חזרנו אחורה: יש לנו ליגת כדורסל עצובה
מעולם לא היה הפרש כזה בין הליגה למפעל השני בחשיבותו באירופה, כאשר ירושלים כבר הביסה כאן חמש קבוצות ובאירופה מתקשה לנצח משחק
גם אם ננסה להיות כמו חלק מהמייפים את מה שאנחנו רואים בליגה המקומית בכדורגל, אי אפשר לברוח מכך שהליגה בכדורסל חזרה עשר שנים אחורה, לפחות. מעולם לא היה הפרש כזה בין הליגה למפעל השני בחשיבותו באירופה, כאשר ירושלים כבר הביסה כאן חמש קבוצות ובאירופה מתקשה לנצח משחק.
דונטה סמית' . חכם על חלשים
צילום: דני מרון
קשה לציין סיבה אחת. יש התולים זאת בבריחת מוחות כדורסל, ובהם דיוויד בלאט וארז אדלשטיין, ובכך שרוב המאמנים החליפו עמדות. חלק לא מבוטל מהמאמנים נכשל בבחירת הזרים והתאמתם לישראלים המקומיים, כאשר גם למבצע צוק איתן יש חלק בכך.
שמונה קבוצות כבר החליפו זרים מפתיחת העונה, והיד עוד נטויה. אם נוסיף את פרישתם של שחקנים דוגמת דיוויד בלו, עידו קוז'יקרו, משה מזרחי ואחרים, נראה מאיפה נוצר הוואקום שאליו נשאבו שחקני ליגה שנייה, שעדיין לא מצדיקים את עלייתם בדרגה.
גם למינהלת יש אחריות לכך. מי שאיפשר למכבי חיפה לוותר על היורוקאפ ושהכניס דרך החלון קבוצה שירדה ליגה (מכבי אשדוד) דרך הדלת הראשית, הוריד את רמת התחרותיות בליגה למינימום ושולח אותנו לחכות עד 22 ביוני. אז תחל הליגה האמיתית בין מכבי לירושלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם