אין פה ממי ללמוד: געגועים לאנואר סאדאת
עד לרגע הזה לא שמענו את המנהיגים בשני המחנות עושים מאמץ אמיתי, מופגן להרגיע את הרוחות לקראת המשחק המתוח בדוחא. במקום שפיות נקבל הערב קסרקטינים צבאיים, שריוניות במצב הכן ושיירות מאובטחות. איפה סאדאת ובגין, כשצריכים אותם? ובעניין המשחק עצמו: אל תצפו להרבה מבני סכנין ובית"ר ירושלים
1. אתמול התלבטתי ביני לבין עצמי אם לנסוע לסכנין, לראות את המשחק מול בית"ר ירושלים. החלטתי שלא. זה לא שקיבלתי התרעות מודיעיניות שהמליצו לי להישאר בבית, וזה גם לא שאני פוחד. הייתי כבר בעשרה מפגשים כאלה בעבר כשהשטח רתח.
כבר עברנו מספיק סבבי אלימות במזרח התיכון שזלגו לתוכנו והשפיעו בעקיפין גם על איך שייראה המפגש הזה בין סכנין לבית"ר. אני מסתכל על ההנהגה בשני הצדדים, הישראלית והערבית, ואתה רואה שאין ממי ללמוד, אין ממי לקחת דוגמה, אין מי שייתן השראה. כל צד עורך ניסוי ומתרגל אותו עד קצות עצביו של המחנה השני, כל אחד מתגרה, מתקטן, מתבהם יותר מהצד השני.
פעם אמרו שאנחנו וילה בג'ונגל, שבכל זאת אנחנו לא מידרדרים לנורמות של שכנינו, אבל אז אתה רואה ביום שישי את היציע של אוהדי בני יהודה במשחק נגד בני לוד, ואתה מבין שלגמרי יישרנו קו. חבל לי על בני יהודה, ועל חלק בתוך האוהדים שלהם שמחריב ומחזיר אותה לתקופת האבן.
בני יהודה, בניגוד לבית"ר ירושלים, התעמתה באומץ עם הפחדים והשלדים שלה, והעסיקה אצלה בפעם הראשונה שחקן ערבי, את סאלם אבו סיאם, שבא ממכבי ת"א, שפתח את הדלת לשחקנים ערבים אחרים שהתקבלו במועדון בחום. אני מגיע כל יום חמישי לשוק בשכונת התקוה. יש לי שם המון חברים אוהדי הקבוצה.
בשוק עובדים וקונים המון עובדים זרים שגרים בשכונה. במאות השעות שאני מעביר שם, שוק 'התקוה' הוא ההוכחה שיש לנו סיכוי לחיות כאן בסבלנות ובכובד הדדי. אבל בבני יהודה של היום כולם בורחים.
בעיקר בולט בבריחה שלו המאמן יוסי אבוקסיס, שמשתדל לא להכניס את האצבעות שלו לשום ויכוח עקרוני. פעם אחת הוא עשה את זה כשלקח את הצד של אלי גוטמן, ואיבד לנצח את אהדתם של אוהדי בית"ר. כנראה שהספיק לו.
2. זה מתחיל במנהיגים שלנו על קו המגרש, וממשיך בפוליטיקאים שלנו ושלהם, ואתה מבין שבגללם אולי אין למציאות כאן תוחלת.
בשבוע שעבר, נדמה לי יום רביעי, ביקר כאן התאריך '19 בנובמבר'. הוא עבר בלי קול, בלי ציון דרך, נשכח לגמרי. ביום הזה לפני 37 שנים נחת כאן נשיא מצרים אנואר. שבועיים קודם הוא הימם את הפרלמנט המצרי והודיע שיהיה מוכן להגיע אפילו לירושלים כדי לדבר עם הישראלים.
על פניו זה היה נאום חסר סיכוי, כי בצד השני היה ראש ממשלה ישראלי לעומתו בשם מנחם בגין, שעלה לשלטון חצי שנה קודם לכן, בעיקר נוכח טראומת מלחמת יום כיפור ארבע שנים קודם לכן. סאדאת נרצח כי נחשב בוגד בעיני התנועה האיסלמית, וגם אצלנו במרחק הזמן, ונוכח אי היציבות במצרים, טוענים הקיצוניים כי השלום שנחתם בקמפ דייויד היה מיותר.
אבל בעיני הרוב בישראל, בגין וסאדאת נחשבים גיבורים כי הם היו מנהיגים יוצאי דופן שהתגברו על הפחדים שלהם, והעבירו לעמיהם את רוח המפקד. אני זוכר שלא רק ברחובותנו, אלא גם ברחובות קהיר אזרחים דיברו פעם על שלום וקיבלו את סאדאת כגיבור כשחזר מירושלים.
עד לרגע הזה לא שמענו את המנהיגים בשני המחנות עושים מאמץ אמיתי, מופגן להרגיע את הרוחות לקראת המשחק הערב. למה לא ראינו למשל מסיבת עיתונאים מוקדמת של ראשי העיר ירושלים וסכנין, ניר ברקת ומאזן גנאים, שעומדים ומשלבים את כפות ידיהם, כמו בגין וסאדאת בזמנו. נשיא המדינה רובי ריבלין, היה יכול לתת את הגב המוסרי, ממלכתי למפגש הזה כדי לעזור לטהר את האווירה.
אבל במקום שפיות נקבל הערב בדוחא קסרקטינים צבאיים, שריוניות במצב הכן ושיירות מאובטחות ע"י כמעט אלף שוטרים ומאבטחים. פרובוקטורים דו צדדיים גרמו לכך שמפגש תרבויות לגיטימי ומרתק, יעוקר מתוכנו ובמקומו נקבל מפגש חסר ערך ספורטיבי, סטרילי ומאובטח עד צוואר, שמזכיר משחק כדורגל בין דרום קוריאה לצפון קוריאה. תחזית? אפס אפס משעמם. זה מה שכוחות הבטחון בוודאי חולמים עליו.
3. מה יהיה? עפ"י אתר דריבליסט אל תצפו לגדולות ולנצורות הערב. שליש מ-27 המפגשים בין שתי הקבוצות הסתיימו בתיקו אפס. בית"ר ניצחה בפעם האחרונה לפני חמש שנים, ובמשחק חוץ בדוחא, היא ניצחה לפני כמעט תשע שנים, כשלואיס פרננדס העלה בהרכב את העילוי הצרפתי ז'רום לרואה שהבקיע שער אדיר.
סכנין ניצחה עד היום תשע פעמים, לעומת חמש פעמים של בית"ר. לא שעד היום התקיימו המפגשים בשלווה אבל עושה רושם שהאירועים סביב קבעו רף חדש במתח, שמתודלק בהכרזות על ההיערכות המשטרתית האדירה, שלא לומר קצת יותר מדי היסטרית. כבר עונה וחצי כמעט שסכנין משחקת בהרכב שכולו שחקנים ערבים, מה שמעיד על חיזוק הפן הלאומני של הקבוצה.
כדי לא לייצר הפתעות בלתי צפויות שתי הקבוצות יעלו הערב מרכז שדה דומיננטי ואגרסיבי וישאירו בהתקפה רק את גדיר בסכנין ואת קוראץ' בבית"ר. השניים מסוגלים לעקוץ, אבל עושה רושם שהאווירה הכללית לא תעודד ביטויים של יצירתיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם