כך הושחת הכדורגל: בזבוז הכספים של הגדולות
ברצלונה לא היתה צריכה את לואיס סוארס וקנתה אותו. ליברפול בזבזה את המיליונים ברשלנות והתרסקה באירופה. וגם: על הרפורמות בתנועה האולימפית והצורך לשים דגש על הסימום
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הנה דוגמה למה שעושה הכסף בכדורגל. יותר נכון, מה שעושה עסקה לא נחוצה. בליברפול

העסקה היא תמונה של הכדורגל היום. סוארס שיחק עד עכשיו שישה משחקי ליגה ולא הבקיע. יש לו כמה בישולים, אפילו בקלאסיקו. הסיבה היא שהוא כמובן לא נחוץ, במיוחד בברסה במצב שבו מסי בריא ומתפקד וכמוהו ניימאר.
אם אחד מהשניים יסבול מפציעה או מירידה חדה ביכולת אתם תראו אותו מבקיע בצרורות. אבל זה מה שהוא כרגע: חלק חילוף ביום סגריר, שבינתיים מתופקד בעמדה הטבעית שלו. אם ברצלונה היתה משקיעה את הכסף שהשקיעה בו בבלמים, כנראה שהיא לא היתה מוכרת חולצה אחת של השחקנים הללו, כי אנשים לא קונים חולצות של בלמים, אבל אולי ההגנה שלה היתה יציבה יותר מול יריבות חזקות.
זה היה סיפור מצוין לקיץ, אבל אז החלה העונה, 80 מיליון יורו עברו מקבוצה אחת שלא השתפרה לקבוצה אחרת שנהרסה. האוהד הניטרלי קיבל עוד שחקן בקבוצה עמוסת סופרסטארים, במקום סופרסטאר שלוקח על הגב קבוצה שלמה. דוגמה קלאסית להשחתת הכדורגל בעידן הזה.
במידה מסוימת ברנדן רוג'רס, מנג'ר ליברפול, נמצא בדיוק במקום של עמיתו מבורוסיה דורטמונד, יורגן קלופ. בעונה שעברה הוא צבר קרדיט שאמור להספיק למספר שנים במקום כמו ליברפול. הכדורגל אותו משחקת הקבוצה הוא מאד אידיאליסטי ועקבי, אבל עזיבתו של כוכב ממחישה את ההבדל הקטן בין עקבי לשקוף. זה יחייב את רוג'רס להצליח במקום בו בינתיים לא רשם הצלחות גדולות. ואם מריו באלוטלי הוא "מקרה מוח", לרוג׳רס יש הזדמנות להראות שהוא באמת מאמן עם ניצוצות פרגוסוניים.

ההתרשמות העיקרית שלי מתכנית הרפורמות של התנועה האולימפית, שעליה כתב כאן עדי רובינשטיין שלשום, היא שהוועד האולימפי ניגש קודם כל לפתור את הבעיות של עצמו. והבעיה העיקרית היא ירידה דרסטית בנכונות של ערים מערביות לארח את המשחקים. כרגע, על משחקי החורף של 2022 מתמודדות סין וקזחסטן.
הקטנת הוצאות ההצעה והאפשרות של אירוח במשותף תפתח את האפשרות בפני הרבה מדינות - בעיקר מדינות אירופה הקטנות. המדינה האירופית הקטנה יחסית האחרונה שאירחה, יוון, עשתה זאת ממחויבות היסטורית, והנזק של מתקני אתונה השוממים הוא נורא.
אבל התיאור של "חזון אולימפי חדש" הוא בומבסטי. במציאות זוהי רשימת שיפורים. ובכמה נושאים מרכזיים נחוצה באמת חשיבה מחדש. את לוח הענפים חייבים לחדש, ולא לצורכי הטלוויזיה. ישנם ענפי ספורט ארכאיים, למשל קפיצות הסוסים, שאפשר לומר שהסיבה המרכזית לקיומם היא השכבה החברתית שממנה מגיעה העילית האולימפית.
ישנם ענפים שבהם לוח התחרויות זקוק לריענון. למשל השיט, שהוא כמעט כולו מבוסס סירות, בעוד בחופי העולם אנחנו רואים פעילות ספורטיבית שונה לחלוטין - גלשני גלים, קייט־סרפינג וענפי המונים אחרים. כמה מגמות אחרות ברמת השטח לא מוצאות יותר מדי ביטוי בתכנית האולימפית.
במקום זה התנועה האולימפית מתבטלת בפני ענפי ספורט, שספק אם מקומם באולימפיאדה. פיפ"א למשל מכרה למשחקים האולימפיים טורניר נוער. הטניס מכר לאולימפיאדה טורניר עם ניקוד ATP קטן.
טורניר הגולף הצפוי לא עומד להיות חשוב יותר מטורניר הטניס הבלתי נחוץ. הראגבי הכניס לתוכנית את ראגבי השביעיות - גרסה מצומצמת של המשחק. במקרה הזה אולי אין ברירה: טורניר ראגבי מלא הוא בלתי ישים בפרק זמן של 19-17 יום.

הקריטריון האולימפי צריך להיות פשוט: אם המדליה האולימפית אינה התואר היוקרתי ביותר של אותו הענף, הענף לא שייך למשחקים. ספק אם הרצון שלברון ג'יימס ורוג'ר פדרר ישתתפו במשחקים הוא מוצדק. המשחקים האולימפיים הם לא תלויי כוכבים, וכוכב שמסתובב במשחקים אבל משחק בחצי מאמץ מזיק למשחקים יותר מאשר מועיל - מבלי שבדקתי את חשיבות הרייטינג הטלוויזיוני.
אבל הפיל בחדר הוא כמובן השימוש בסמים. ההחלטה לערוך טקס מיוחד לאלופים אולימפיים, שזוכים בדיעבד לאחר פסילת מתחרה אחר, היא תיקון חשוב אך הצהרתי בלבד. מי שבאמת צריכה להיבחן היא מדיניות הסמים. חוקי הסמים חוקקו בתקופה אחרת שכללה אלפי חומרים אסורים - בזמן שהשימוש בסמים הגיע לאוכלוסייה הכללית. כמויות הסמים העצומות שנתפסות בשנים האחרונות הן הרבה מעבר ליכולת של ספורטאים מקצוענים לצרוך.
הגיע הזמן לרשימה מצומצמת של חומרים אסורים, ורק כאלו שמסכנים בבירור את בריאות המשתתפים. וכמובן שלא לעסוק בסמים במובן של מריחואנה, חשיש ושאר ירקות. אפשר לראות את ההאשמות כלפי רשויות הספורט בישראל לגבי פרשת עישון המריחואנה שהתגלתה השבוע אצל ספורטאים זרים. הסמים הללו לא קשורים בספורט, הם לא בעיה של הספורט ומוטב שהספורט יניח להם.
וגם בעיית הסמים העתידית שעומדת בשער, ועדיין אין מדיניות ברורה לגביה, היא הסימום הגנטי. יש סברות שבריו כבר יתחרו המסוממים גנטית הראשונים, למרות שיש מומחים שחושבים שכבר ראינו אותם בלונדון ואולי בבייג'ין.
בעיה אמתית בסימום הגנטי בעתיד תהיה היעדר אשמה אמתית של ספורטאים, שאולי יהונדסו בהיותם קטינים. אם תומאס באך, נשיא התנועה האולימפית, הוא באמת איש של חזון, העיסוק בבעיה צריך להתחיל כבר עכשיו.
