תשמחו אותנו: נבחרת ישראל חייבת לנצח
חדר ההלבשה הישראלי לפני משחק גורלי נראה בדור האחרון כאילו החבר'ה נכנסים לשכונת סג'עייה, ולא למשחק שאמור לגרום הנאה וכיף. לכן צריך שמישהו אחר ידאג היום למוסיקה אחרת בחדר ההלבשה. במקום פרצופים חיוורים, שנראה שחקנים מחייכים
הדיווחים תמיד מגיעים כמה ימים לפני: ההוא התחיל להקיא באימון, לשני עלה החום באופן מפתיע והשלישי לא יצא מהשירותים מאז זומן לסגל. במקום שנבחרת ישראל תהפוך למקום שמח, שבו נשכחים המשקעים מליגת הכדורגל האלימה והגוססת שלנו, היא מנקזת אליה את כל הלחץ.
מאור בוזגלו וערן זהבי. מה עם קצת הנאה? צילום: דני מרון
חדר ההלבשה הישראלי לפני משחק גורלי נראה בדור האחרון כאילו החבר'ה נכנסים לשכונת סג'עייה, ולא למשחק שאמור לגרום הנאה וכיף. לא סתם הניצחון הגדול ביותר של הנבחרת בחוץ אי פעם הושג בצרפת, במשחק חסר חשיבות שההכנות אליו הסתכמו בשופינג אינטנסיבי בשאנז אליזה. השחקנים עלו, נתנו מה שהם יודעים - ואנחנו יודעים איך זה הסתיים.
הכל מתחיל מהראש, כמובן. ולא בטוח שאלי גוטמן הוא הבן אדם שהכי משדר שקט ומסוגל לשחרר את החגורה. לכן צריך שמישהו אחר ידאג היום למוסיקה בחדר ההלבשה. שירקדו, שיצחקו, שיבינו שהם עולים לשחק מול 30 אלף צופים שרוצים בטובתם; מהאוהד הצעיר שמגיע בפעם הראשונה לכדורגל ועד לאחרון הציניקנים עם הלפטופ ביציע. זה העניין בנבחרת. במקום פרצופים חיוורים כסיד, שנראה שחקנים מחייכים.
וזה לא שלעניין המקצועי אין פה חשיבות, ברור שכן. אם רפאלוב ובוזגלו לא פותחים, אז כבר יהיה קשה מאוד לרחם על הצוות המקצועי במקרה של הפסד.
מילא להזמין את בן סהר במקום טוטו תמוז, אבל לא לתת לצמד הלוהט הזה לשחק ולחפש פתרונות מעונת הדאבל? זו תהיה בכייה לקמפיין שלם אם גוטמן יבעט בדלי ויפספס הזדמנות להיות עם תשע תשע ולהיות כפסע מההיסטוריה שתהיה רשומה גם על שמו, הפעם בלי קיזוז.
וההמשך הוא קריטי, כי אם בתחילת הקמפיין חשבנו שהעובדה ש־24 נבחרות עולות ליורו תאפשר לישראל לסיים שלישית בשקט ולעלות מההצלבה, עכשיו הכל התהפך. יוון מתפוררת, הולנד מדשדשת, רוסיה מגמגמת ופתאום הפלייאוף הופך מצמד משחקים אפשריים על הנייר לסוג של מלכודת.
לכן נבחרת ישראל חייבת לנצח היום, צריכה גם לנצח את וויילס, להשיג את המקום השני בבית ולעלות בסטייל. אחרי הכל, גם אנחנו רוצים לעשות שופינג בשאנז אליזה ב־2016.
שחקני נבחרת ישראל באימון. בידיים שלהם
צילום: דני מרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם