יודעת להפתיע: סיכום המחזור השני ביורוליג
הבשורה הגדולה של היורוליג בשני המחזורים הראשונים היא ריבוי ההפתעות במפעל שהסנסציות בו נשמרות לרוב לשני משחקי הפיינל פור. וגם: מדוע פאניקת אי העלייה לשלב הבא מצד הנהלת מכבי ת"א לא בדיוק מציאותית ואיך זה שיואניס בורוסיס פורח דווקא כשהוא מתקרב לגיל 32
בשנים האחרונות הפך שלב הבתים של היורוליג לפרומו צפוי ומייגע לטופ 16. ההיררכיה הברורה בין הדרג הראשון לשני ובין השני לשלישי בכדורסל האירופי, בצוותא עם השיטה התמוהה שהופכת את כל מה שמתרחש בחודשים הראשונים לעונה לבלתי רלוונטי בעליל, מוציאה את העוקץ מרוב המשחקים בין 24 הקבוצות שמתחילות את העונה. איפוס המאזנים לפני השלב השני, והאופן בו נבנים בתי השלב הבא, הופכים את ההבדל בין המקום הראשון למקום השלישי ובין המקום השני למקום הרביעי לחסרי חשיבות. גם ההבדל בין הציוות ראשון:שלישי ושני:רביעי לא ברור עד לא קיים מבחינת הקושי בטופ 16. בקיצור, הרי לכם ליגה שחותרת נגד האטרקטיביות של עצמה, ומנקזת את הדרמה היחידה בראשיתה לשאלות כמו האם לימוז' תעלה לשלב הבא או שמא צדביטה זאגרב.

המצב הנוכחי, שצפוי להשתנות כשהליגה של ברטומאו תצמטק ל-16 קבוצות בלבד, שם בפרופורציות את פאניקת אי העלייה לשלב הבא מצד הנהלת מכבי ת"א. גם אם נניח שצסק"א מוסקבה ומלאגה יסיימו במקומות 1-2 בבית ד', כדי לסיים את העונה בעוד 8 מחזורים הצהובים יצטרכו לפגר בצמד המשחקים מול שתי קבוצות לפחות מה-3 הנותרות: דינמו ססארי, דרושפאקה ובאמברג. עם אף אחת מהן היא עדיין לא נפגשה. מישהו באמת חושב שזה יכול לקרות? עושה רושם שאימת הפגיעה הכלכלית במקרה של הדחה מוקדמת מופצת בכלי התקשורת בכל פעם שיש צורך להכשיר מהלך קיצוני בגזרת צוות האימון. כל ארגון והאיום האיראני שלו, ודין אפי בירנבוים ב-2008 כדין גיא גודס ב-2015. אפשר לפטר את גודס בגלל איך שהקבוצה נראית; אין צורך להסתייע בחזון אימים שהסיכוי להתממשותו קלוש מהאפשרות לשלום במזרח התיכון לפני 2030.
אבל כמו בחיים בכלל, עד שהתסריטים הצפויים יתממשו אפשר ליהנות מהדרך. הבשורה הגדולה של היורוליג בשני המחזורים הראשונים היא ריבוי ההפתעות במפעל שהסנסציות בו נשמרות לרוב לשני משחקי הפיינל פור. לניצחונות של קרשיאקה על ברצלונה וחימקי על ריאל מדריד במחזור הראשון, הצטרפו בסוף השבוע התבוסה המדהימה של פנרבחצ'ה לשטרסבורג וההפסד של אולימפיאקוס לקוצ'ה לבוראל. גם מאזן ה-2:0 ההיסטורי של מכבי והניצחון של באיירן מינכן על חימקי מכניסים עניין ומוסיפים לתחושה שאמנם לא הכל אפשרי, אבל לא מדובר באותו דטרמיניזם משנים עברו. אפשר היה לפטור את ההפתעות כעניין אופייני לפתיחת העונה, ואכן קשה להאמין שנחזה השנה בסנסציה דוגמת ההדחה של צסק"א מחורף 2010, אבל בשני המחזורים הראשונים בשנתיים הקודמות מספר ההפתעות ביורוליג עמד על 0.

לא בכל שבוע הבחירה שלי בשחקן המצטיין תהיה זהה לבחירה של היורוליג, שמבוססת אך ורק על המדד הגבוה ביותר של שחקן מקבוצה מנצחת. אבל הפעם אין אפשרות אחרת. הסנטר היווני שיחק 5 עונות באולימפיאקוס, מגיל 23 ועד גיל 28, ובעונת השיא שלו בפיראוס העמיד ממוצעים של 12.5 נקודות ו-7.3 ריבאונדים. זו הייתה עונת השיא שלו במפעל בכלל, לפני 7 שנים. דווקא כשהוא מתקרב לגיל 32 ובקבוצה הכי פחות נוצצת שהייתה לו בקריירה מאז א.א.ק אתונה, בורוסיס עושה דברים שהספקנו לשכוח שהוא יודע. השיא הגיע השבוע, בניצחון 89:96 על האקסית היוונית בהארכה, עם שיאי קריירה בנקודות (28), ריבאונד התקפה (5 מתוך 12 בסה"כ), חטיפות (4) ומדד (44). הוא אפילו צלף 2 שלשות, במקביל לעבודה של סנטר אירופאי קלאסי מול קונספט הגבוהים המודרני של אולימפיאקוס. הנה עוד סנטר שמכבי יכולה להתחרט שהיא לא החתימה בקיץ האחרון.
קייל ווימס (שטרסבורג): הפורוורד האמריקאי שהגיע למחזיקת הגביע הצרפתי מנאנטר היה האחראי העיקרי ל-70:91 המדהים שלה על פנרבחצ'ה. במצב של 58:62 קלע ווימס 10 נקודות מה-13 הבאות של הקבוצה שלו בדרך ל-58:75, תוצאה ממנה החבר'ה של ז'ליקו כבר לא חזרו. הניצחון השביעי בהיסטוריית היורוליג של שטרסבורג היה גם הגדול מכולם, בעיקר בזכות 22 נקודות ב-9 מ-13 מהשדה של הווימס החדש של אירופה.
ג'יימס גיסט (פנאתינייקוס): היוונים יכולים להחתים כמה גבוהים מה-NBA שהם רק רוצים. זה לא ישנה את העובדה שהשחקן הכי חשוב בקו הקדמי שלהם נכון לעכשיו הוא האתלט המפלצתי, שסידר לפאו ניצחון ראשון העונה, 73:85 על הפתעת השבוע שעבר מקרשיאקה. לגיסט היה משחק אדיר עם 8 מ-10 ל-2, 2 מ-2 מהקו ושלוש שלשות ללא החטאה, בדרך לשיאי קריירה של 27 נקודות ומדד 34.
מינדאוגאס קוזמינסקאס (מלאגה): בתחילת העונה כתבתי שזה השחקן היחיד שבא לי לראות השנה בקבוצה האנדלוסית. שיא קריירה באסיסטים של ריצ'רד הנדריקס הוכיח לי שזה לא מדויק, אבל הפורוורד הליטאי היה רמה אחת מעל למשחק ביד אליהו, בו הפכה מלאגה לקבוצה שקולעת את כמות הנקודות הרבה ביותר בהיכל ב-40 דקות מאז אולימפיאקוס בינואר 2006. אז מכבי ניצחה 95:101. הפעם היא הפסידה 82:93, כשלקוזמינסקאס מספיקות 20 דקות כדי לצלוף 23 נקודות בלי החטאה מה-2 ומהעונשין. הלוואי שיישאר באירופה.
ניהאד ג'דוביץ' (באיירן מינכן): סמארדו סמואלס מנע מברצלונה לרדת לתהומות של מכבי עם הפסד שני, ועוד לנמושה הפולנית ז'ילונה גורה, עם 23 נקודות ו-6 ריבאונדים ב-72:78 של הקטאלונים. אבל אני נותן את הקרדיט לשחקן המצטיין בניצחון קצת יותר מפתיע, ה-60:69 של באיירן מינכן על חימקי החזקה. הגארד הגרמני סיים את המשחק עם 16 נקודות ו-8 ריבאונדים והשאיר את הבווארים בתמונת ההעפלה מבית המוות, בו כל הקבוצות מחזיקות במאזן 1:1 אחרי 2 מחזורים.
יואניס בורוסיס: ראה MVP

מלך המדד: יואניס בורוסיס (קוצ'ה לבוראל) עם 29.5.
הראשון ממכבי – טיילור רוצ'סטי במקום ה-43 עם 14.
מלך הסלים: מאט לוג'סקי (אולימפיאקוס) עם 21.
הראשון ממכבי – טיילור רוצ'סטי במקום ה-10 עם 16.
מלך הריבאונדים: יואניס בורוסיס (קוצ'ה לבוראל) וקני גבריאל (קרשיאקה) עם 10.
הראשון ממכבי - דווין סמית' במקום ה-11 עם 7.
מלך האסיסטים: תומא הרטל (אנדולו אפס) עם 11.5.
הראשון ממכבי – טיילור רוצ'סטי במקום ה-18 עם 4.5.
מלך החטיפות: ג'ון ברייאנט (באיירן מינכן) וברדלי וויינמייקר (באמברג) עם 3.
הראשון ממכבי – יוגב אוחיון במקום ה-51 עם 1.
מלך החסימות: פטריק יאנג (אולימפיאקוס) עם 2.5.
הראשון ממכבי – טרבור אמבקווה במקום ה-5 עם 1.5.

אחר הפסקה של שבוע חוזר בית המוות לספק את המשחק הגדול של המחזור. בשנה שעברה לקח ז'ליקו אובראדוביץ' את פנר לפיינל פור היסטורי, ושבר נפקדות בת עשור וחצי של הכדורסל הטורקי ממעמד העל של הכדורסל האירופי, אבל רצף אחד הוא לא הצליח לשבור: ההפסדים של הקבוצה מאיסטנבול לריאל מדריד. ב-15 לינואר 2003 קלע ג'וזף בלייר הנשכח את הסל שהעלה את מי שנקראה אז אולקר ותו לא ל-83:85 בדרך לניצחון האחרון שלה על הבלאנקוס. מאז ניצחה ריאל את כל 9 המשחקים מול הטורקים, כשהשיא מגיע כמובן בחצי גמר הגביע בשנה שעברה, עם 87:96 בדרך לתואר אחרי 35:61 משפיל במהלך הרבע השלישי. האחרון לפני לאסו שלקח גביע עם ריאל היה אובראדוביץ' ב-1995, וכדי להוכיח שהוא יכול לעשות את זה גם עם פנרחצ'ה הגיע הזמן לשבור את המנחוס במשחק שהמפסידה בו תרד למאזן שלילי.