קשה להתחבר: למה לא משתגעים על הנבחרת?
הנבחרת הנוכחית של גוטמן לא עושה לנו את זה, קשה להתחבר אליה, והיא גוררת אותנו לגלישה אובססיבית במנהרת הזמן. מתי נגיע שוב לטורניר חשוב? "לפני גיל 88 תגיע לירח", נרשם בפתקי ההפתעה של מסטיק בזוקה. יש למה לחכות
מדור הספורט בבית קרליבך המיתולוגי סיפק המון סיפורים בלעדיים וכותרות נהדרות, שמשחקי מילים וכפל משמעויות שימשו בהן בערבוביה. את הסיפור הבא אנחנו מפרסמים כאן לראשונה.
ומעשה שהיה, כך היה: נבחרת ישראל, בהדרכתו של אברהם גרנט, התארחה בלימסול אצל קפריסין במסגרת מוקדמות יורו 2004. עם גרנט, איך נאמר בעדינות, לא בדיוק שררה הרמוניה מאז ששיתף עיתון אחר במסעו "החשאי" לטוניס.
בקרליבך חיכו לאברם בסיבוב, וכאשר המתאזרח הגרמני, ריינר ראופמן, מחק את שער היתרון של עמרי אפק, וקבע את תוצאת המשחק, 1-1, רעדה רצפת המדור שבקומה השנייה. הכתבים שגרנט "הפיל" לכאורה רקעו ברגליהם. ממש מתחתינו, בדסק החדשות, רקחו את הכותרת הראשית של העיתון בדיוק כשהתקרה זזה באי נוחות.
ניצחון של הנבחרת נחשב בעיני עורך הלילה ועוזריו השפויים לידיעה משמחת, והם טיפסו במעלה המדרגות כדי לגעת באושר. רגעים ארוכים חלפו עד שנפל להם האסימון. הכותרת שנגנזה עד היום מספרת איך במדור ספורט של עיתון ישראלי שמחו לאידו של מאמן עברי.
"לך לך מארצך וממולדתך", נאמר לאברהם, ומהציווי האלוהי צמחה לגרנט קריירה משמעותית בנכר. רק עמנואל שפר ודוביד שוויצר ("הכריש"), זכר צדיקים לברכה, הביאו אותנו לארץ המובטחת. שפר לקח אותנו למקסיקו 70 וכנראה שעד 2077 נתקשה לשכפל את הישגיו; למשחקים האולימפיים במונטריאול 76' הגענו עם דוביד.
ליונקים שטרם נולדו אז נספר שצ'ה בום קון ונבחרת דרום קוריאה האימתנית נגרסו במלתעותיו של הכריש. במשחק המכריע ניצחנו 1:3, ועשינו את זה כמו גדולים. מאיר ברד נכנס כמחליף ולשיטתו נגח פנימה את השער השלישי. עד היום הוא חי בתחושה שגידי דמתי "שתה" לו את גול.
יש על מה להתרפק. מהשמאלית של שפיגלר, באותו יום חם בטולוקה הרחוקה, מתפרנס הכדורגל הישראלי כבר 45 שנה. מתי נגיע שוב לטורניר חשוב? "לפני גיל 88 תגיע לירח", נרשם בפתקי ההפתעה של מסטיק בזוקה. יש למה לחכות.
שאגו בחורים כי נגמר? הנבחרת הנוכחית לא עושה לנו את זה, קשה להתחבר אליה, והיא גוררת אותנו לגלישה אובססיבית במנהרת הזמן. סידני הרחוקה, 16 באפריל, 1989. את הגול של אוחנה מבישול של נסים קיוותי ("הזדמנות... אלי אוחננננה...כן!") נגד אוסטרליה ראינו על מסך הטלוויזיה בבית משפחת דוידי בבאר שבע.
הגענו לשם על תקן "צבעים", ובהוראת עורך המדור כיוונו את מחוגי הקוקייה לפי שעון הצפארי. עפנו על עצמנו.
הנבחרות של דוביד ו-ש.ג. ריגשו אותנו, הרעידו מיתר בלבנו. ידענו ימים יפים עם שליימה, מחאנו כפיים לצירופים, לצ'יפים ולעקבים של ברקוביץ' ורביבו מול אוסטריה, ולפני שהספקנו להתענג על ההווי בחמש אפס, הגיעה דנמרק. אחרות כנראה קיבלו בראש מהשחקנים הרווקים באימון המסכם, כי על המגרש נחשפה הנבחרת בקלונה.
עטר, "מאיר תירגע", השוויון של עבאס סואן נגד אירלנד, ותמו שידורנו לקמפיין הזה. תקופת הגאונים באה לסיומה. מאז אנחנו תקועים בגארבג' טיים, אדישים לתנועותיהם של דמארי ובן שהר, עם או בלי כדור.
גוטמן פתח את הקמפיין הנוכחי בסערה. אחרי תשע מתשע היינו כחולמים, ואז הגיע אפס מתשע והנבחרת חזרה לממדיה הטבעיים. אנדרדוג בלי שיניים, אבל עם חלוץ מדומה. חמישה בלמים, ארבעה זוגות של רגליים שמאליות, ושלוש חתיכות ברשת של מרציאנו.
מה זה משנה שבוסניה וקפריסין נושפות בעורף, העיקר שזהבי ובן הרוש מחייכים כל הדרך ללאס וגאס. מי שתסיים שלישית אולי תקבל את הולנד בהצלבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם