המשאלה האחרונה: החולה הסופנית שהקדישה את עצמה לכדורסל
לפני שנה חרב עולמה של לורן היל, לאחר שהתבשרה שגידול שהתגלה בראשה אינו ניתן לריפוי. את הזמן שנותר החליטה להשקיע בהגשמת חלומה הגדול
רוב הדיווחים המגיעים מכדורסל המכללות עוסקים בדרך כלל בצמרת, בקצפת, ובשחקנים וקבוצות השייכים לשכבת האיכות הגבוהה ביותר הנקראת דיוויז'ן 1. אלא שבימים האחרונים האפילה ידיעה אחת שמקורה בקבוצה מהדרג הנמוך, דיוויז'ן 3, על הפעילות הענפה בכדורסל הקולג'ים. ידיעה שעסקה בצעירה בשם לורן היל, בת 19, מאוניברסיטת מאונט סט. ג'וזף בסינסינטי, אוהיו.
לפני כשנה אובחנה היל, נערה בתיכון, כחולה סופנית בעקבות גידול סרטני שהתגלה במוחה. מדובר בגידול שאינו ניתן לריפוי נכון להיום ואין תרופה יעילה נגדו. מאחר שהמחלה אובחנה בנובמבר 2013, ורופאים העריכו באותו זמן כי נותרה לה שנה בלבד לחיות, אלה הם, כפי הנראה, ימיה האחרונים של היל.
לאחר שהתברר גודל האסון שפקד אותה, החליטה היל לעשות הכל כדי לממש את חלומה ולהתמקד בו בזמן שנותר לה: להופיע ולו במשחק אחד כשחקנית כדורסל במכללה. בשבוע שעבר הגיע הרגע כאשר הפורוורדית עלתה למשחקה הראשון והאחרון אי פעם לעיני אולם מלא בצופים, שהגיעו לחלוק לה כבוד ולהריע למאמציה האדירים להגיע עד הלום.
"כל שרציתי הוא לעלות למגרש, לנעול את הנעליים וללבוש את מדי המשחק של הקבוצה, כדי להרגיש שוב בעמדת עליונות אל מול המחלה, כי זו התחושה שאני מקבלת כשזה קורה", אמרה מי שנאבקה קשה יותר מכל שחקנית אחרת כדי לממש את שאיפתה.
"לאורך כל השבועות האחרונים התאמנה עם חברותיה, ולעיתים השכימה בחמש וחצי בבוקר כדי להיות חלק מהאימונים הללו תוך שהיא נאבקת בכאבי ראש חזקים ועקביים שהזכירו לה שמחלתה אכן קיימת ואינה מתכוונת להיעלם. "זה חשוב לי כל כך", הוסיפה, "כי אני מרגישה מאוד חיובית במסגרת התהליך הזה. השחקניות והצוות המסייע הם כמו משפחה מבחינתי".
מאחר שעל פי הרופאים נותר להיל כחודש בלבד כדי לחיות, נעתרה הנהלת כדורסל המכללות האמריקאית להקדים את לוח הזמנים ולקיים את משחק הבכורה שבועיים לפני פתיחת העונה. במקביל, שונה גם מיקום המשחק והוסט מאולמה הקבוע של הקבוצה לאולם גדול יותר, כדי להכיל את כל הצופים שביקשו להיות נוכחים באירוע. ואכן, המשחק נערך באולם שקיבולתו עשרת אלפים מקומות והתמלא עד תומו.
עצם עלייתה של לורן היל למגרש היתה ניצחון בפני עצמו על המחלה, מבחינת השחקנית, אבל המאמן של מאונט סט. ג'וזף, דן בנג'מין, לא הסתפק בכך. הוא החליט מבעוד מועד כי אם קבוצתו תזכה בכדור הפתיחה, הוא יגיע בסופו של דבר לידי היל שתיקח על עצמה את הזריקה הראשונה. וכך היה.
15 שניות מפתיחת המשחק קיבלה היל מסירה מחברתה לקבוצה וקלעה את הסל הראשון במשחק בצעד וחצי ביד שמאל, כדי להעלות את קבוצתה ליתרון 0:2 מול היריבה היראם, לתשואות הקהל. בכך תם חלקה של היל במשחק. חברותיה לקבוצה הקיפו אותה וחיבקו אותה, והמאמן הוריד אותה לספסל כשמאזנה מושלם וללא החטאות. היל נטלה את המיקרופון שהוגש לה, קיבלה גביע הוקרה והודתה לקהל בדמעות: "זהו היום השמח ביותר שהיה לי בחיי". המשחק, אגב, הסתיים בניצחון לקבוצתה של היל, 55:66.
מכללות רבות ברחבי המדינה הדפיסו גופיות משחק עם דמותה ועם חתימתה בימים האחרונים, כהוקרה לנחישות, למאמץ ולהקרבה של היל כדי לממש את שאיפתה האחרונה. דמותה, במדי כדורסל של קבוצתה כמובן, הוטבעה גם על אריזת דגני בוקר פופולארית והוענקה לה אריזה לדוגמה לשביעות רצונה.
סיפורה של היל עורר תגובות רבות ברחבי ארצות הברית ומשך את תשומת הלב של ספורטאים וספורטאיות. אלה כתבו ברשתות החברתיות השונות כי מדובר באירוע מעורר השראה שכל ספורטאי צריך לקחת איתו הלאה לשארית הקריירה, ולזכור כי דבר אינו מובטח מאליו לאורך הדרך. אפילו לא המשחק הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם