד, צרפת, קרואטיה, סרביה, סלובניה וטורקיה. אם אנחנו נגיע בכושר טוב ויהיו לנו האנרגיות שהיו בקיץ הזה, אנחנו בהחלט יכולים לעשות דברים יפים מאוד".
בנסיעות הממושכות עם הנבחרת לחו"ל חלק מקל חדר עם אלישי כדיר, שותפו לגלבוע/גליל מעונת האליפות ב־2010. ב־NBA התנאים שונים: כל שחקן מקבל חדר משלו בבתי המלון.
ויום אחד, כשתיגמר קריירת ה־NBA שלך, איפה תמצא את עצמך?
"קודם כל, אני לא יודע מתי זה יהיה. אני מקווה ורוצה להיות עוד עשר שנים ב־NBA, אבל יכול למצוא את עצמי באירופה בתוך שנה או שנתיים. דבר אחד אני יכול להגיד לך: אני רוצה לסיים את הקריירה בישראל ולקחת עוד אליפות. עם מי זה יהיה? אין לי קבוצה ספציפית שאני יכול לנקוב בשם שלה".
אז מה אפשר לאחל לך לקראת העונה הקרובה?
"קודם כל, ואת זה אני מבין היום, להיות בריא ומאושר. אם יהיה לי את זה, הכל יהיה בסדר. ואם אפשר, לתת עונה טובה ולהתברג להרבה שנים ב־NBA".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם