ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

האם הפועל י-ם מסוגלת לזרוק את דונטה סמית'?

ההתנהגות של דונטה סמית' מציבה את הפועל י־ם בפני דילמת הדילמות. האם יש מישהו במערכת שמסוגל להגיד לו את האמת בפנים? וגם: על הכישלון של גלבוע/גליל. קרמר מנתח

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

1. בסטנדרטים שאליהם התרגלנו, זה באמת בסדר להפסיד למכבי ת"א, גם בבית, גם במשחק על תואר. אבל אם בעבר כל עולם הכדורסל הישראלי, מחוץ לצהובים, היה מתגייס כדי להחזיק אצבעות ליריבותיה במשחקים על תארים, היום קבוצה כמו הפועל ירושלים מתקשה לגייס את הסימפתיה הזו ומשדרת סוג של חוסר אופי חמצמץ.

אם לנסות לשים את האצבע על הסיבה, אוהד הכדורסל הסביר, זה שמחפש דייט עם סינדרלה ועוסק לעתים תכופות באימוץ גורי אנדרדוג, מתקשה להזדהות איתה - ואפילו מעודד את מכבי ת"א.

עם עין המתורגלת בזיהוי מותג מול זיוף - נדמה שהסיבה העיקרית היא בכך שבחיפושיה אחר מלוכה מצאה ירושלים את אתונותיו של דונטה סמית'. בעוד שמולה מתייצבת קבוצה ששום זר, גדול ככל שיהיה, לא יעז להתנהג כאילו הוא גדול מהמועדון - ואם יעז, פטישי וויצ'יץ' ומבטי מזרחי ימזערו אותו - ירושלים פורשת שטיח בפני סמית' לניגוב סוליות נעליו.

לצייץ בחמש בבוקר על האולסטאר של האן.בי.אי ביום חצי גמר גביע? מעבר לוויכוח על אורחות חיים של ספורטאי, מדובר בהשתנה מהמקפצה. בילוי עד לפנות בוקר לפני הגמר? אני ואפסי עוד. תוסיפו לכך ברבורים, הערות וטרוניות, הדלפות נגדו ממה שכנראה מגיע מהחלק דובר העברית של חדר ההלבשה - וסמית' הופך להיות פופולרי כמו צרכני שוקולד בדרכם לוורנה. התלות המקצועית בו מובנת; קשה להשתחרר משחקן שבפוטנציאל יכול לסחוב אותך לתואר, ולשחרר אותו יהיה הימור בדיוק כמו להשאיר אותו - אבל יש מצבים שבהם מאמן מאבד שחקן אבל מרוויח קבוצה. 

לאט לאט, סמית' הופך להיות הפנים של המועדון. האם יש במערכת מישהו שיכול לעמוד מולו ולהגיד לו את האמת בפנים? ואם לא, האם השחקן עצמו מסוגל לשנות את גישתו? ואם לא - האם להנהלת הקבוצה יש ביצים לשחרר אותו?

2. חוסר ההצלחה של גלבוע/גליל הוא הצד של המטבע שאנחנו לא כל כך רוצים לראות כשאנחנו מדברים על קבוצה בהובלת ישראלים צעירים. ברק פלג, הבחור שהמקלדת לא מצליחה לחבר עליו מילה רעה, חווה את עוצמות מקצוע האימון בכל תפארתו, ללא רחם, כי זה מקצוע שרחמים - הוא לא ידע. המאמן עובר דרך שרק בני מזל לא עוברים בעונתם הראשונה, מגלה את תהומות המעמסה הרגשית של הפסדים ואת גודל החיפוש אחרי תקווה.

התמקדות בפרטי היומיום והאימון הבא היא דרך מצוינת להוריד את הראש ולתת לסערה לעבור. ואם לא תעבור הוא עדיין יישאר ברק פלג, הכדורסלן היחיד שסיפוריו מהצבא מרתקים יותר מסיפורי הכדורסל של הליגה כולה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...