"בלי האקדמיה, הבנות היו חוטפות 30:0 משבדיה"
היום תיפתח אליפות אירופה לנערות עד גיל 19 וישראל תפגוש בלוד את הנבחרת הסקנדינבית. המדען הספורטיבי של הנבחרת, ד"ר מרק ורטהיים, מספר על ההתקדמות האדירה של החניכות שלו ומספק את הציטוט שבכותרת. המאמן גיא עזורי מצנן מעט את ההתלהבות: "הבנות עשו קפיצה אבל כאן הן פוגשות נבחרות ברמה אחרת"
היום תיפתח אליפות אירופה לנשים עד גיל 19 בישראל. ישראל תפגוש הערב בלוד את שבדיה. ביום שני בבוקר פגשנו במלון דניאל בהרצליה את הנבחרת הישראלית, מהשחקניות ועד הצוות המקצועי שמלווה כבר שנתיים את הפרוייקט הכל כך לא אופייני לכדורגל הישראלי, שהוא במהותו פרטאץ׳, כפי שהיה מגדיר אותו אפרים קישון.
הערב צפויים לפי הערכות כ-3,000 צופים למלא את יציעיו של המתקן בלוד, שעבר, כפי שמכנים את זה כאן ״מתיחת פנים״ לקראת האליפות. לוד, איצטדיון לא ישן במיוחד, סבל לאורך השנים מהזנחה אופיינית לערים מסוגן של לוד. דרכי הגישה הזכירו זירות מארבים בקווקז, חדרי ההלבשה לא זכו ליד מלטפת כבר עשורים, הדשא נעזב, אבל ספר ההדרכה של אופ״א חייב יישור קו, ולוד זכה לעדנה.
המושבים הוחלפו, הדשא נהדר, דרכי הגישה נוקו, נסללו וסומנו וחדרי הלבשה חדשים הותקנו. המאמץ שהשקיע אבי לוזון בהבאת האליפות למשחקים, נשא פרי, ושלוש הזירות האחרות בהן תתקיים האליפות - רמלה, נתניה וראשל״צ, בהן תתקיים האליפות ממחר ועד ה-27 ביולי, מוכנות לקרב.
שבע הנבחרות מלבד ישראל הן גרמניה, צרפת, אנגליה, ספרד, דנמרק, נורבגיה ושבדיה. דירוג הנבחרות הבוגרות באירופה נכון לחודש יולי הוא כזה: גרמניה ראשונה, צרפת שניה, אנגליה שלישית, שבדיה רביעית, נורבגיה חמישית, דנמרק שמינית וספרד עשירית. נבחרת הנשים הבוגרת של ישראל מדורגת ביבשת במקום ה-28 מתוך 51 מדינות. המספרים האלו חופפים, פחות או יותר גם את מיקומן של נבחרות הצעירות.
נבחרת העתודה הישראלית היתה בשנתיים האחרונות סוג של פרוייקט שקם לכבוד האליפות הזאת. מתוך 30 נערות שהתקבצו, נותרו בסופו של דבר 22 שעזבו את קבוצותיהן לתקופה הזו ועברו לגור במכון ויינגייט, למדו בבית הספר בשפיים ויצאו רק בסופי שבוע לחופשה בבתיהן. בהתחלה שיחקו מול קבוצות של נערים כדי להתחשל, ובהמשך השתלבו כקבוצה תשיעית בליגת הבוגרות, בלי אפשרות לזכות באליפות, רק כדי להתעצם ולגדול ולהיות מוכנות לשבוע הקרוב.
פגשנו השבוע בהרצליה את הצוות המקצועי שעובד עם הבנות. המאמן גיא עזורי, עוזרו ז׳אן טלסניקוב, המדען הספורטיבי ד״ר מרק ורטהיים שעובד עם הבנות על קואורדינציה ותנועה, את מאמנת השוערים איריס אנטמן, את עדי עבדי הפיזיותרפיסטית, ובעלה עידן בורשטיין שהוא מנהל הנבחרת, את הרופא ד״ר לודוויג לזר, כירורג ילדים בפנסיה.
ד״ר ורטהיים הוא בוגר האוניברסיטה לספורט בקלן. ד״ר במדעי הספורט והאימון, מומחה בקואורדינציה. הרבה שנים חי בגרמניה, חבר ביחידה לספורט הישגי הגרמנית. הוא אומר: ״פעם ראשונה שמיישמים מדע הלכה למעשה בכדורגל הישראלי, וזה קורה בנבחרת העתודה הזאת של הבנות. הן נמצאות באקדמיית כדורגל אמיתית שיש בה ידע חדשני של יישום עומסים נכון. השחקניות מתאמנות יום יום, גם פעמיים ביום, בלי שאף אחת תיפצע. תבדוק ותראה שהבנות לא מגיעות לפיזיותרפיה. כמעט שאין פציעות, אלא אם כן הן חוטפות מכה מיריבות במשחק.
התוכנית מבוססת על שיטת oco, שמסוגלת לאזן כל פעולה משני צידי הגוף. הן שיחקו 8 משחקים ב-12 יום בטורניר בסוצ׳י, ומאמנות זרות של נבחרות יריבות לא הבינו איך הן עושות את זה. הן עושות המון אימון ריצה עם כדור, משהו כמו 22-24 ק״מ בשבוע רק באימוני הבוקר, כסיבולת, בלי שהן מרגישות. הבנות האלו קיבלו בשנתיים האלו 1200 שעות אימון, מתוכן 400 שעות של אימונים של חשיבה מהירה, הכי מתקדמים בעולם, לפי המודל של מיינץ. אימון שהוא איזון לכף הרגל עם הכדור, התמצאות, ויסות כוח, כל האלמנטים. נכנסים לכל פרט עם כל שחקנית, מה שאי אפשר לעשות במערכת לא מדעית״.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הפערים מול הנבחרות הגדולות ביבשת שישחקו כאן השבוע, נפתחים כבר בנתוני הפתיחה. כאן נבחרו 22 שחקניות מתוך 30, בעוד שבפוטסטאם, מרכז הכדורגל נשים של גרמניה, הבחירה היא מתוך אלפים. ורטהיים אומר שישראל עשתה קפיצה ענקית בשנתיים: ״ניצחנו השנה את פולין שהיתה הפתעת השנה, עשינו טורניר מצויין וסיימנו מקום 3 מ-12 נבחרות. חוץ מדרג ראשון בעולם וקצת שני, אנחנו מתמודדים היום עם כולן״.
מדע וספורט לא מפחיד פה אנשים?
שנים לא הצלחתי להכניס את זה, אבל היום מבינים שאי אפשר בלי זה. האמצעים הטכנולוגיים רק עוזרים. כולם משתמשים עכשיו ב-gps, ואני צוחק כי צריך לדעת מה לעשות איתו ועם הנתונים שלו. עוד שנה שנתיים עם הנבחרת הזאת, ואני חושב שהן מתקרבות לצמרת האירופית״.
איפה הבעיה שלנו?
״לא עובדים נכון מגיל צעיר. אם היינו מקבלים אותן קודם, היה עוד יותר טוב. הן הגיעו לפני שנתיים אחרי שהתאמנו מעט מדי, 9 אימונים בשבוע. עם מספרים כאלה, היכולת לעשות קפיצת מדרגה היא קשה מאוד כי הרמה הבסיסית היתה נמוכה מאוד. אבל הן התאמנו מדהים. בעונה הראשונה הן שיחקו נגד בנים משנתון 2000, בליגה של בנים, והעונה שיחקו בליגה של הבוגרות. לפני שלושה שבועות הן ניצחו 0:2 את נבחרת הבוגרות של ישראל״.
לפני שנתיים ישראל סיימה מקום 8 מה-12 בטורניר בסוצ׳י. השנה סיימה שלישית. סוצ׳י הוא טורניר די יוקרתי בו משחקות נבחרות מדרג 3-2. שיחקו שם בין השאר בולגריה, רומניה, רוסיה, סלובקיה, ואסטוניה.
אבל תסתכל על איך שהשבדיות או הגרמניות נראות. גיא עזורי ראה שבדית אחת והישווה אותה בחוסן לראדה פריצה. זה נראה חסר סיכוי.
״הטעות הטראגית כאן שבגיל צעירים לא עובדים על רכיבים נכונים. צריך לפתח כאן מרכיב של אינטליגנציית משחק, שהוא לא פחות חשוב ממהירות וכוח. פיזית אנחנו לא יכולים להתמודד מולן, וצריך ללכת על קו של חשיבה מהירה, כמו האסיאתיות, כמו היפאניות. לנצל יתרונות של מוח ופחות כוח. ראייה מרחבית היא קריטי צריך לפתח את האלמנט של קבלת החלטות בתנועה, עמידה בלחץ, לחץ תחת עייפות או לחץ גופני. צריך היום לדעת לשחק תחת לחץ אינטגרטיבי, למשל לדעת להצליח לבעוט למרות שאתה מקבל מכה או שמכילים אותך. עדיין לדעת לשלוח את הרגל ולבעוט תוך כדי נפילה״.
אז איך יוצאים בשלום הערב מול שבדיה המאוד חזקה?
״שבדיה זה עולם אחר. בין 10 הטובות בעולם. שבדית בת 18 מקדימה ישראלית בת 18 בשלוש שנים מבחינה פיזית ביולוגית. שחקנית שבדית קיבלה מגיל צעיר הכנה פיזית מדעית מושלמת. לנערה שבדית יש הבנה ומודעות עמוקים של מה שהיא עושה עם הגוף שלה ואיך היא שומרת עליו מבוקר עד לילה בכל מה שקשור לאימון, מנוחה או תזונה. תוסיף לזה מדינה עם תרבות ספורט, מתקנים ומסורת ותבין.
"בלי האקדמיה ובלי השנתיים האחרונות, היינו מפסידים 0:30, אבל היום, אם לא נעשה טעויות של חוסר ניסיון, והבנות יהיה בחוצפה חיובית, נדע להתמודד איתן. היועץ של בקנבאואר דיבר על מקריות בכדורגל, וברחבה. לא הכל צפוי ויש דברים בלתי צפויים. כדי להתמודד עם מקריות צריך קואורדינציה ברמה גבוהה. הבנות טובות בניצול מצבים מחוסר ודאות״.
ז׳אן טלסניקוב מודיע לי: ״סיימתי לאמן כאן קבוצות״. הוא מתכוון כמובן למונח השמרני הזה של מאמן גברים בוגרים בליגת העל. ״אני אדם גמיש שיודע לעבוד במערכות, אבל סיימתי להיות עבד. ברוב הקבוצות בארץ אתה לא באמת מקבל את ההחלטות, גם אם אתה המאמן. בענווה אני אומר שאני איש שטח מצויין. גדלתי פה מגיל אפס לתוך הכדורגל. אבא שלי סאשה היה מאמן נהדר באשדוד והוא אימן אותי, את עופר טלקר ועמיר תורג׳מן. הייתי ילד פלא. שש שנים הוא אימן אותי, עד שמת בגיל 39 משבר נפשי. הייתי בן 16״.
יש לו תעודת פרו, ועוד תעודה, אולי מיוחסת פחות (A אופ״א), שקיבל אחרי לימודים בפנימיה סגורה בגרמניה יחד עם אבי יחיאל. הוא בוגר ״סם שפיגל״ בתסריטאות, וקאמרה אובסקורה בבימוי ותסריטאות. לפני 10 שנים נהרג אחיו דן, לוחם צנחנים במהלך חיפוש מבוקשים בטול כרם, ככה שלחוות קשיים רציניים ומשוכות קשות, ז׳אן כבר עבר, ועדכון מחדש של חייו כאיש כדורגל הוא לא משהו שגדול עליו: ״זה הביא אותי למצב אחר. אני חלק מהעם הזה, וכשבאנו השבוע עם הבנות להתאמן באיצטדיון רמת גן, התרגשתי כמו ילד וזה החזיר אותי לחוויה של הקבוצות (עירוני אשדוד, בית״ר ירושלים, דנדי יונייטד והפועל ירושלים), והנבחרת (21 הופעות). הרגשתי את הכוח של אמא שלי, שהביא אותי לאן שהגעתי״.
הוא, הרוסי שלמד להיות חתול רחוב במקומות היצריים והקשים של הכדורגל כאן, למשל אשדוד ובית״ר, תמיד התחבר כמו בן הארץ. הוא יכיר את כל השטיקים. ולכן, כיוון שהיה בכל ההסתעפויות, הוא רואה את עצמו היום איש צוות, או כזה שמלווה ספורטאים אל החלומות שלהם. באחד על אחד, בקבוצות, משכלל אותם, מנסה לקצר להם דרך מהטעויות שעשה. זה מה שעשה עם דור מיכה, ברק לוי, בן רייכרט, ריף פרץ: ״אני מנסה לפתח אצלם מודעות, להראות להם מה שהם לא רואים. אני היום מסוגל לעבוד בכל צוות בליגת העל״.
דרך נבחרת הנשים הזאת, טלסניקוב חולם לשנות את תרבות הספורט כאן. הוא בא לחוויה רוחנית, פיזית ומקווה לראות קתרזיס. הוא עובד עם עזורי כבר שנתיים. גיא שלף אותו מבית״ר שהיתה בעיצומו של הכאוס הצ׳צ׳ני. בית״ר רצתה שטלסניקוב ימשיך כעוזר מאמן או מנהל מקצועי במחלקת הנוער, אבל הוא לא רצה.
למה?
״כי ידעתי שאני לא באמת אוכל להגיע לנשמות של הילדים, ואצטרך להתעסק בעיקר בפוליטיקה. למדתי קולנוע כי הוא משיק לדינמיקה של קבוצת כדורגל. יש עבודת צוות, יש חדר הלבשה שהוא הבית שלי. המעבר מבית״ר לנשים היה מבהיל, אבל אני אומר שלגיא ולי יש את הביצים הכי גדולות בכדורגל שעשינו את זה. פה בישראל ישר שוחטים, ישר מדביקים תוויות. אבל זה לא מזיז לי כי הדרך מעניינת.
ומה אתה חושב על הפרוייקט הזה של נבחרת העתודה?
מכון וינגייט וההתאחדות לכדורגל עשו שיתוף פעולה אמיץ מאוד שמשנה דרך. יש פערים בינינו לבינינו, והתוצאה יכולה להיות כזאת וגם כזאת, אבל בשנתיים האחרונות הבנות עשו קפיצה קוואנטית ביחס לעצמן. גם הבלגים הבינו שהם צריכים שינוי. בגרמניה לימדו אותי דבר אחד - להסיק מסקנות, לשאול את עצמי למה אני עושה ומה אני עושה, ומה צריך לעשות כדי לקדם. הבלגים יצרו פלטפורמות חדשות ובנו אקדמיות. עכשיו גם אנחנו בפנים״.
ואתה לא מתגעגע לבית״ר וכל הרעש הזה?
״הרגשתי שהייתי בסג׳עייה. כל הסיפור עם הצ׳צ׳נים עשה לי טוב. אתה יודע למה? כי הפסקתי להשמיע לקהל מה שהוא רוצה לשמוע, גם אם יאהבו את זה וגם אם לא. אני חושב שכל אדם הוא שווה מכל מין וגזע, ואנחנו שהיינו עם נרדף, צריכים להיפתח לשלום גם אם הוא מסובך. אני לא נאיבי ואני מדבר ממקום של אח שכול שאיבד אח לוחם, אבל לעולם לא אגיד שאני לא מוכן לשחק עם זרים בקבוצה שלי. לא מקובל. נגמר, אני לא שם. הסיפור הצ׳צ׳ני יצר אצי לשבר. אני מזוהה עם בית״ר, החזרתי על המגרש , אבל אני לא משקר לעצמי. מוחמד עלי אמר על זה - ׳אני רוצה להיות האלוף של העם הזה, אבל האלוף שאני רוצה להיות, לא מה שהם רוצים׳״.
כשאתה אומר שהבנות עשו קפיצה קוואנטית, למה הכוונה?
הן קיבלו בשנתיים האלו ערכיות וכישורי חיים. אנרגיה ופיזיקה. התאים שלהן השתנו שם, החשיבה, ההתבוננות. זה דבר אחר לגמרי עכשיו, לא אותו חומר שקיבלנו לפני שנתיים״.
ועדיין התהליך הזה יכול שלא לבוא לידי ביטוי בתוצאות באליפות הזאת.
כדי להביא תוצאות צריך חשיבה תהליכים. הסוס לא יכול להיות מקום ראשון אם אין לו מיומנות. כוריאוגרפיה ואסטרטגיה הן לומדות מצויין, אבל מיומנות צריך לתרגל״.
מה אתה חושב שיהיה?
״הן יכולות לבוא ולתת את פייט חייהן, כמו בסוצ׳י כשהן הרגו את הרומניות, היקשו על הרוסיות והפתיעו את הסלובקיות, אבל יכול להיות גם בליץ שבדי שיכול לפרק את הסכימה. אנחנו עובדים על זה, מאמתים אותן עם המציאות״.
איך?
״לרוח האנושית יש הרבה כוח. אם גוליית נכנס לסלון שלך ומדבר לא יפה ושוכח שאנחנו מארחים אותו, לא נקפוץ על הגרוגרת שלו?
אחרי שהתחיל מקריירה של מאמן כושר והגיע עד לאמן את בית״ר, לזכות בדאבל היסטורי עם קבוצת הנוער שלה, לאמן בבאר-שבע, מכבי פ״ת, אשקלון וכפר סבא, אחרי שעבר גם הוא את הג'ונגל הישראלי, אל תיתנו לחזות האלגנטית שלו להטעות אתכם. אבל גיא עזורי הוא איש כדורגל פרקטי, והוא ראה בהצעה שקיבל מלוזון הזדמנות לעבודה שקטה, רחוקה משאון התקשורת, אבל כזאת שבהגיע יום הדין - אליפות אירופה מול הטובות ביותר - הוא יצטרך להראות למרות הפערים התהומיים שעדיין נותרו, שנעשתה כאן עבודה.
אתה לא מודאג מזה? הרי אם ישראל לא מארחת את האליפות, היא לא בין 8 הגדולות. ובכל זאת התרסקות בתוצאות עלולה להזיק לפרוייקט הזה של השנתיים האלו.
זו נקודה חשובה, קריטית. הבנות עשו קפיצה ענקית אבל הן פוגשות נבחרות ברמה אחרת. הכל עובר לי בראש. עוברים לי בראש כל התסריטים. כמה שאתה מכין או מתכונן לכל דבר, אתה לא יודע באמת מה יקרה בסרט האמיתי. לפעמים אין לך שליטה על זה, כמו שמאמן נבחרת ברזיל לא ידע מה לעשות כשהנבחרת שלו קיבלה שביעייה בבית בחצי גמר המונדיאל.
תשווה לי את זה לגברים.
״הן התאמנו ברמת אינטנסיביות שאף קבוצת גברים ישראלית לא מתאמנת. תשע יחידות אימון שבועיות. זה מאוד קשה והיו הרבה משברים לאורך התקופה. תחשוב על נערות בגיל התבגרות, שמעבר לבעיות הרגילות של אשה מתבגרת, צריכות להתמודד עם אימונים בתנאי פנימייה, לימודים, בחינות, בגרויות והמון ויתורים. כמה נערות מוכנות ללכת לישון בעשר בערב. היינו צריכים לדרוש מהן משהו שהן לא גדלו עליו, בניגוד למנטליות, לאורח החיים ולתרבות שלנו״.
דבר איתי על אגו של בנות לעומת גברים בכדורגל.
״הן לוקחות מאוד קשה את העניין של מי פותח בהרכב ומי לא. יותר גרוע מאשר אצל הגברים. מאוד רגישות. מייד נכנסות למחשבה על הערכה עצמית נמוכה. כל מילה שאני אומר מנותחת ומפוענחות בדרכן. אני צריך להיות מאוד זהיר״.
מה הן יקחו מהשנתיים האלו?
״אני לא חשוב שאפשר היה לעשות יותר. יש להן משמעת מדהימה. אני לא צריך לעמוד לידן כדי הן יתרגלו בדיוק מה שנדרש מהן. אצל גברים זה לא עובד ככה. השנתיים הכינו אותן לחיים. הם עברו פה התנהלות של סיירת בצבא. הן יוצאות מפה עם הבנה ניהולית, עסקית, קיבלו יכולת להנהיג״.
זה ענף שלא מקבל בישראל כיסוי תקשורתי, להבדיל מהטירוף באמריקה ובסקנדינביה. איך הן מתמודדות עם החשיפה של הימים האחרונים?
״לא ישנות טוב בלילה, לחוצות יותר. החשיפה קצת היממה אותן, אבל אני בעד כי אם מישהי אומרת שהיעד הוא חצי גמר, אז שיידעו שצריך שיהיה כיסוי לדיבור הזה״.
ואתה בסך הכל רוצה שמול שבדיה במשחק הראשון לא יקרה אסון.
״לפני שנתיים כל משחק היה נגמר בדו ספרתי. אני לא מנמיך ציפיות, אבל זו האמת״.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם