כמו בנוקיה: המניירות בארנה מזכירות את ת"א
אחרי 30 שנה במלחה, קשה לאוהד הירושלמי הממוצע להתרגל לארנה החדשה. אורי אלון וגיא הראל חייבים למצוא ייחוד לאולם, שבינתיים רק מזכיר את הרעש בנוקיה. וגם: הבעיות הקשות של פרנקו שוב קפצו לעין, מזל שהקבוצה של קטש שוב בעטה בדלי
בסוף המשחק בארנה בין הפועל ירושלים והפועל תל אביב ניגש בר טימור ליהונתן שולדבראנד. השניים התחבקו בחום. זה היה קטע מרגש בהחלט.
טימור היה שחקן בהפועל תל אביב והיום הוא איש הפועל ירושלים שהיה שותף למשחק שבו, צריך להודות, היא גנבה ניצחון. שולדבראנד נתן בארנה בירושלים משחק שיא, עם 20 נקודות, 4 שלשות ו-9 אסיסטים. מי שמגיע לתפוקה כזו לא רוצה לרדת מנוצח. החיוך על פניו של שולדבראנד היה באמת חיוך מר. כך נראה מי שממלא דלי במאמץ רב, ומישהו בא ובועט בו.
הארנה בירושלים היא אירוע חדש ועדיין לא נתפס. זהו אצטדיון כדורסל ענק, מפואר וחיוני, עם כמה בעיות פתיחה, אבל קשה לאוהד הירושלמי הממוצע להתרגל אליו אחרי 30 שנה במלחה.
עוצמת הדציבלים שם בלתי נסבלת. ארבע שעות אחרי המשחק לא הצלחתי לשמוע את עצמי. גם המניירות מזכירות יותר מדי את אולם נוקיה השנוא עלינו, בעיקר הכרוז שצועק ה-ג-נ-ה כמו רפי גינת בימיו הטובים.
הנהלת הפועל, בעיקר אורי אלון וגיא הראל היקרים הם ירושלמים אסליים וחייבים למצוא ייחוד לארנה, לעבוד על מאפיינים מקומיים שיחברו את הקהל למקום החדש. למשל: לתת לאוהדים המצוינים להתבטא על חשבון המוזיקה מחרישת האוזניים בפסקי הזמן. אז באמת יהיה לנו אולם מושלם.
המאמן דני פרנקו אמר בסוף המשחק כי "זה היה המשחק הטוב ביותר שהיה בליגה". מצטער, זה היה מפגן חולשה מדאיג למדי של הפועל ירושלים, לעומת משחק לחימה אגרסיבי ומעורר הערכה של הפועל תל אביב, קבוצה שהגיעה עם מחסן כלים זול בהרבה משלנו, אבל ירתה בארנה את כל התחמושת וכמעט פגעה. על שולדבראנד דיברנו. קשה שלא להתפעל גם מרביב לימונד ומתן נאור, שני ישראלים ותיקים, בני 30 פלוס, שלא מפסיקים לרגע לתת פייט ולהציג כישרון והגינות ספורטיבית למופת.
לעומת זאת, הבעיות הקשות של ירושלים בעמדות הסנטר והשוטר שוב קפצו לעין. ג'וזף ג'ונס לא מסוגל להחזיק מעמד זמן רב על הפרקט. יניב גרין נותן את הגוף והנשמה, אבל לא יכול למלא את הכוח שחסר לנו בצבע.
אנחנו לא עומדים גם במבחן השלשות. ראינו את זה היטב במשחק בשבוע שעבר מול בנוויט בטורקיה, שם תפרה אותנו הקבוצה המקומית במפגן שלשות מרהיב ברבע האחרון, ללא מענה. אתמול ראינו לפרקים בעיה גם בעמדת המאמן. אין לי מושג מדוע השחקנים, שיכלו לבצע עוד 3 עבירות, פתחו לרביב לימונד מסדרון ארוך עד לסל, 28 שניות לסיום, ולא עשו עבירה ועוד עבירה שהיו גומרות את השעון ומבטיחות ניצחון.
מה שכן, יש לנו העונה את דונטה סמית. אתמול הוא התחיל לשחק, על באמת. זהו פנומן כדורסל, שחקן מטרה, רכז, קלעי, ריבאונדר ומה לא. אתמול הוא ניצח כמעט לבדו את הפועל תל אביב, אחרי שאיש משחקני ירושלים לא ממש הגיע למגרש (אולי רק ברייסי רייט ויניב גרין), והקבוצה עצמה הציגה משחק לא שוטף ולעתים שבלוני מדי וחסר השראה.
זה היה המשחק השלישי בליגה. ביום רביעי הפועל תארח את המשחק השני ביורוקאפ, הפעם נגד קרנסקי וולגוראד. זהו עדיין שלב מוקדם וטוב שכך. החסרונות בולטים לעין ואפשר לתקן אותם. אני סומך בעניין הזה על אלון וגיא הראל. הם אנשים רציניים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם