לבד במערכה: דייויד בלאט כבר עלה על הגריל?
הרושם הראשוני שהסתיים בהפסד. התיקון במשחק השני. הלחישות מאחורי הגב והבחישה במעמדו. אחרי שני משחקים בקליבלנד, דיוויד בלאט הבין שהוא חייב לקחת מהר את המושכות, אחרת ההזדמנות היקרה תחמוק לו מהר מדי מהידיים
1 ונדמה שבסיפור של דיוויד בלאט ראוי להתחיל בעובדות, והן אומרות שבלאט, תעודת זהות כחולה, ניצח את משחקו הראשון בקריירת ה-NBA שלו. ביונייטד סנטר, אולמה הביתי של שיקגו בולס. זו של ג'ורדן, של פיפן, של פיל ג'קסון. צעד גדול לבלאט, צעד גדול יותר לאבן יהודה.
2 מג'יק ג'ונסון ערך את הופעת הבכורה שלו ב-NBA במדי לוס אנג'לס לייקרס באוקטובר 1979. כשנותרה שנייה לסוף המשחק, כשהלייקרס בפיגור נקודה, קלע קארים עבדול ג'באר, הסנטר האלמותי, את קליעת הוו המפורסמת שלו וניצח את המשחק.
הרוקי המתלהב ג'ונסון נתלה על צווארו של עבדול ג'באר וסירב להרפות. השדר אמר שהוא נראה כאילו זכה הרגע באליפות המכללות (מה שאכן קרה חצי שנה לפני כן). חיוכו של מג'יק, מה שהפך אחר כך לסמלו המסחרי, נצץ אל מול האדישות האופיינית של עבדול ג'באר.
מאוחר יותר, העיד מג'יק, ניגש אליו עבדול ג'באר בחדר ההלבשה ואמר לו בתוגה האקזיסטנציאלית שבה אהב לשהות: "ארווין, אתה מבין שיש לנו עוד 81 משחקים?"/
זה היה משפט שבלאט שמע לא מעט ב־24 השעות מאז שהפסיד לניו יורק ניקס בליל חמישי. זה היה הפסד זובור למאמן רוקי בליגה, ונדמה שבלאט היה מעדיף להסתובב על הקווים עם תיק גב של דורה החוקרת, כמו שרוקיס נאלצים לעשות, רק כדי לנצח את המשחק הביתי הראשון.
אבל למרות שיש רק הזדמנות אחת להשאיר רושם ראשוני, נדמה שבעונה כל כך ארוכה, ההזדמנות הזו נפרשת על שליש עונה לפחות כדי לאשש או להפריך מגמות ולהסיק מסקנות. כי אז הגיע ליל שישי והניצחון הקשה בשיקגו עזר לשקם מעט את הביטחון שנפגע, אצל כולם.
הביטחון הספורטיבי האמורפי הוא עניין קריטי שייבנה, או לא, ממשחק למשחק: הביטחון של השחקנים החשדנים במאמנם הבינלאומי, של הקהל והתקשורת בו, של היכולת שלו לדעת שהוא עושה את הדבר הנכון כדי למקסם את הפוטנציאל של שלושת הכוכבים שלו והצוות המסייע שלהם.
רק לדמות אחת אין צורך לדאוג בעניין הזה - קיירי אירווינג, רכזה של קליבלנד, לא רואה אף אחד ממטר, לטוב ולרע, בעיקר לרע. אחת המשימות הקשות המוטלות על בלאט היא לביית אותו ולמצוא לו מקום במשחק קבוצתי.
3 אבוד, קפוא, לחוץ, היו חלק מהביטויים שתיארו בסוף השבוע את שפת הגוף של בלאט בעומדו על הקווים בקליבלנד. יכול להיות שלפתע, ברגע אחד, כשהשופט עמד להרים את כדור הביניים להתחיל את עונת המשחקים, נפלה ההכרה אצל בלאט על גודל ההישג. על המקום שבו הוא עומד.
על כל העיניים המביטות בו. ההכרה הזו יכולה לשתק. השמות הגדולים יכולים לטעת תחושה מוטעית שהם יודעים מה הם עושים, אבל ברגעי משבר, שחקנים, גם הכוכבים הגדולים ביותר, מביטים על הפרצוף של המנהיג שלהם על הקווים כדי למצוא שם דרך ושקט.
אז בלאט יצטרך לקחת את המושכות, כי אחרי שני משחקים הוא כבר על הגריל אצל חלק מהאנשים: מארק ג'קסון עוקץ ורומז מעמדת הפרשן, מחפש לעצמו ג'וב אימון; טיירון לו, עוזרו של בלאט ומי שהיה מועמד לתפקיד המאמן הראשי, מתדרך שחקנים לפני יציאה לפרקט בעוד בלאט מביט מהצד, שותק.
את העצה הטובה ביותר נתן לבלאט ג'ף ואן גאנדי, לפני המשחק בשיקגו: "פשוט תהיה אתה". כלומר תנהל את זה כמו שאתה חושב, יהיה אשר יהיה, כדי שתוכל להביט אחורה בתחושה שלמה.
4 בלאט מגלה שהפוליטיקל קורקטנס והמקום המרכזי שהפרנצ'ייז פלייר תופס בקבוצה, סירסו את דמות המאמן כמו שבלאט הכיר. באיזשהו שלב הוחלט שמאמנים ב-NBA לא אמורים לכעוס על הקווים, להביע רגשות, לשלוט מקרוב בנעשה או לתלוש שערות מטאפוריות לשחקן, אלא הם צריכים לנהל משחק בזן בודהיסטי גם אם שחקניהם מחרבים אותו בזעם איסלאמיסטי.
נדמה שבלאט מתלבט אם הוא אמור לכעוס פומבית ובאיזו מידה. בינתיים נראה שהוא מודע לתפקידו הבודהיסטי שמצריך שתיקה והכלה גם אם איבודי הכדור של לברון ג'יימס מביכים, וניהול המשחק של אירווינג שכונתי. לך תסתבך עם פרנצ'ייז פלייר. את האוזן הקשבת הוא ימצא אצל קווין לאב. כמה אינטליגנציה וכישרון בשחקן אחד.
5 במשחק התדמיות הספורטיבי, האמריקנים הדביקו לבלאט את התקפת פרינסטון על מנת למצוא אלמנט שאיתו יוכלו להזדהות, גם אם מדובר בנתון התלוש מהמציאות. ולך תוכיח שאתה לא כזה ברגע שהפוזשנים לא מתכתבים עם ספר התרגילים של פיט קאריל, אבל תקופת ההכנה של הקבוצות לליגה היא קצרה ולפילוסופיית משחק חדשה נדרש זמן על מנת להיטמע, רצון טוב על מנת לקבל, ואינטליגנציית משחק על מנת ליישם.
בלאט יצטרך לנהל את העסק תוך כדי תנועה, כי לאחר שני משחקים ניתן לומר שההתקפה העומדת של קליבלנד לעיתים קרובות מדי תקועה, מסורבלת ומזכירה את מכבי ת"א של נובמבר 2013.
התקפת המעבר לא חדה ונראית חסרת היררכיה וארגון, אבל הפוטנציאל שם. הפואנטות ההתקפיות נראות הרבה יותר טוב לאחר יציאה מפסק זמן. ההגנה מייצרת נקודות במתפרצות, ובתורת המשחקים אנדרסון ורז'או, לאב וג'יימס הם פצצות חכמות של הבנת משחק.
6 המעורבות הרגשית של הצופה הישראלי במשחק NBA בסלון ביתו באמצע הלילה היא עניין לא פשוט כשמאמן ישראלי עומד על הקווים, וזו רק הליגה הסדירה. בפלייאוף הולכת להיות היסטריה רבתי של משמרת שלישית.
לכן החיבוק והשמחה האותנטית של ג'יימס כלפי בלאט בסיום המשחק בשיקגו, הרגישו כמו חיבוק קולקטיבי, שנותן תקווה ואופטימיות. כי אם ג'יימס בצד שלך, אתה יכול להמשיך לעבוד בשקט, ללחוש לעצמך שיש עוד 80 משחקים לשחק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם