המשחק המסוכן של בני סכנין
בית הדין פטר את סכנין בעונש קל והותיר אותנו עם תחושה שמדובר בביריון שלא רוצים להתעסק איתו. למזלה הטוב היא יצאה בשן ועין. למזלה הרע היא יצאה מהסיפור בעיקר כשור מועד שצריך לאחוז בקרניו. וגם: מכבי בכדורסל לא מייצגת את ישראל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
1. בסוף משחקי ליגת האלופות, התפנו באולפן ערוץ הספורט לעסוק בהחלטת בית הדין לקנוס
אילדיס בהתנשאות זרק לעבר זוהר חצי משפט בנוסח "בשארה בכלל לא הורשע", מלר פטר את הסיפור במשפט צדקני אחר ושפת הגוף של מודי נתנה לזוהר להבין, שעדיף לו לא לדבר בעניינים שבהם הוא לא מבין.
אבל זוהר הבין מצוין. אני לגמרי תומך בדעתו של איציק, כי בית הדין של ההתאחדות לכדורגל פטר את בני סכנין בעונש קל מאוד. להבדיל מלימור לבנת ואביגדור ליברמן, שני שרים ותיקים שמתנהגים כמו ח"כים מהספסלים האחוריים מסוג מירי רגב, ולא מחמיצים שום הזמנות להצית מדורות ענק, בית הדין הלך רחוק מדי לצד השני, והקל מדי עם סכנין. הוא הותיר אותנו עם תחושה שמדובר בביריון שלא רוצים להתעסק איתו. ואתם יודעים איך מתנהל בריון. הוא בודק בכל פעם את גבולות הגזרה שנקבעו לו.
צריך לעשות הפרדה בין הגזענות, שנאת הזרים והאווירה המקארתיסטית שאופפת את החברה הישראלית, שאפילו התעצמה אחרי 'צוק איתן'. אבל ביניהם ובין התגרויות מכוונות שעלולות להביא להפרת סדר המרחק גדול.
ראיתי את הטקס בסכנין לפני המשחק והרגשתי מועקה, שסכנין עובדת עלי ומנצלת לרעה את הרוח הדמוקרטית שעליה קמה מדינת ישראל. תמימות לא היתה בטקס הזה, ושלא יחשבו בסכנין שמישהו כאן מטומטם.
מספיק היה לראות את שפת גופו של מאזן גנאים, פעם יו"ר הקבוצה, איש אהוד גם בין היהודים, שהפך בשנים האחרונות לראש עיריית סכנין. שפת גופו של גנאים שידרה מבוכה וחוסר נעימות. הוא ידע, כמו חבריו בסכנין, שעזמי בשארה הוא סדין אדום בציבור הישראלי, ושהאירוע לא יעבור בשקט.
אם אפשר לחשוד בחברי הנהלת סכנין שהם טירונים, גנאים הוא פוליטיקאי משופשף והוא היה חייב להתעקש להוריד את בשארה מסדר היום של הטקס.
לפני עשר שנים, אחרי שסכנין זכתה בגביע המדינה וחובקה מאוד ע"י הממסד, החליט ראש הממשלה אז אריאל שרון להגיש סיוע מסיבי להקמת אצטדיון כדורגל חדש בסכנין. במתקן הושקעו עשרות מיליונים מכספי המדינה, ולמרות שמקטאר הועבר סכום קטן בהרבה מסך כל ההשקעה (הקטארים העבירו 6 מיליון דולר), סכנין החליטה באופן חד צדדי לקרוא את האצטדיון בשם דוחא, ולא אצטדיון האחווה או השלום, כפי שהוצע.
מאז הרג 13 הצעירים הערבים באינתיפאדה השנייה מירי כוחות הביטחון, נקבעה סוג של התנהלות בין המשטרה וכוחות הביטחון, לאוכלוסייה הערבית בצפון, ורבים מגדירים אותה כעצימת עיניים או ניסיון לא לדרוך על יבלותיו של המגזר. אחד מפירות הבאושים שלו נפל השבוע מהעץ. לא רוצים להתעסק בתפוח האדמה הלוהט ששמו סכנין.
שילובם של הכדורגלנים הערבים בכדורגל הישראלי הוא סמל מוצלח של הדו קיום כאן. כשסכנין זכתה בגביע המדינה וחזרה בלילה לכפר, התקבלו השחקנים וביניהם ליאור אסולין כגיבורים, ונישאו ע"י אלפים מבני הכפר. מאז הפכה סכנין חלק בלתי נפרד מההוויה הכדורגלנית הישראלית, אבל בשבת שעברה היא הפרה את הקודים ובחנה בחוסר טעם בולט את סף סבלנות שלנו. למזלה הטוב היא יצאה בשן ועין. למזלה הרע מהסיפור הזה היא יצאה בעיקר כשור מועד שצריך לאחוז בקרניו.
2. צפיתי אתמול במשחק המשעמם של מכבי ת"א במוסקבה. אני מחבב מאוד את דייויד בלאט, וגם את ממשיכו גיא גודס, אבל לא מתחבר ללגיון הזרים הזה, לא מבין מה הרעש הזה שעושים מסופו ועדיין סופר רק 20 נקודות מתוך 80, שהישראלים קלעו במשחק. כמו הפועל ת"א בכדורגל, גם מכבי ת"א בכדורסל לא מייצגת את ישראל, אלא את כל אותם טרמפיסטים של הצלחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם