לכבוש ולהתפלל: השחקנים ששילבו כדורגל ודת

יגאל מנחם ממכבי נתניה עזב באמצע משחק כדי להספיק לתפילת שישי בבית הכנסת. אודי אשש עבר מתיקולים על הדשא לספסלי הכולל. ושלמה קירט שיחק עם ציציות. הקירבה של הכדורגלן הישראלי לדת לא התחילה אתמול

בדצמבר 1990 חווה הכדורגל הישראלי אירוע מעניין שנרשם בדברי הימים של הענף. מכבי נתניה הביסה על כר הדשא באיצטדיון "הקופסא" את מכבי חיפה 0:5, תוך תצוגת כדורגל משכנעת. כוכב המשחק, יגאל מנחם, כבש את השער הראשון כבר אחרי 40 שניות ואת השני ארבע דקות לאחר מכן.

אבי כהן ואודי אשש. כדורגלנים דתיים צילום: עמי שומן

אלא שהזיכרון שנחקק מהמשחק לא קשור לתוצאתו. מנחם ידע במהלך המשחק שהכדורגל כבר לא נמצא בראש מעייניו; כל מה שהוא רצה באותה עת היה להגיע בזמן לתפילת ערב שישי בבית הכנסת בשכונת מגוריו. עם שעת ערביים, בעוד המשחק היה בעיצומו, ניגש מנחם לצמד מאמניו וביקש מהם להתחלף. רק שאז היריבה, מכבי חיפה, החלה ללחוץ על שערה של נתניה, ובספסל דחו את בקשתו. "נשאתי תפילה לריבונו של עולם", נזכר לימים מנחם, אז כבר בקריירה החדשה כעורך דין, "רציתי לחזור הביתה להתפלל מנחה ולמזלי אחי שמעון דאג שזה יקרה".

מכבי נתניה כבשה את השער השלישי ואז את הרביעי, המשחק הוכרע מעשית, ויגאל מנחם מיהר לצאת מהאיצטדיון, עוד לפני שהחילוף שלו אושר על ידי השופט. התמונה שלו רץ עם תיק ספורט אדום אל מחוץ למגרש כדי להספיק להגיע לבית הכנסת, זכורה היטב לכל אוהדי מכבי נתניה ולחובבי הפיקנטריה בכדורגל הישראלי.

הכדורגל הישראלי והדת פלירטטו הרבה לפני הפרשה האחרונה, שמצטיירת כדרמטית במיוחד - גם אם בינתיים הושהתה ל־60 יום. אם בודקים בספרי ההיסטוריה (או במדורי הספורט הישנים בספרייה העירונית), נראה שהשחקן הראשון ששמו נקשר לדת בכדורגל הישראלי היה דוד שוקיאן ז"ל, מגדולי שחקני שמשון תל אביב בשנות ה־70, שהתקרב לדת במהלך היותו שחקן וחזר בתשובה מייד עם פרישתו.

סיפורו של שלמה קירט - כוכב בית"ר ירושלים, היה אחד מאלו שזכו להד תקשורתי יוצא דופן. "היה איזה שלב שלא סבלתי את עצמי, הייתי כבר עם הציציות והכיפה ושיחקתי כדורגל", הסביר קירט, שהדהים את עולם הכדורגל כשחזר בתשובה. קירט בעל הפרסונה הססגונית שיחק 17 שנה והיה שחקן הרכב גם בנבחרת ישראל. עד היום הוא חוזר מדי פעם על המנטרה ומעיד: "הכדורגל היה בזבוז זמן, נפילה, יכולתי ללמוד תורה בזמן הזה".

עם או בלי קשר לקירט, בית"ר ירושלים הפכה להיות קבוצה שהקשר שלה לדת הפך לאחד מסממניה: אבי כהן, אחד מכוכבי הקבוצה, חזר אף הוא בתשובה מייד עם עזיבתו את המשחק, בעקבות אשתו שהלכה והתחזקה לאורך השנים והפציעה שגרמה לו לפרוש. לצידו, אוהדי בית"ר מתרפקים על זיכרונות מאודי אשש - בלם הקבוצה בסוף שנות ה־80 ותחילת ה־90, שהיה ידוע בסגנון משחק אגרסיבי. אשש חי היום בירושלים עם משפחתו ברוכת הילדים וכבר שנים לומד בכולל. בעבר אמר בראיון על משחקי כדורגל בשבת: "אף אחד לא כופה לשמור שבת, רק שלא יחללו שבת בפרהסיה. זה בא מאהבת ישראל".

אחרי אשש וכהן היו שחקנים נוספים בקבוצה הירושלמית, דוגמת יעקב שוורץ, אופיר שמואלי ואילן אלהרר. בית"ר היתה הקבוצה הראשונה בליגת העל בעשורים האחרונים שביקשה מההתאחדות לשחק עם צאת השבת. לאחריה הגיעה דרישה כזו גם מקבוצות נוספות.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בינתיים הם פורשים

הליגות הנמוכות, שאיום השביתה והשיח הציבורי סביב משחקים בשבת החל בגלל השחקנים שמשחקים בהן, מלאות כרימון בשחקנים דתיים. הכותרות של השנים האחרונות סבבו סביב כוכבה של מכבי קביליו יפו, יאיר כהן צדק, שביקש מההתאחדות לכדורגל לשחק עם כיפה גדולה על ראשו. חוקי הליגה ופיפ"א לא איפשרו לו לעשות זאת.

אלא שהמציאות היהודית מורכבת, וחגיגות כיבושים ידועות בעולם הכדורגל כאפשרות לגימיקים הקשורים באמונה. רבים דיברו השבוע על הכיפה של איתי שכטר במשחק בזלצבורג במדי הפועל תל אביב, אבל התופעה נפוצה יותר בליגות הנמוכות. גיא דיין, בעבר שחקנה של הפועל עכו, נהג להוציא כיפה מהגרב לאחר כל שער שכבש - והנציח את התופעה. בעקבות כך, ההתאחדות לכדורגל בישראל חידדה את הנהלים בנוגע לחבישת כיפה, והבהירה מתי על השופטים להוציא כרטיס צהוב בעקבות חגיגות "כיפה" לאחר הבקעת שער.

בתגובה להתבצרות של ההתאחדות בחוקים, הקדימה הנהלת יפו את משחקי הקבוצה לפני כניסת השבת, ובאחד המשחקים - כאות הזדהות עם כהן צדק - עלו כל השחקנים כשהם חובשים כיפות. בסוף אותה שנה, אגב, נזרק כהן צדק מהקבוצה.

מי שלא מסתיר את סלידתו מהזליגה של הדת לכדורגל הוא הבעלים של עירוני קריית שמונה, איש העסקים איזי שרצקי. עוד כשהקבוצה שיחקה בליגה השנייה, הצהיר שרצקי כי שחקנים שיעסקו בפולחן כמו השתטחות על קברי צדיקים "לא יהיו כאן".

שרצקי ראה את מאמנו דאז שמעון אדרי ואת אחד מכוכביה דני רוזבן מתחזקים באמונתם, אבל הקבוצה לא עלתה ליגה לאחר ש"הכופרים" מרעננה השאירו את קריית שמונה בליגה השנייה. גם כשמתחתיו מאמנים אחרים כמו רן בן־שמעון וברק בכר, שרצקי לא הסתיר את כעסו כשאלה פקדו חצרות של מקובלים ועלו לקברים לפני משחקים גורליים.

רשימת הכדורגלנים בליגות הנמוכות שמתחזקים, הופכים לאברכי כוללים ולעיתים פורשים מהענף - כמעט בלתי נגמרת. מדי שנה יותר ויותר שחקנים מוותרים על קריירות מקצועניות ואפילו על משחקים בליגות החצי מקצועניות כדי להתחזק בשמירת מצוות. האם אנחנו לקראת עידן שבו המציאות הזו תשתנה? ימים (ופוליטיקאים) יגידו.