בול בפוני: ריח ההפסד עמד בהיכל כבר מהפתיחה

ריחו של ההפסד פוזר בהיכל מהרגעים הראשונים, ונדמה שלמרות רצון וקולות של מחויבות, עד לבאזר האחרון מכבי לא הצליחה לשנות מומנטום, להכתיב קצב, להוציא משיווי משקל. לרצות זה לא מספיק, הרי כולם רוצים, אבל לא כולם עושים

על הפנים: מכבי ת"א הפסידה למלאגה 93:82

1. יום רע רואים מהבוקר, ומשחק זוועה רואים מהפוזשנים הראשונים שלו. אז למרות שמדובר במחזור השני בלבד, ולמרות שאל לה לאצבע להיות קלה על כפתור הפאניקה, הרי אלה רגעים בהם קור רוח ותעצומות נפש הן מצרך השעה. עם עובדות קשה להתווכח, ואלה מצביעות על כך שהרפיסות ההגנתית בצהוב קשורה יותר ליכולת מובנית של שחקנים ואלמנטים קריטיים בבניית הקבוצה, ופחות ליום רע בהגנה או משחק נקודתי בעייתי.

גיא גודס וטיילור רוצ'סטי. כבר מהפתיחה היה ברור שמכבי בצרות צילום: דני מרון

ואכן, ריחו של ההפסד פוזר בהיכל מהרגעים הראשונים, ונדמה שלמרות רצון וקולות של מחויבות, עד לבאזר האחרון מכבי לא הצליחה לשנות מומנטום, להכתיב קצב, להוציא משיווי משקל. לרצות זה לא מספיק, הרי כולם רוצים, אבל לא כולם עושים.

אבל כשההגנה מתפקדת כשמועה, העזרה והחיפוי אילוזיה, הטיפול בחסימות, התיאום ההגנתי והזזת הרגליים היו המלצה לא מחייבת, וכל עצירה נראתה כמו גול, מלאגה הריצה בסבלנות תרגילי חסימות מדורגות, עבדה לקלעים שלה, עיכבה את ההתקפות בצהוב עם מניעת קווי מסירה, הכריחה שלשות מאותגרות עם יד בפנים, וחשפה שמכבי הפכה מקבוצת קליעה מצוינת לקבוצה המבוססת בלעדית על קליעה. ללא מטרה בצבע, עם משחק פיק אנד רול התלוי באמבקווה בלבד וחוסר יכולת קריטי של הגארדים להגיע לצבע בצורה עקבית.

2. בערב כזה עלו געגועים לנייט האפמן, סופו או ניקולה וויצ'י'ץ השחקן. וכך, התקפה אחר התקפה, הג'אמפים של רוצ'סטי נראו כמו דז'ה וו, או אולי היה זה פרמאר, הרי הכל התערבב לעיסה של הטלות מחוץ לקשת.

לאורך דקות רבות מכבי הייתה חדירה ונטולת תשובות לסבלנות ההתקפית של הספרדים ונראתה כמו פוני עם טריק אחד - שלשות. בשלוש הדקות האחרונות, כשהחליטו במכבי שכדי לנצח צריך אשכרה למנוע סלים, הגיע קוסמינסקאס, וכמו דוד הקליל מול גוליית המסורבל, פגע לה בול בפוני.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו