מה שהיה הוא לא מה שיהיה: 40 שנה לאליפות של ב"ש
קבוצת הפלא שחוללה ניסים באמצע שנות ה-70, מציינת 40 שנה לאליפות הראשונה וחיים זלקאי מתגעגע לימים בהם הקבוצה נבנתה על טהרת המקומיים. וגם: מחמאות ליואב כץ ולאלי טביב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
קבוצת הפלא הפועל ב"ש, זו שחוללה ניסים באמצע שנות ה-70, מציינת 40 שנים לאליפות הראשונה שלה מתוך שתיים רצופות והיסטוריות. "הפועל בוזגלו ב"ש" תרשום ביום שני ציון דרך חשוב בדרך
בימים שאליהו (לילו) עופר ומירו ברד באו לעבודה, ב"ש שבתה מפעילות. 15 אלף צופים מתוך כ-80 אלף תושבים באו לאצטדיון כדי לתת כבוד לאלופים שבדרך. אלפים, ביניהם עבדכם הנאמן, צפו באימונים. אמציה לבקוביץ' היה הרכש היחיד. המאמן המיתולוגי קצר את פירות השקעתו של קודמו בתפקיד, אלי פוקס ז"ל, וניווט את ספינת המדבר לעבר מחוזות דמיונם של כל אוהד ואוהדת דרומיים. הקבוצה נבנתה על טהרת המקומיים. אה, כן. היה גם "זר" אחד - השוער רוני מוסקוביץ', שהונחת ממרמורק. ותודה לחננאל עדני על שיתוף הפעולה.
לצדם של ברד ועופר, רקדו כאיילים האחים אפרים ועובדיה צבי, רפי אליהו ונומה אברהם. שלום אביטן ("הגדול מכולם") הצטרף בעונת האליפות השנייה וחורר רשתות בקצב מסחרר. היו שהשוו אותו לגרד מילר האגדי. קטלוג הכולל את שעריו הנבחרים של אביטן היה ניתן להשיג בקיוסק של בנצי.
עוד לגמו מהשמפניה: צמד המגנים התוקפים, יעקב כהן ואורי בנימין, והבלם האלגנטי אלון בן-דור. שלמה בן-דוד ("בנדה") וראובן אלבז ("הקמיקאזה") השלימו קו מז'ינו הגנתי. משה אבוגזיר ("היפה") שאב מים, חיים יהודה ומשה מימון ("חמוסי") חטבו עצים. כמובן שלא שכחנו את יעקב פולברניס המסוגנן, שנקש בעקביו כל אימת שעופר "תפס את הסרעפת", ואת אבנר מסיקה, מחליפו של מוסקוביץ, שבקושי מתח את זרועותיו על הספסל. מובן שלא נפקד מקומו מהפוסטר הקבוצתי.
ב"ש של פעם הייתה עיר ואם: "המלאכים של אמציה", בוגרי מחלקת היולדות של בית-החולים סורוקה, ינקו את משנתם מליגת השכונות של בן-יעקב עליו השלום ומקבוצת הנוער הנפלאה של חיים סנה המנוח. זיקתם למקום מגוריהם הייתה בלתי מעורערת.
האדומה הדרומית בגרסתה הנוכחית קרובה למרכז. השחקנים, ברובם המכריע, נולדו בערים אחרות ולבשו עד לאחרונה חולצות מכל צבעי הקשת. ספק רב אם דור מלול, שלומי ארבייטמן וגל אראל מכירים את שיר האליפות שהלחין ושר יוסף מוסטקי למילותיו של יגאל פלג. רוצים לגלוש במנהרת הזמן? הכינו את האוזניות.
קבוצת הנוער "השלושה" ב"ש, אז ספקית הכישרונות הראשית של הקבוצה הבוגרת, מדשדשת במרכז הטבלה. אם ברגעים אלה ממש משבטים את יוסי בניון הבא, אבקש את סליחתכם. בינתיים אופיר דוידזאדה הוא הבוגר היחיד שעלה כיתה בעשור האחרון. אגב, מישהו ראה את לוטם זינו?.
ארבעים שנים חלפו מאז שנומה וברד כמעט הקימו את אברהם אבינו לתחייה, והנה ההיסטוריה מתדפקת בשערי וסרמיל. הפועל ב"ש של אלישע לוי ואלונה ברקת מתקרבת לשפת הבאר, ואולי תרווה סוף סוף את צימאונם של רבבות אוהדיה. ועדיין, מה שהיה הוא לא מה שיהיה. מהאדומה ההיא נשאר בעיקר השם.
יואב כץ, שליחנו המיוחד בוושינגטון, ואלי טביב, האיש שלכם במיאמי, שוחים נגד הזרם. וטוב שכך. שני הנשיאים, השונים כל כך בהתנהלותם, נדרשו על-ידי ההמון הסוער לבצע זעזועים מקצועיים. מכל עבר דחקו בהם לסיים את ההתקשרות עם ראובן עטר ומנחם קורצקי, אבל הם סירבו לרקוד ולהתנועע לצלילי החלילן מהמלין.
והנה, חיפה של כץ ועטר התנתקה בשלושת המחזורים האחרונים ממכונות ההחייאה, והיא מתלוצצת עם רופאיה. קורצקי, האיש וחליפת האיומים, רואה 6 מ-6 והכרטיס לאופ"א כבר לא בשמים. מי היה מאמין.
בכלל, חייבים לשרש את הנוהג הזה, שבו אנשים צעירים גוזרים בהבל פיהם את דינם התעסוקתי של אנשים מבוגרים, בעלי משפחות שפרנסתם נגזרת משפיץ הנעל של איציק כהן ומהארן לאלא.
לא ולא אומר מוטי? ואני אומר שהגיעה העת להניח למאמנים המתנדנדים עם שאלות מכאיבות. הפסיקו לשאול אותם מתי הם מתכוונים להתפטר, אל תייסרו את בני משפחותיהם. התאזרו בסבלנות. ברגע שבעל הבית יפרסם הודעה רשמית על גורלו של מאן דהוא, תפרסמו את הדברים. הגיליוטינה תחכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם