מכה בבטן: אלופי האיגרוף שהשפילו את הנאצים
ויקטור "יאנג" פרץ ומקס בר לא הסכימו להרכין ראש, והעזו להסתכל לשלטון הנאצי בגובה העיניים. לרגל יום השואה הבינלאומי: סיפורם הטראגי של שני לוחמים אמיצים, שנגעו בשמיים עד הסוף המר
זהו סיפורם של שני מתאגרפים יהודים ענקים, שניהם אלופי עולם: האחד, מקס בר, שאמנם נולד (1909) וחי הרחק מציפורני הנאצים, אבל לא רק הביע באומץ את דעותיו נגדם, אלא אף התגייס לצבא ארה"ב כדי להילחם בהם.
השני, ויקטור יונקי, הידוע בשם יאנג פרז, נולד בטוניס, בירת טוניסיה שנתיים מאוחר יותר. גלי התהילה הספורטיבית יוצאי הדופן הסיעו אותו לפריז, שם נעצר ע"י שלטונות הכיבוש הנאצים ב-1943 והועבר בסופו של דבר לאושוויץ. בינואר 1945 נורה למוות.
"הם לא אסרו את הסרט בגלל הדם היהודי שלי. הם אסרו אותו בגלל שגברתי בנוקאאוט על מקס שמלינג", כך אמר מקס בר, כוכב הסרט האמריקאי "המתאגרף והגברת" שב-29 במרס 1934 נאסר באופן רשמי להקרנה בגרמניה.
האיסור נבע מהוראה מפורשת של יוסף גבלס, שר התעמולה ושל הבידור הציבורי של היטלר, שמונה לקנצלר 14 חודשים לפני כן. הדבר הפתיע מפני שהסרט קיבל ביקורות חיוביות לא רק בעיתונות הכללית, אלא אפילו בעיתונות הנאצית.
בר, שנולד בשם מקסימיליאן אדלברט בר, הופיע בסרטים רבים ואף בטלוויזיה, היה קודם כל מתאגרף ממעלה הראשונה. בקריירה שלו, מתוך 84 קרבות, ניצח בר ב-71 (53 מהם בנוקאאוט) והפסיד רק ב-13. החל מ-14 ביוני 1934, אחרי ניצחון בנוקאאוט טכני על האיטלקי פרימו קרנרה (אלוף העולם המכהן), אף החזיק במשך שנה בתואר אלוף העולם במשקל כבד.
בר, שהזכיר את "דמו היהודי", נולד ליעקב בר, יהודי ודורה בלס, סקוטית פרוטסטנטית. הוא הקפיד להיכנס לזירה, כאשר מגן דוד רקום על מכנסיו.
הניצחון אותו הזכיר בר והיוותה הסיבה האמיתית לאיסור הקרנת הסרט בגרמניה היה על מקס אחר, המתאגרף הגרמני מקס שמלינג, אלוף עולם לשעבר, בקרב שנערך בניו יורק ביוני 1933. בר ניצח בנוקאאוט טכני בסיבוב ה-10, כאשר בעקבות נפילה, החליט השופט לעצור את הקרב. 60,000 צופים מלאו עד אפס מקום את יאנקי סטדיום, למרות תקופת השפל הגדול.
הביטאון הנאצי "דר שמורטר" תקף בחריפות את שמלינג על עצם העובדה שהסכים להתאגרף נגד יריב שאינו שייך לגזע הארי. הביטאון אף כינה זאת "חרפה גזעית ותרבותית".
היטלר אישית, הזמין אצלו את שמלינג ל"תדרוך" חודשיים לפני ההתמודדות המתוכננת מול בר. הוא הנחה אותו להכחיש ולדחות על סף בראיונות לעיתונות האמריקאית את אפליית היהודים בגרמניה.
למרות זאת, ימים ספורים אחרי שנפגש שמלינג עם היטלר, החרם הלאומי בגרמניה על המתאגרפים היהודים וגם על העסקים שלהם היה לרשמי. בהגיעו לניו יורק הכחיש שמליג, כמצוות היטלר, את קיומן של בעיות גזע בגרמניה. הוא אף הוסיף ש"רבים משכניו הם יהודים וכך גם מנהלו". למחרת הקרב, הפרשנים כתבו: "זה לא היה הפסד, זאת הייתה קטסטרופה", או "ניצחונו של בר מסמל את מאבקם של היהודים בנאצים".
אחרי הניצחון על שמליג, הפך בר לגיבורם של היהודים ושל כל אלה שתיעבו את הנאצים. הכוכבת השבדית הענקית גרטה גרבו, שהיית אותה עת בהוליווד לצורך צילומים לסרט מלכה קריסטינה, ראתה בניצחונו של בר על שמליג, מעין "מיני ניצחון על המשטר הנאצי" והזמינה אותו אליה.
בר וגם אחיו בודי התגייסו לצבא ארה"ב מיד עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה. על שמליג עצמו, נאמר שבתקופת המלחמה, הציל לא מעט ילדים יהודים.
מלבד קריירה ספורטיבית מפוארת, שימש בר כשופט ושיחק ב-20 סרטים. הוא נפטר ב-1959, בהיותו בן 50 בלבד, כתוצאה של התקף לב.
"אני מעולם לא נלחמתי מחוץ לזירה, מעולם לא פגעתי במישהו מחוץ לזירה. אני אוהב בני אדם". מקס בר
יאנג פרז (ויקטור יונקי פרץ- פרז), יליד טוניס, התחיל מוקדם מאד להתעניין באגרוף ובגיל 14 התאמן במכבי טוניס. מאותה תקופה, החליט פרז שבזמן הקרבות, על מכנסיו יהיה תמיד רקום הסמל מגן דוד שיעיד על יהדותו.
ההצלחות הגדולות והמהירות בארץ מולדתו, זיכו אותו בכינוי "התקווה הטוניסאית". כבר בגיל 16 לקחו אותו גלי התהילה לפריז, שם, כדי להתפרנס, שימש כיריב אימון.
אחרי שהביס את ולנטין אנג'למן, הוכתר כאלוף צרפת 1932-1931 בקטגורית זבוב. באותה שנה, לעיני 16000 חובבי אגרוף גבר על אלוף העולם המכהן, פרנקי ג'נארו מארה"ב המבוגר ממנו ב-10 שנים. פרז היה לאלוף העולם הצעיר ביותר, שיא גינס תקף גם היום.
כאשר חזר לטוניס כאלוף עולם, כ-100 אלף אוהדים הריעו לו לאורך השדרה הראשית של בירת טוניסיה. בטקס שנערך לכבודו, בנוכחות נציגי השלטון, ראשי הקהילה היהודית, כל ספורטאי מכבי, קיבל את האות הגבוה ביותר של טוניס, אות "ניקן איפטיחאר". האות ניתן כהוקרה על שירות אזרחי או צבאי יוצא דופן למען טוניס. האות נוסד ע"י מוסטפה ביי עוד ב-1837 והמשיך להיות מוענק עד 1957 , כאשר נפלה המונרכיה הטוניסאית.
הענקת האות היא "על ניצחונך, המהווה כבוד גדול לטוניסיה. יהודים ומוסלמים, כולם בני אותה ארץ ואנחנו גאים בך", נאמר במעמד הענקת האות.
בתואר החזיק פרז כשנה, כאשר הפסיד אותו לז'קי בראון, צעיר ממנו בשנתיים; העלייה במשקל, אילצה אותו לעבור לקטגוריה כבדה יותר (מזבוב לתרנגול), קטגוריה שהאירה פחות פנים לפרז. ב-11 בנובמבר 1938 הסכים להתמודד נגד האוסטרי ארנסט וויס. היה זה למחרת הפוגרום נגד יהודי הרייך השלישי, המוכר כליל הבדולח.
בלילה שבין 10 ל-11 בנובמבר נהרסו כ-200 בתי כנסת, נהרגו כ-100 יהודים, מאות רבות אחרות התאבדו או מתו בעקבות פצעיהם. 30000 יהודים נלקחו למחנות ריכוז.
במהלך הקרב צעקו הצופים כל הזמן קריאות אנטישמיות והקניטו את יאנג פרז. פרז הפסיד בנקודות וחזר מיד לפריז. הוא התכוון לחזור לטוניס, אחיו קיד עודד אותו מאד. אבל פרז רצה לחזור למולדתו רק כאלוף או מלא כסף.
עם הקמתו של משטר וישי ב-10 ביולי 1940 נתקבלו מיד סדרת חוקים אנטישמים. היהודים נצטוו להתייצב ולהירשם בתחנת המשטרה הקרובה. פרז לא רק סירב לציית להוראה מחייבת זאת, אלא החליט לא להישמע גם לאיסורים אחרים שחלו על היהודים, כמו לבקר במסעדות, בבתי קפה או אולמות ספורט.
כאשר הבחין בסכנה ההולכת וגוברת עבור היהודים והחליט לעזוב, היה כבר מאוחר. ב-21 בספטמבר 1942, בעקבות הלשנה נעצר ע"י המשטרה ונשלח למחנה המעבר דראנסי, לא רחוק מפריז.
למחנה זה הועברו 70000 בני אדם, רובם ככולם יהודים, שנשלחו ב-64 טרנספורטים למחנות השמדה (רובם לאושוויץ). ב-9 באוקטובר 1943, נשלח פרץ עם עוד 1000 אסירים לאושוויץ, שם אולץ להתאגרף להנאת סגל המחנה. באחד הקרבות, נכפה על פרץ להתמודד להנאתם של שומרי המחנה. באחד הקרבות אולץ להתמודד מול מתאגרף במשקל כבד וגבר עליו.
ב-18 בינואר 1945 החלו הנאצים בפינוי המחנה. מהטרנספורט בו הגיע פרץ ושמנה 1000 איש, שרדו 31 בלבד.
58000 אסירים שהיו במחנה הוצעדו בצעדה כפויה אל תוך גרמניה. במהלך צעדה זאת, הידועה כ"צעדת המוות" פרץ נורה ע"י אחד השומרים והוא בן 33 בלבד.
עד היום פרץ הוא, אלוף העולם הצעיר ביותר שזכה אי פעם בתואר. סה"כ מתוך 136 קרבות, 92 ניצחונות (17 בנוקאאוט), 29 הפסדים, 15 ללא הכרעה. זכרו הונצח ביד לאיש הספורט היהודי שבמכון וינגייט;ב-2013 הופק סרט על חייו שהוצג גם בפסטיבל הסרטים בחיפה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם