הפתרון לא בחינוך: רק כלא יעשה את העבודה
רבים מדברים על הדרבי התל-אביבי כראי החברה ומתלוננים על המצב החמור. הנה החדשות העדכניות: האוהד של הפועל פרץ למגרש כי אוהדים קודמים לא ישבו בכלא. עונשים הם לא כלי חינוכי אמיתי, אבל הם כלי מצוין לשינוי התנהגות
דרבי פיצוץ - סיקור מיוחד
הפועל ת"א: נתבע את האוהד שתקף את זהבי
פאקו: "ישראל צריכה לפחד אם זהבי יחליט לעזוב"
דעה: 4 בנובמבר - בין יצחק רבין לערן זהבי
יורדי קרויף מבקש: "לבטל את הכרטיס האדום לערן זהבי"
דוח השיפוט: "זהבי הכה את האוהד מתוך הגנה עצמית"
קטטה המונית בבית המשפט בין אוהדי מכבי ת"א להפועל
נכחתי לפני כעשר שנים בשימוע שערכה מילוול, שהיתה ידועה בחוליגנים הגרועים ביותר באנגליה, לאחד מאוהדיה. תתפלאו, בדיון לא עלתה בכלל השאלה למה האיש התפרע. למעשה, אין לי מושג אם היתה שם טעות שיפוט או אולי דרבי טעון נגד ווסטהאם.
כל מה שעורך השימוע טען היה: "משחקי הכדורגל הם אירוע פרטי. האירועים שלנו (משחקי כדורגל) הם אירועים פרטיים, ויש לנו תמונות וידאו שממחישות שאינך מתנהג בצורה שבה אנחנו מצפים מקהל האורחים להתנהג באירועים שלנו". הוא אמר לו שאינו מוזמן עוד למשחקים, וכשהאוהד ניסה לברר לכמה זמן - נאמר לו שזה עד להודעה חדשה.
כאן האוהד נלחץ והחל בנאום חוצב להבות על כמה הוא אוהד את מילוול ותמך בה כל החיים בכל מיני ליגות. האחראי, שידע את מלאכתו, הציע לו מוצא: התייצבות בתחנות משטרה בזמן משחקים עד לסיום העונה, ואז המועדון יסכים שיתארח במשחקים בעונה הבאה.
היפה בעניין הוא שלא המשטרה או הרשויות הענישו את האוהד. המועדון פשוט הרחיק אותו עד להודעה חדשה ונתן לו את אפשרות ההתייצבות במשטרה אם ברצונו לחזור למגרשים.
ובישראל? כאן החליטה לפני כמה חודשים השופטת דפנה אבניאלי שעונש התייצבות של שנתיים הוא לא מידתי בעיניה והקלה בעונשי אוהדים שתקפו את מהראן ראדי.
אולי אפילו אותם אוהדים כבר היו במשחק שלשום. אני מקווה שהשופטת צפתה בדרבי, ואם כן, ודאי זכתה לראות איך בתי המשפט סייעו בעיצוב החברה הישראלית.
ביממה האחרונה אפשר לשמוע הבחנות מלאות פאתוס שזה "עניין של חינוך" או "החברה הישראלית חולה"; הצעות שהן לא הצעות כמו "לעשות חשבון נפש" או "ראוי שנסתכל במראה"; אחריהן הצעות סרק ש"צריך לעצור את הכדורגל" או "לזרוק אנשים לכלא לעשר שנים"; תובנות כמו "זה קשור גם לאיך שרון קופמן מדבר בטלוויזיה", ולבסוף נבואות כמו "בקרוב יירצח מישהו". ואיך אפשר בלי פטפוטי מכבי־הפועל.
והרי החדשות: התפרעויות כדורגל קיימות במדינות שסועות ואלימות ועניות. ויש במדינות שלוות ואלימות. אין הבדל אמיתי בין התפרעות על רקע אתני בין אלבנים לסרבים לסתם התפרעות בדרבי בהולנד.
חוליגניזם יש בדרום איטליה וגם בסקוטלנד הפסטורלית. אלימות היתה באנגליה התאצ'ריסטית וגם כשהלייבור היה בשלטון.
היו עידנים שבהם הבייסבול האמריקני והליגה השבדית בכדורגל היו ידועים בחוליגניזם קשה. זה מתרחש במדינות בראש הדירוגים החינוכיים השונים כמו במדינות עם שיעורי אנאלפביתיות משמעותיים, וגם במדינות בהן אנשים כן מדברים יפה בטלוויזיה.
הסיבה האמיתית היא העיסוק בסיבות. הראשון מתפרע כי לא נראו לו חגיגות השמחה של שחקן יריב, השני שונא ערבים והשלישי כי השופט לא ראה אופסייד. חוקרים מלומדים מוצאים הבדלים מהותיים בין "חוליגנים" ל"אולטראס".
למעשה, יש רק עניין משותף אחד לכל המתפרעים האלו - הם התנהגו באלימות כי איפשרו להם. האוהד פרץ למגרש כי אוהדים קודמים שעשו זאת לא ישבו בכלא. הם הפכו לגיבורי היציע.
האוהד היה במשחק כי מידע קודם לגביו לא יושם. היציע המשיך להסית כי הקבוצה שנענשה בגללו לא פעם מעולם לא פעלה לפירוק הפיזי שלו, בהרחקת מנהיגים ובסגירת אזורים.
חברת האבטחה נכשלה כי איש לא פוסל חברות שנכשלות במילוי תפקידן. הן לא הפסידו כסף כשדבר כזה קרה בעבר. עונשים הם לא כלי חינוכי אמיתי, אבל הם כלי מצוין לשינוי התנהגות.
נ.ב. ואחר כך, אם מישהו רוצה לחנך לסובלנות ולשינוי החברה הישראלית, הוא לגמרי מוזמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם