מזמן לא היה כאן כל כך טוב: פוהורילס סוגר סיבוב
לקרית שמונה אין קהל ועיתונות, אבל יש לה את איזי שירצקי. למכבי ת"א יש את פאקו, אבל למזלה הגדול גם את זהבי בכל מקום. הפועל ב"ש מחכה להבשלתו של הנס, ובמכבי חיפה ימשיכו לגבות את סטנוייביץ' המבולבל. הפועל ת"א? נו באמת, תפסיקו להצחיק אותנו
1. על פניו יופי של עונת כדורגל יש כאן. נבחרת ישראל, פופולרית כפי שלא היתה כך יותר מעשור, נמצאת בעמדת זינוק ליורו הבא והאיצטדיונים הגדולים בישראל (חיפה וטדי) רבים ביניהם מי מהם יעניק לה שירותי אירוח.
אלופת החורף הוכתרה כאן בשבת, וזאת הפועל קרית שמונה. אם נגדיר אותה כהפתעת העונה, נעשה לה עוול ונקטין מהסיפור הגדול הזה שנבנה שם כבר יותר מעשור. אם נסתכל אחורה, קרית שמונה היא אחת הקבוצות הכי יציבות בצמרת בשנים האחרונות. מקטינים מההישג שלה כשאומרים שמדובר בקבוצה בלי קהל שעובדת בתנאי מעבדה, בלי לחץ.
מצד שני איזה שחקן יכול לשמר יכולת גבוהה לאורך זמן בלי תמיכה של אוהדים ותקשורת. לקרית שמונה אין קהל ועיתונות, אבל היא מצליחה לתחזק את עצמה בזכות נחישות כמעט דתית של איזי שירצקי וברק בכר, שמגיע להישגים פנומנליים בקבוצת פרובינציה נידחת, שמייצגת עיר שלא נספרת בכלל כבר שנים ע"י המדינה והממשלה, וזקוקה לאבא כזה כמו שירצקי, שדאג גם למרפאות שיניים בעיר.
ה-1:3 שלה בסמי עופר על מכבי חיפה הנתמכת ב-30 אלף אוהדים, שם חותמת למעבר ההגמוניה מהצפון הקרוב לצפון הרחוק. היא תיאבק על האליפות עד סוף העונה, בעיקר עם מכבי ת"א, ופחות עם באר-שבע.
2. מכבי ת"א קבעה בשנים האחרונות תו איכות מקצועי, בלתי ניתן להעתקה בכדורגל שלנו. ברור שלכסף הגדול של מיץ' גולדהאר יש משקל מכריע בפערים שפתחה מכבי מיריבותיה, אבל המעטפת המקצועית המנג'ר ההולנדי-קטלוני ושאר הצוות הזר, שיבלל את מכבי לתוך עצמה וניתק אותה מעט מהאדמה שהיא דורכת עליה.
במונחים של מועדון כדורגל, מכבי ת"א דילגה על מכבי חיפה בכל מה שקשור לסטנדרטים אירופיים. ועדיין מכבי של פאקו נמצאת עדיין עמוק בתוך העונה בסוג של חיפוש עצמי ניסוי ותהייה. המאמן עדיין ממשיך לחפש את ההרכב המתאים, האופטימלי, משתמש בלי סוף ברוטציית השחקנים הרחבה שלה, מה שמקשה על שיטתיות, יציבות ושקט נפשי.
זו העונה שבה הפך ערן זהבי לכל יכול, מה שגורם להשכיח מעט את האייקוניזציה לה זכה אבי נמני, אחד שנולד במועדון וסיים שם קריירה בסדר גודל תנ"כי. גדולתו של זהבי מגמדת כוכבים אחרים שמתקשים לבוא לידי ביטוי וזה יהיה המבחן הגדול של פאקו בסיבוב השני - למקסם את הפוטנציאל, ולהפחית האיומים הממשיים מכיוון ק"ש וב"ש.
3. מה שקורה בווסרמיל בשנתיים האחרונות הוא הבשלתו של נס. 40 שנה חיינו, גם מי שהקבוצה הזאת קרובה לליבו, על סיפורי אגדות מעידן כמעט פרה-היסטורי. בשנות ה-70 בני המקום רקדו על האדמה באיצטדיון המחריד וזכו בשתי אליפויות חד פעמיות, שחיש קל זלגו לתוך האדמה בלי להשאיר זכר.
עשרות שנים של ניסיונות שווא הוחלפו במעטפת מקצועית מרעננת. כוכבי כדורגל ישראלים בשיא כושרם שברו סוף סוף את תקרת ההתנגדות לבוא למקום הזה. הראשון להסכים היה אליניב ברדה, ואחריו נסחפו כולם.
על פניו באר-שבע לא פחות מגוונת ממכבי ת"א, היא חייבת אל מאור בוזגלו כפי שהוא עכשיו, אבל התלות שלה בו קטנה משל מכבי בזהבי למשל. עדיין חסר שם חיזוק האלמנט הטקטי, שיאפשר לעבור בשלום משחקי מוקש כמו זה בסכנין בשבת, ולדעת לנצח את יריבות האליפות שלה אצלן בבית, בק"ש ובבלומפילד. כשהיא תעשה את זה, ב"ש תבין שזמנה הגיע.
4. ה-0:4 של מכבי חיפה בדרבי היה אחד המוזרים שיש. על פניו תוצאה מוחצת, אבל זה קורה אחרי משחק הכי לא משכנע שיש. המאמן סטנוייביץ' אולי העמיד הרכב מאוזן וחכם יותר בפתיחה, אבל למרות שער מהיר של יוסי בניון, הקבוצה לא התעודדה מהיתרון, אלא מסרה את השליטה בידיה של הפועל חיפה, קבוצה חסרת דופק והשראה, שלא ידעה מה לעשות עם הכדור שהיה אצלה, וקרסה לתוך עצמה בדקות הקריטיות.
עד לרגע הזה יעקב שחר לא שכנע אותי שיש לו מאמן שיודע מה הוא עושה. כל הכבוד לסטנוייביץ' שהוא אליל בסרביה וקבלן הצלחות בפרטיזן בלגרד, אבל סרביה ופרטיזן שמייצגות כישרון שהולך עם סיאוב ושחיתות, לא אמורים להיות מודל עבור מכבי חיפה.
סטנוייביץ' נתפש בינתיים כמאמן רגשן שסובל מתגובות-יתר בניצחונות ובהפסדים ( תיקו עוד לא היה לו...), ונכון להרגע לא גילינו שום טביעת אצבע מקצועית שלו, שלא לדבר על בנייה רשלנית ומופקרת של הסגל.
יעקב שחר שכל כך בנה עליו לפני שהביא אותו, צריך אחרי כישלונותיו עם ראובן עטר ואריק בנאדו, לגבות אותו ובינתיים הוא ממשיך. השאלה הגדולה היא האם חצי עונה אבודה עד מאי, ובניית הקבוצה מחדש בינואר עם ראייה לעונה הבאה, הם לא מחשבה שהימור גדול בצידה? אנחנו יודעים הרי שג'נטלמנים יכולים להתהפך אצלנו בסופו של דבר.
חיפה של שחר נראית ליד הארגון של מכבי ת"א, ואפילו ליד ק"ש היעילה של איזי כארגון לא מעודכן. ההצלחה מעבר לציפיות עם האיצטדיון ונאמנות האוהדים, מעצימה את האנטיקליימקס, ונראה ששחר צריך לעשות חושבים רציני מאוד לגבי מי שצריך לעזור לו להשיט חזרה את הרפסודה לחוף מבטחים.
5. זוכרים את מסיבת העיתונאים של איל ברקוביץ' כשהגיע להפועל ת"א? רמת המגלומניה, הביטחון העצמי, וההבטחות חסרות הכיסוי הזכירו לנו מישהו אחר שנמצא שם בסביבה - חיים רמון.
אני באמת אוהב את ברקוביץ', אבל התכונה שלו לעשות קיצורי דרך ועוד להאמין דמה שהלך לו כל כך טוב ככדורגלן, יילך לו במערכת חסרת סיכוי כמו הפועל ת"א, היא פאתטית והרסנית. את איל אני מאשים הרבה פחות. אצלו יושב החיידק הזה כבר שנים, לעבוד במועדון גדול ויהי מה. מי שלא רצה אותו במכבי חיפה ובנבחרת ישראל, יראה אותו לוקח אליפות בהפועל ת"א. חחחח.
מה שמביא אותנו לחיים רמון האיש והאגדה. מי שהיה קרוב כל השנים לניהול המדינה, המליך והפיל נשיאים וראשי ממשלה, וגם שלט בתקציבי עתק, לא מסוגל לנהל ארגון שמתנהל על 10-12 מיליון דולר בעונה. רמון היה רוצה ודאי להתערבב בבחירות הקרובות, אבל במקום זה הוא נתן לטירון כמו ברקוביץ' את המפתחות, והטיטאניק שלהם לא מפספת אף קרחון.
אנחנו חיים היום בעידן שבו שקיפות היא תו האיכות שנדרשת כדי להשיג אמון מהציבור. הפועל ת"א של היום היא כל דבר חוץ משקיפות. איש חוץ מרמון לא יודע מי באמת נגד מי שם, ובמועדון כזה אי אפשר לתת אמון.
6. כמו הפועל ת"א, גם בית"ר ירושלים הוא עוד עדות לקריסת הציבילזציות ושבירת הסדר הישן. גם בימי האליפות הגדולים סבלה מניהול בדיחה של משה דדש וארקדי גיידמאק, אבל כל עוד הכסף זרם, לא חושב מאיזו באר, העסק הירושלמי דפק.
הבוס הנוכחי של בית"ר, אלי טביב, הוא עשיר מופלג. אולי לא כמו גולדהאר, אבל בוודאי שלישי-רביעי בליגה. אבל טביב לא בא לעשות מבית"ר אימפריה, אלא כדי להיות נוכח. להתריס, להרגיז. נוכחותו היא הצהרתית - אני כאן, ושכולם יקפצו.
וכשהוא כאן בית"ר מתאימה את עצמה למציאות וחוזרת להיות מה שהיתה כאן בשנות ה-60 - קבוצת פנתרים שנלחמת בממסד. וזה לא משנה בכלל שהממסד זה בכלל היא.
7. הפתח תקוואיות, אשדוד, נתניה, עכו והפועל חיפה. בעיר פ"ת הכדורגל התאושש העונה. זה לא שהוא מזכיר את הימים הגדולים מלפני עשרים ואולי עשר שנים, אבל התשוקה חזרה ליציעים.
הלוזונים נשמעים פחות, אבל רב"ש חזר והתחשבן השבוע עם הפועל ת"א, שעבורה הוא לא היה מספיק טוב. אשדוד ועכו הן רעשי הרקע בליגה הזאת הגרועות במיוחד הן נתניה והפועל חיפה. יהיה להן קשה לשרוד. אולי גם עכו תיגרר לשם, אולי אפילו הפועל ת"א, שלא רוצה להבין שהיא ממש לא טובה, בדיוק כמותן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם