ערן זהבי יכול לשבור גם את השיא של 1970
45 שנים עברו מאז ה-0:5 של מכבי ת"א על הפועל ת"א, והפעם, יותר מתמיד, נראה כי הניצחון הגדול ביותר בדרבים תל אביבים עשוי להישבר כי הפועל פשוט בקרשים. וגם: בדיעבד, אלונה ברקת צריכה להודות ליוסי בניון, שסירב להגיע להפועל ב"ש בקיץ
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
1. מכבי חיפה לא תזכה העונה כבר באליפות. זו קביעה קטסטרופלית במונחים של חיפה כשאנחנו
קודם כל העימות של הירוקים הפעם הוא לא דואלי. מעורבות בו לפחות ארבע קבוצות, שכולן טובות יותר מחיפה. מכבי ת"א שאפילו עוד לא מובילה את הטבלה, הפועל ב"ש, שהולכת ומחזקת את מעמדה בליגה כטוענת המאיימת ביותר על עליונותה של מכבי ת"א, ועירוני ק"ש, הקבוצה הכי יציבה ובעיקר הכי מרשימה.
נכתב לא מעט לפני שהחלה הליגה, עד כמה התרשם יעקב שחר בשיחות שלו עם המאמן אלכסנדר סטאנויביץ'. סיפרו שהסרבי הדהים את הצוות של שחר ברמת הירידה לפרטים ובהיכרות שלו את המערכת ואת סגל השחקנים שלו.
הרבה כריזמה שטפה את חדר הישיבות, אבל מעבר לחולשות בהגנה, לבעייתיות של אידריסו ולאפאטיות של ראיוס, הבעיה הענקית של חיפה היא בעיקר חוסר אישיות. יש פער ענק בין המיצוב והתדמית של חיפה כמועדון, לרמת הביצועים על הדשא, מה שגורם לתסכול לפרוץ.
הבאתו של יוסי בניון היתה כמעט מתנשאת. להביא את יוסי לעונת פרישה, לסגירת מעגל ולמכירת מנויים לכבוד חניכת אצטדיון, זה בסדר גמור כשאתה בטוח שיש לך הרכב וקבוצה שלא תלויה מקצועית בבניון. אבל יוסי הוחזר בעיקר על סמך הזיכרונות המתוקים ממנו, ולא בזכות מה שהוא יכול לתת להיום. בדיעבד, אלונה ברקת צריכה להודות לבניון, שסירב להגיע לב"ש.
שחר צריך להתנחם בכך שגם אצל מיץ' גולדהאר לקח זמן. גם ללואיס ואן חאל לוקח זמן באולד טראפורד. חודש ינואר הוא זמן טוב לתקן את הטעויות. סטאנויביץ' נראה מעורב רגשית ומחויב מאוד לקבוצה. הוא יצטרך לדעת לחלץ אותה מהקושי.
2. גם הפועל ת"א בקרשים, אבל אם בחיפה יש אופק ויש אבא, הפועל ת"א היא סלט לא מוצלח של שחקנים, מאמנים ומנהלים. ההיסטוריה מלמדת שלאורך כל השנים, גם בתקופות גדולות, הניהול בהפועל היה עקב האכילס שלה. יעיד על כך סמי סגול, הפילנטרופ הגדול ושותפם המקסים והמעט נאיבי של תאומים-אורנשטיין-עגיב, שנאלץ לסגור גירעון אימים של יותר מ-100 מיליון שקל, כדי לחלץ מצרה את חבריו באותם ימים גדולים ורחוקים לפני עשור וחצי.
החבר של החבורה, חיים רמון, שכמו כל קורות חייו, לא מחמיץ שום הזדמנות להחמיץ, נכנס שוב למשימה ששוב מתבררת כגדולה על מידותיו. דפוס ההתנהלות חוזר על עצמו. כמו בפוליטיקה, בהסתדרות, בעסקים ובפרויקטים שנפתחים במסיבות עיתונאים מפוצצות, ונגמרות בכינוס נכסים. רמון מהמר כמעט תמיד על סוסים הלא נכונים, מתחייב למה שהוא לא באמת מסוגל, מנסה לרצות את כולם ובסוף יוצא הכי גרוע שיש.
בכלל לא בטוח שהקבוצה של אסי דומב תחזור מפ"ת עם נקודות, אבל הכי מסוכן זה הדרבי בשבוע הבא. בדרך כלל פערי כוחות מתקזזים איכשהו במעמדים כאלה, אבל לא בטוח שהדרבי הקרוב יעמוד במבחן הזה. מעולם מעמדו של דרבי ה-0:5 של מכבי מ-1970 לא היה מעורער כל כך כמו הדרבי הקרוב.
3. שמעתי וקראתי כמעט כל מה שנאמר ונכתב בפרשת מנחם קורצקי. גם אריה מליניאק ידידי (מזל טוב ליום ההולדת) מקדש בטורו את מדינת החארטה והפיתה, ובשורה התחתונה יוצא להגנתו של קורצקי. חבל, אבל כשיושבים כל כך הרבה זמן ב"יציע העיתונות", מחליקים הכל.
גם אני מחבב את קורצקי. לפני פחות משנה הוא נתן לי ראיון נוגע ללב. ההצלחה שלו בשנים האחרונות כמאמן לא מובנת מאליה. הוא השקיע מאמצעים עליונים כדי להשיג את מעמדו למרות שנקודת הפתיחה שלו היתה לא פשוטה.
הוא גדל בשכונת מורשה, המשפחה חמה, האמא מחבקת, אבל יום אחד היא התמוטטה ומתה בזרועותיו. דווקא כיוון שקורצקי עשה את הדרך הקשה הזאת, הוא מעריך פי אלף את המקום אליו הגיע. אסור לו לאבד אותה בגלל דרך ההתבטאות הנוראה בה השתמש מול אותו אוהד, שבמדינת משטרה מתוקנת היה מזמן נקרא לחקירה, נרשם ומוזהר בתקיפות.
במדינת כדורגל מתוקנת קורצקי היה נקנס ב-20 אלף שקל ע"י בית הדין ונקרא לשיחת נזיפה אצל הבוס שלו. אין סיכוי שזה יקרה אצל אלי טביב, שכללי המשחק שלו אחרים, והוא לופת את קורצקי ומנסה לייצר אצלו תחושת קורבנות ומסכנות. מוטב שקורצקי יתפוס מרחק מהבוס, וישמור על העצמאות שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם