עידן מימון: "לפרוש אפשר תמיד, לחזור כבר לא"
היכולת הנהדרת אותה הפגין העונה מימון, אגדת כדוריד מקומית שחגג 40, גרמה לו לדחות את הפרישה המתכוננת בשנה אחת לפחות
בצל ענף הכדורגל הפופולארי וענף הכדורסל, שמייצר הרבה עניין באירופה
מימון, שמשחק בהפועל ראשון לציון מגיל 7, סיים לאחרונה את עונתו ה-23 במדי הקבוצה הבוגרת והוא שיאן הכובשים בליגה, לאחר שחצה השנה את קו 3,000 השערים. בנוסף, הוא גם שיאן ההופעות בנבחרת (168) ושיאן הכיבושים שלה (636) ולאחר שזכה העונה בדאבל, עומדים מספר תאריו על 13 אליפויות ו-11 גביעים, מספרים שאיש לא התקרב אליהם כאן בארץ.
מימון, שחגג יום הולדת 40 בנובמבר החולף, הצהיר בתחילת העונה הקודמת כי זו תהיה שנתו האחרונה, ושבסיומה הוא יפרוש. והנה זה פלא, שבועיים לאחר סיום העונה המוצלחת, שהעניקה את התואר הכפול לקבוצתו לראשונה מזה 14 שנה, הוא החליט לשחק שנה נוספת.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"הייתה לי התלבטות מאוד גדולה אבל בסופו של דבר המשחק והענף הזה שכל כך חשוב לי, ניצחו", אמר השבוע מימון בראיון למוצ"ש, "התייעצתי עם ספורטאים שפרשו וכאלה שבגיל שלי, והבנתי שאם הגוף עדיין מאפשר, אין שום סיבה לעזוב דבר שאני כל כך אוהב ועדיין רעב לו. האנשים שהציפו אותי בטלפונים וביקשו שלא אעזוב גרמו להבין איזו מתנה קיבלתי. לפרוש אפשר תמיד, לחזור כבר לא".
יכול להיות שאתה חושש מהרגע הזה?
"אני לא חושש אבל זה תמיד קשה לפרוש, בטח בגיל כזה ובידיעה ברורה שהאימונים, הלחצים והאדרנלין יחסרו לי. אז כל עוד יש לי אפשרות, אני דוחה את זה".
הכדוריד הוא משחק מאוד פיזי, איך אתה מתמודד עם זה בגילך?
"הגוף שלי היום הוא לא כמו של ילד בן עשרים אבל הוא מאוד הפתיע אותי בעונה האחרונה, בטח אחרי שאבישי סמולר נפצע ונאלצתי לשחק משחקים שלמים. אני יודע לחפות על מה שכבר אין לי מבחינה פיזית, בחכמת המשחק שרכשתי".
בשבוע שעבר נודע שסער פרנקל, מי שהוביל את ראשון לדאבל מעמדת המאמן, סיים את תפקידו בקבוצה בעקבות חילוקי דעות כספיים בינו ובין ההנהלה. ההשערה הייתה שהחלטתו של עידן, התקבלה גם על הרקע הזה, כדי למנוע התפרקות במועדון. מימון דוחה את התיאוריה הזו, "אין לזה קשר" הוא אומר "הפועל ראשון נתנה לי לבחור מה טוב לי ומה אני רוצה לעשות. אם הייתי פורש, בכל מקרה הייתי נשאר באגודה בתפקיד מקצועי כלשהו".
ועדיין, הופתעת מהעזיבה שלו?
"הופתעתי כי זה לא דבר מקובל שמאמן שזכה בדאבל עוזב אבל בסופו של דבר שני הצדדים לא הגיעו להסכמות וצריך לכבד את זה. בלי קשר, סער חבר קרוב שלי מגיל צעיר ואני מאוד אוהב אותו".
איך תסכם את העונה שלכם?
"עברנו שנה לא קלה ולא יציבה עם הרבה רגעים קשים ושיחות אל תוך הלילה כדי להבין מה לא עובד ומה צריך לתקן. אבל בסופו של דבר, בכל משחק שהיינו חייבים לנצח, גם כשהיינו עם הגב לקיר, הצלחנו לעשות את זה".
אתה עדיין לוקח כל הפסד הביתה?
"הכדוריד הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי והפועל ראשון היא הבית השני. כל מי שמסביבי חי את העניין הזה ומגיע לכל משחק ובאופן טבעי מצב הרוח שלי מושפע ממה שקורה. המשפחה שלי סבלה לא מעט לאורך השנים ממצבי הרוח האלה למרות שבשנים האחרונות קצת נרגעתי".
היעדר הפופולאריות והתקציבים הופכים את ענף הכדוריד אצלנו לחצי מקצועני, כשרוב השחקנים נאלצים לשלב עבודה נוספת בכדי להתפרנס ולהשלים הכנסה. "זה מתחיל מהעובדה שהאימונים מתקיימים רק בערב ואתה חייב למצוא לעשות משהו עם עצמך במשך היום", אומר עידן, "וכן, כדי לפרנס משפחה צריך לעבוד בעוד משהו. אני בנוסף למשחק גם מאמן, מנהל אולם ספורט, עובד בעיריית ראשון ועובד בתור פרשן בטלוויזיה, אבל לא מתלונן. אני עושה מה שאני אוהב וכסף זה לא הכל בחיים".
מה הסיכוי שהענף ישדרג את עצמו בעתיד?
"בזכות העובדה שהכדוריד הוא ענף מועדף, שזוכה לתמיכה מהספורט ההישגי ויש נבחרת שנקראת "סגל הזהב", השחקנים הצעירים מקבלים היום הרבה יותר יחידות אימון ואפשרות לשחק בטורנירים בינלאומיים. זו עובדה שהכדוריד הוא הענף השלישי בארץ אחרי כדורגל וכדורסל אבל אני לא בטוח שהוא יעשה את השדרוג שאנחנו מצפים ממנו, למרות שאני מקווה".
נקודת אור נוספת שאפשר להצביע עלייה, היא שיפור ניכר בהתנהלות בין שתי היריבות הגדולות של הענף בישראל- הפועל ומכבי ראשון לציון. בעבר, הובילו מפגשים בין הקבוצות לתקריות אלימות ורגעים מביכים. בשנים האחרונות, נראה שהעניינים קצת נרגעו בגזרה. "היו הרבה שיחות עם ראש העיר, בין יושבי הראש של הקבוצות ושל השחקנים וזה מה שהוביל לשינוי".
"אפשר היה לראות שסדרת הגמר כולה, כולל המשחק החמישי המכריע, הייתה הוגנת לחלוטין בלי הרחקות ובלי אלימות. חשוב שנעביר לדור הצעיר שעם כל היריבות הספורטיבית, יש עדיין חברות וצריך לדעת לפרגן. מי שטובה תנצח ושכל אחד יגיע הביתה בשלום".
בעתיד המקצועי שלך תהיה מאמן?
"אני בטוח שאאמן אבל עדיין לא יודע אם בוגרים. כבר העונה הייתי על תקן עוזר מאמן של סער, למרות שקשה לשלב את התפקיד הזה עם משחק פעיל. בעונה הבאה אנחנו צפויים להחתים מאמן זר, (דאמיר סטאנוייביץ', ד.מ) וברור שהמשקל שלי יהיה הרבה יותר גדול ואצטרך להיות אחד האנשים שיעזרו לו להתאקלם".
יש משהו שאתה מצטער עליו בקריירה?
"רק על החזרה המוקדמת לארץ מגרמניה ועל זה שלא ניצלתי את הפוטנציאל שלי באירופה. אחרי שנתיים שעזרתי לעלות שתי קבוצות מהליגה השנייה, היה לי חוזה בליגה הראשונה, רצו אותי אבל הגעגועים הכריעו אותי וחזרתי. מעבר לזה אני שלם במאת האחוזים עם כל מה שעשיתי".
יש חלומות אחרי כל כך הרבה הישגים?
"אני הגשמתי כבר את כל החלומות האפשריים אבל אשמח מאוד לסיים את הקריירה עם עוד תואר אחד או שניים. פשוט זה לא יהיה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אחרי הזכייה בדאבל והפרגון שאני מקבל בכל מקום אני לא יכול להיות כרגע בשום מקום מתחת לחמש".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם