תעשיית הבלוף: אלי גוטמן מיצה את עצמו בנבחרת

נבחרת ישראל, מייצגת לאור יום, מול מיליון צופים בבית, את הרעות החולות שמלוות אותנו שנות דור. עכשיו תעשיית הבלוף תעבוד שעות נוספות אחרי שזהבי יכבוש צמד במשחק יוצא מן הכלל מול אנדורה ובן חיים יוסיף שניים. מזל שקליבלנד הפכה לנבחרת האלטרנטיבית שלנו

מדוניאנין וזהבי בבוסניה. תמשיכו לרמות רויטרס

ובינתיים, ברחבי היבשת, שאר הכוכבים של הנבחרות האחרות, גם הם בדרכם לחופשה, עשו את שלהם על הצד הטוב ביותר. פורטוגל, נבחרת פח, הגיעה לירבאן, בירתה של האימפריה הארמנית, וכרגיל שברה לעצמה את העצמות ונפלה לכל המוקשים. הארמנים הובילו אפילו, אבל הכוכב הגדול של פורטוגל, כריסטיאנו רונלדו, הבקיע שלישייה!!! שחילצה את נבחרתו מצרה. שלישייה עבור הגלדיאטור הזה שלעולם אינו מתעייף או שוקע, למרות עונת פרך בריאל מדריד בכל המסגרות.

בנבחרת פורטוגל CR7 הוא חייל מילואים ממושמע, נכון לכל קרב, מוכן להקריב את גופו, שרוב השנה ממוסחר לעייפה. כאן, מול ארמנים, אלבנים או הונגרים- רונאלדו אזרח פורטוגל אדוק ונכון לכל מטרה. המטוס שלהם המריא מהקווקז ונחת בליסבון בשלום. או חברו לריאל, גארת׳ בייל, אזרח ווילס, שאירח שלשום את בלגיה החזקה, זו שניצחה בשבוע שעבר בצרפת 3:4 במשחק הכנה לפני היציאה לקארדיף המלחיצה. 

בייל, כמו ערן זהבי שלנו, עבר עונה לא פשוטה, לא מזהירה והרבה פחות נוצצת מהנדרש ממנו בליגה הספרדית. הכסף הגדול ששולם עבורו הפך אותו ללא פופולרי בקרב חוגים נרחבים במועדון הספרדי. אבל בייל, הוא קודם כל וולשי, וכשיש משימה לאומית מהדרגה הראשונה, הוא שם בצד הכל, ולובש מדים. ווילס, דרג 4, נמוך יותר מישראל היומרנית והחצופה, ניצחה את בלגיה, אולי השם החם ביותר ביבשת, מקום 4 בדירוג פיפ״א.

בייל צד את הכדור אחרי כדור קרן והרחקה מרושלת, הכניע את טיבו קורטואה והעלה את נבחרתו לראש הבית, בעמדת זינוק אדירה ליורו בשנה הבאה. או פולין שמתהדרת באורט לבנדובסקי, שכבש שלושה תוך ארבע דקות, כדי להבטיח את הנצחון על גאורגיה.

אבל אצלנו, הכוכבים הם חומר אחר, כזה שלא מביא כלום מכוכבותם לנבחרת הלאומית. אלי גוטמן דיבר בראיון אחרי המשחק שלשום, שבנבחרת של היום אין כוכבים מסוגם של ברקוביץ, רביבו, נמני ואחרים. ומה שלושת אלו עשו בנבחרת מלבד נאדה אחד גדול. גם אצלם היה פער ענק בין ההשפעה שלהם על הקבוצות, לכישלון שלהם בנבחרת.

רמי גרשון בירם כיאל ומרציאנו. עייפות מצטברת? צילום: דני מרון

2. הציפיות, הו הציפיות. לא הייתי בין אלו שבנו הרים של אופטימיות לקראת המשחק. 23 שנה של טורנירי קדם מונדיאל וקדם יורו, חיסנו אותנו מהאופטימיות הרקובה הזאת של ״יהיה בסדר״. ובכן, שמי את זה על השולחן - כי לא יהיה בסדר כאן. למזלם הטוב של אלי גוטמן והשחקנים שלו, דייויד בלאט וקליבלנד, גנבו לנבחרת בימים שלפני המשחק בבוסניה, את מירב זמן המסך ומירב ההתעניינות של קהל האוהדים הישראלי. קליבלנד הפכה לנבחרת ישראל האלטרנטיבית ובלאט, כמו במערכון על חידון התנ"ך, הוא ״הנציג הישראלי והוא שלנו״.

שני הכישלונות הביתיים בסוף מארס, מול ווילס ובלגיה, שפכו מי קרח על מדורת ההבלים הזאת שנקראת נבחרת ישראל. שעה לפני המשחק שלשום, השתמשתי באולפן ערוץ 1 במונח ״מחלקת הונאה״, כדי להגדיר את נבחרת ישראל היום, ולדורותיה. נבחרת ישראל, בבולטות שלה, מייצגת לאור יום, מול מיליון צופים בבית, את הרעות החולות שמלוות אותנו שנות דור, ששום מאמן ישראלי, כולל זה הנוכחי שלפי הראיון הבוקר בידיעות אחרונות, רוחץ בניקיון כפיו, ומפיל את הכישלון על שחקניו.

גוטמן, אחרי כמעט שתי קדנציות, נע כמו רבים כאן, בין אווירה מדומה, לדיפרסיה מתונה. אחרי המשחק הוא טען בפני עמיחי שפיגלר, כי לא חגג אחרי הנצחון על שבריה של בוסניה, בנובמבר בחיפה. הוא רק איפשר לעיתונאים הילדותיים המכסים את הנבחרת, לעמוד מולו בחדר מסיבת העיתונאים, ולמחוא לו כפיים.

הוא גם שיתף פעולה עם זה וקד בפניהם קידה כאילו היה זובין מהטה. זה לא היה צנוע, אלא פומפוזיות שלא במקומה. נכון, הנבחרת היתה אז בתקופה טובה, השחקנים היו בכושר אבל הטבלה היתה שקרית. ניצחנו את אנדורה וקפריסין שחובה לנצחן, וניצלנו את בוסניה המפורקת של החורף ההוא - וראינו תשע מתשע בראש הטבלה.

זה הספיק כדי שתקשורת לקקנית וקצרת רואי, תיכנס כאן לאופוריה חסרת בסיס, ותגרור את גוטמן ושחקניו לשנת דובים, שסופה יקיצה מבוהלת אחרי ויילס לא מוכרת. כבר כתבנו שזה היה כישלון מודיעני מפואר, כמעט כמו של אלי זעירא ב-73.

אלי גוטמן. חייב לחזור לליגת העל צילום: דני מרון

3. מה עכשיו? גוטמן לא רוצה לעשות בינתיים סיכומים. הוא עדיין מאמין. אשרי המאמין. תעשיית הבלוף תעבוד שעות נוספות אחרי שערן זהבי יכבוש צמד במשחק יוצא מן הכלל מול אנדורה, ובן חיים (או דמארי) יוסיף שניים בעצמו, אבל אז הם ייסעו לבריסל, לפגוש את בלגיה שמקומה הראשון התערער אחרי הפגישה עם בייל שלשום. זה ייגמר בבכי.

אז מה עושים. כיוון שגוטמן, שהוא באמת מאמן טוב, לא הטביע חותם על הנבחרת ונכנע לתעשיית השקר שמנהלים פה סוכני התקשורת סביבו, הוא צריך לחזור לתרום באחת מקבוצות הליגה. שם, בעזרת שלושה ארבעה זרים, הוא יוכל לחזור להצליח. אני ממשיך וחופר על הבאתו לנבחרת של פאקו.

ההצלחה הגדולה של מכבי ת״א בולטת על רגע הרדידות הכללית. פאקו הוא זר שכבר למד להכיר אותנו. היתרון העצום שלו שהוא לא פוליטיקאי, לא חנפן ולא מתנחמד. הוא בא לעבוד. החיסרון הגדול שהוא לא חבר הסתדרות, ואין לו את הטלפון של שטרן חלובה, האידיאולוג של השיטה כאן. בגלל זה אין לפאקו סיכוי. בעצם אין לנו סיכוי.

דייויד בלאט. מזל שהוא קיים צילום: גטי אימג'ס