קורע רשתות: אורי אלון מדבר על הכול
הוא מעסיק מאות עובדים ברחבי ארה"ב, אבל בישראל מוחאים לו כפיים לא בגלל הצלחותיו בהיי־טק, אלא בזכות האליפות ההיסטורית של הפועל ירושלים בכדורסל, שאותה רכש רגע לפני קריסה. עכשיו אורי אלון מתכונן ליעד הבא: להוביל את אהבת נעוריו אל היורוליג. ראיון
השעון מתקרב לאפס. על המגרש נעמדים שחקני הפועל ירושלים מול שחקני מכבי תל־אביב, ומחכים שהשניות האחרונות יעברו. הקהל הצהוב כבר נוטש בהמוניו, אחרי עוד ערב משפיל בהיכל הביתי. עוד כמה רגעים חולפים, המשחק מסתיים והשחקנים לוחצים ידיים. מתחת לאחד הסלים, אורי אלון קם מכיסאו ורץ לכיוון האוהדים האדומים שלא הפסיקו להרעיש במשך שעתיים. הוא מנופף להם בשמחה ונראה מרוצה, אבל לא זחוח. "ניצחנו בהיכל ביד־אליהו שלוש פעמים מאז שאני בהפועל ירושלים", אומר אלון, הבעלים של הקבוצה האדומה, "אבל זה היה רק משחק ליגה אחד והוא לא קובע יותר מדי. חייבים להסתכל קדימה".

התגובה השקולה והבוטחת הזו לא צריכה להפתיע כשהיא מגיעה מצדו של אלון (35), המתגורר כיום באיסט־וילג' במנהטן. כישראלי הבכיר בעולם בתחום המדיה הדיגיטלית, ומי שגרם לגוגל, מיקרוסופט, יאהו וטוויטר לחזר אחריו עוד לפני שמלאו לו שלושים, הוא יודע לבחון כל הישג בקנה המידה הראוי לו, ובעיקר לא מאפשר להצלחה לעלות לו לראש.
את דרכו בעולם הכדורסל החל אלון רק לפני כשנתיים וחצי, ביולי 2013, כשהקים קבוצה עסקית שביקשה לרכוש את הפועל ירושלים. הוא ושותפיו - הפרסומאי אייל חומסקי, סוכן השחקנים ארן תלם, הכדורסלן אמארה סטודמאייר ועוד - היו היחידים שניגשו למכרז, ובעקבות כך זכו בניהול הקבוצה הירושלמית בתמורה ל־15 מיליון שקל. "אחרי ההיעלמות של גומא אגייאר (הבעלים הקודם של המועדון - ד"מ) פנו אליי גורמים מהקבוצה, שסיפרו שיש סכנה אמיתית לגורלה וביקשו שאבוא לעזור", נזכר אלון כשאנו נפגשים בתל־אביב. "הזמנתי דו"חות על מצבה הכלכלי של הפועל ירושלים כדי לבדוק אופציה לרכישה. בסיום הבדיקה הגיעו אליי עם המסקנות והמליצו לי לרדת מזה".
אז מה גרם לך ללכת על זה בכל זאת?
"גדלתי במבשרת־ציון, ליד ירושלים, ואני אוהד את הפועל ירושלים מאז שאני ילד. שיחקתי בקבוצות הצעירות של המועדון, ומגיל חטיבה הלכתי עם חברים לכל משחקי הבית. אמנם מאז שעברתי לניו־יורק עקבתי פחות אחרי הקבוצה, אבל עכשיו הרגשתי שזו הזדמנות להחזיר לקהילה. ביקשתי שיכינו לי תוכנית רב־שנתית, שאולי תדרוש ממני להשקיע סכומים גדולים יותר בשלבים הראשונים, אבל תאפשר לנו להתקדם מהר כדי לייצר הכנסות גבוהות יותר בעתיד".
כנער, מי היו הגיבורים שלך בקבוצה?
"הגיבורים האמיתיים מבחינתי היו הקהל והאווירה במלחה. היה שם משהו מאוד קהילתי ומשפחתי, הרבה מעבר לכדורסל. זה הגיע לשיא באמצע שנות התשעים, כשזכינו פעמיים בגביע המדינה. המשפט ששלט אז, 'יש לי אהבה והיא תנצח', לא היה סתם. זה מה שקרה באמת".
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

עונת 2013/14, העונה הראשונה של הפועל ירושלים תחת שרביטה של קבוצת הניהול החדשה, לא הייתה שונה בהרבה מאלו שקדמו לה. האדומים אמנם הפגינו יכולת גבוהה תחת ניצוחו של המאמן ברד גרינברג, ואף העפילו לרבע גמר היורוקאפ, המפעל האירופי השני בחשיבותו. אבל בשלבי ההכרעה הקבוצה נוצחה, שוב לא הגיעה לגמר הפלייאוף הישראלי, וסיימה את העונה בלי תואר.
בעונה הבאה, עם פתיחת הארנה המפוארת בבירה, התחולל המהפך. דני פרנקו הוחתם כמאמן, רכש איכותי הגיע, התאמות מקצועיות נכונות בוצעו לאורך העונה, ובסיומה זכתה הקבוצה בתואר האליפות לראשונה בתולדותיה, 72 שנה מאז שהוקמה.
"יש לי סיפוק גדול מאוד מהידיעה שהובלתי מהלך שגרם למועדון להסיר מעליו את התדמית הלוזרית ולהגיע להישג שעליו חלם שנים", אומר אלון. "ועדיין, מדובר בנקודה בדרך, יעד ראשון מתוך רבים. צריך למנף אותו לעתיד, ואנחנו עכשיו במבחן שאני מאמין שנעמוד בו. מצפה לנו שנה מאוד מעניינת".
בהתבוננות מהצד, לא נראה שהתחזקתם באופן מיוחד מאז העונה שעברה.
"הקבוצה מאוזנת ואיכותית באופן משמעותי בהשוואה לעונה שעברה. התקציב שלנו גדל ב־25 אחוז, וימשיך לעלות בכל שנה כמו שהבטחתי. אי־ג'יי רולנד הוא שחקן מוכח וטוב יותר מטאי מקי ודרווין קיצ'ן שהיו לפניו, למאט ג'אנינג איכויות שלא היו לנו קודם, ד'אור פישר הוא שדרוג בגזרת הישראלים, וג'וש דאנקן, ברגע שיחזור לעצמו, הוא שובר שוויון ברמת הליגה. יש לנו ציפיות גבוהות מאוד מהעונה הקרובה".
מה ייחשב להצלחה מבחינתך?
"הציפייה שלי היא להגיע לרבע גמר היורוקאפ, ולפחות למשחק הגמר על האליפות בארץ. בשיטת הפיינל־פור הגרועה שלנו, כשיש משחק אחד שמכריע את האליפות, הכול יכול לקרות, אבל לא אהיה מרוצה אם נגיע לפחות מזה".
עם תחילת הפעילות בהפועל ירושלים הכריז אלון שיהפוך אותה בתוך שלוש שנים לקבוצת יורוליג לגיטימית – מהלך שיאפשר לה, כך הוא מקווה, למנף את עצמה כלכלית ותדמיתית. בקיץ האחרון, אחרי הזכייה בתואר, נוצר הרושם שהפועל תשתלב בליגה האירופית הבכירה כבר בעונה הזו, אך בסופו של דבר קיבלה הקבוצה תשובה שלילית, וגם השנה היא מסתפקת בהשתתפות ביורוקאפ. "יש לי יחסים מצוינים עם ג'ורדי (ברתומיאו, מנכ"ל היורוליג - ד"מ)", אומר אלון. "לפני שנתיים, כשהוא היה יכול, הוא הלך לקראתנו ואפשר לנו להשתתף במוקדמות היורוליג. נפגשנו כמה פעמים בשנה האחרונה, וג'ורדי אירח אותי מאוד יפה. הוא מעריך את מה שאנחנו עושים. השאלה היא לא אם נשחק ביורוליג, אלא מתי זה יקרה".
התאכזבת כשזה לא קרה השנה?
"כבר למדתי שאין סיבה להתאכזב מכלום, ושצריך לקבל את הדברים כמו שהם. התקשרו מהיורוליג והסבירו שמבחינה כלכלית, השוק בישראל מתקשה כרגע להצדיק שתי קבוצות במפעל הזה".
איך אפשר לשנות את המצב? הרי השוק כאן לא יגדל.
"אם נצליח, השוק שלנו כן יגדל. כבר עכשיו, מספר המנויים שלנו עלה ל־6,000 – פי ארבעה ממה שהיה קודם. אי אפשר יהיה להתעלם מהצלחות ספורטיביות לאורך זמן, ואם נקטוף את האליפות פעמיים ברצף ונגיע להישגים יפים ביורוקאפ, ייקחו אותנו בחשבון. בינתיים, פוליטיקה פנימית בתוך היורוליג מונעת מאיתנו להגיע לשם".
מדברים על כך שהיורוליג תהיה ליגה סגורה של 16 קבוצות, שקשה מאוד להיכנס אליה. מצד שני, הפדרציה הבינלאומית לכדורסל (פיב"א) מקימה ליגה חדשה. אולי זאת אופציה?
"אני מקווה שבסופו של דבר תהיה ליגה אירופית שהאלופה של כל מדינה תשתתף בה. המצב שבו למכבי תל־אביב יש קביעות ביורוליג, ולא משנה מה ההישגים שלה בארץ, הוא לא אידיאלי".

אלון הוא לא עוד איש עסקים מצליח, אלא כוכב עולה בשמי האינטרנט. למגרש של הגדולים הוא נכנס כבר בגיל 21, מיד אחרי שהשתחרר משירות ביחידה סודית. "כל החברים שלי נסעו לחו"ל וגם אני רציתי, אבל מצד שני לא רציתי לבזבז זמן. אז החלטתי לשלב בין לימודים לטיולים", הוא נזכר. "באותה תקופה התרחשה הפריצה הגדולה של האינטרנט, והבנתי ששם נמצא העתיד. מצאתי במלבורן שבאוסטרליה אוניברסיטה מעולה למדעי המחשב, Monash University, ונשארתי שם ללימודי תואר ראשון ושני, כשבין לבין טיילתי המון".
אלון התאהב בעולם התכנות, גילה את הכוח שאפשר להשיג מהידע שנאגר באינטרנט, והתמקד בתחום שנקרא "כריית מידע". "נהניתי מהחיים כסטודנט", הוא מספר. "בניגוד לתיכון, ששם עניין אותי יותר לגלוש, לבלות במסיבות ולצאת עם בחורות, באוניברסיטה אהבתי ללמוד ובחרתי להמשיך לדוקטורט. עברתי ל־University of New South Wales בסידני, קראתי הרבה מאמרים, הבנתי את המצב הנתון בתעשייה ואחרי חצי שנה היה לי אב־טיפוס לרעיון שכיוונתי אליו. ידעתי כבר לתכנת, וביקשתי ללכת לכיוון יישומי יותר כדי לראות אם זה עובד. לא חשבתי לרגע שאפתח משהו בשביל למכור אותו".
תוך שבוע מהרגע שהחל לתכנת, כבר יצר אלון גרסה ראשונית של מנוע החיפוש "אוריון", שפועל על בסיס שונה מזה של כל קודמיו. "עד אז, מנועי החיפוש הציגו לגולש רק דפים שכללו את המונחים שהוא הקליד", מסביר אלון. "אוריון, לעומת זאת, מציג דפי אינטרנט שבהם מונחים שקשורים לחיפוש המבוקש, מתוך הנחה שהם יהיו רלוונטיים לצרכים של הגולש".
הפיתוח של אלון התקבל בהתלהבות רבה. האוניברסיטה בסידני החלה להשתמש בו כמנוע החיפוש העיקרי שלה, והשקיעה מכספה כדי לרשום אותו כפטנט. בעולם האינטרנט החלה להתגלגל השמועה על הדוקטורנט שפיתח טכנולוגיית חיפוש טובה יותר מזו של גוגל בחלק מהשאילתות. גוגל, שפתחה באותה התקופה משרדים באוסטרליה, שלחה נציגים לאירוע אקדמי שבו השתתף אלון, במטרה לצוד את המפתח הצעיר. "הם ביקשו לראות את הפיתוח ומאוד התרשמו", הוא מספר. "כעבור זמן קצר כבר קיבלתי הזמנה להציג את מנוע החיפוש במשרדי החברה בניו־יורק, עם כרטיס טיסה במחלקה ראשונה".
אתה בן 25, מגיע לפגישה חשובה כזאת. היית בלחץ שאולי משהו ישתבש?
"הייתי מלא ביטחון. נכנסתי לשם ואמרתי שאראה להם איך אני מתקן דברים מסוימים שלא עובדים אצלם מספיק טוב. עשיתי הרבה בדיקות לפני כן, וידעתי מה יש לי ביד. הבדיקה מולם נעשתה על תוכנה שלהם, שמצד אחד עושה שימוש בגוגל ומצד שני במנוע אחר, ובסוף החיפוש מתקבל הציון לאיכות שלו בזמן אמת. המנוע שיצרתי התגלה כטוב יותר בכל מה שנוגע לשאילתות כלליות ואפשרות למצוא תתי־נושאים שקשורים למה שחיפשת. אחרי שעתיים הם כבר עברו לנסות לשכנע אותי שאצטרף אליהם".
השמועה על מנוע החיפוש המתקדם הגיעה גם לענקיות האינטרנט יאהו ומיקרוסופט, שזימנו את אלון לפגישות דומות. בסיומו של תהליך שנוהל על ידי אנשי האוניברסיטה האוסטרלית, נמכר אוריון לגוגל, כמי שהציעה את הסכום הגבוה ביותר - שנותר חסוי עד היום. אלון עבר לעבוד במשרדי גוגל בקליפורניה, וחזר מדי כמה חודשים לאוסטרליה כדי להשלים את הדוקטורט. את התואר הוא קיבל בסופו של דבר חודש אחרי ההשקה הרשמית של אוריון, במרץ 2009.
"מי שבדק את הדוקטורט לא היה קשור לאוניברסיטה, לא עניינה אותו המכירה, והדרישה הייתה שאוכיח שיש כאן באמת משהו מדעי בעל ערך", מסביר אלון. "הגאווה הגדולה שלי היא שיש היום הרבה פטנטים אחרים שמסתמכים על פיתוח שלי, ושבגיל צעיר כל כך עזרתי לקדם את הידע העולמי. אלו דברים בעלי ערך שיישארו זמן רב, והם גדולים בהרבה מכדורסל ומהפועל ירושלים".
מצד שני, הצלחה וכסף בגיל צעיר יכולים גם להיות מסוכנים.
"בדיוק כמו באליפות עם הפועל ירושלים, גם כאן הרגשתי שזה צעד שהוא חלק ממסע מסוים. לא ייחסתי חשיבות גדולה מדי למכירה, ולא הרגשתי שעשיתי משהו שהוא כזה ביג דיל. הרווחתי קצת כסף, קיבלתי הכרה בארץ, באוסטרליה ובארה"ב, והמשכתי הלאה".

אחרי שלוש שנים מוצלחות בגוגל, החליט אלון לעבור להרפתקה הבאה. הוא הקים את חברת Julpan, שפיתחה מנוע חיפוש לרשתות חברתיות. "ידעתי שיש קושי בחיפוש בתוכן, והבנתי בדיוק מה אני רוצה לעשות. הסיכון כאן היה קטן מאוד", מסביר אלון את האומץ לעזוב תפקיד יוקרתי בענקית החיפוש העולמית. "מיקרוסופט השקיעו בי ונתנו לי גישה למשאבים שלהם, גייסתי מהנדסים מדהימים, והטכנולוגיה הייתה מאוד טובה. אחרי שנה וחודשיים מכרנו אותה לטוויטר".
החברה של אלון נמכרה ב־2011 תמורת 40 מיליון דולר, במה שנחשבה אז לעסקה הגדולה ביותר שביצעה אי פעם ענקית הציוצים. אלון עבר לניו־יורק כדי לנהל את מרכז הפיתוח של טוויטר, ובין לבין, כמו אחרי האקזיט הראשון, יצא לטיול ארוך בעולם. "טיילתי חודשים באוסטרליה ובדרום אמריקה, והייתה אפילו תקופה בברזיל שחשבתי לעזוב הכול, להקים בר קטן ולהעביר את החיים ברוגע. אבל כשאתה מטייל הרבה זמן, חוזרת לך התשוקה ליצור. ברגע שהכסף הפסיק להיות עניין ולא היו מחשבות על אקזיט נוסף, עלה בי רצון לעשות משהו ממש גדול - וזו הסיבה לכך שעזבתי את טוויטר כבר אחרי שנה".
בשנת 2012 הקים אלון את Compass, חברה ששמה לה למטרה לשנות את שוק הנדל"ן בארצות הברית. מדובר בפלטפורמה המפגישה בין מחפשי דירות למומחי נדל"ן, ומסייעת לקונה להשיג מידע רלוונטי, להגיע להחלטות ולבצע פעולות ביעילות מקסימלית. החברה כבר פועלת בניו־יורק, בוושינגטון ובמיאמי, ואמורה להתרחב ליעדים נוספים. כיום היא מעסיקה 700 עובדים ושווייה מוערך ב־800 מיליון דולר, אחרי כמה גיוסי הון מוצלחים. לישראל היא לא צפויה להגיע, בגלל גודלו הצנוע של השוק.
"לא עסקתי בנדל"ן קודם, אבל גיליתי שאין כמעט שום טכנולוגיה שעוסקת בקנייה ומכירה של דירות וקרקעות", מסביר אלון. "אני חושב שהחברה הצליחה כי חשבנו בגדול מההתחלה. המטרה היא להמשיך לפתח אותה ולא למכור, למרות שאף פעם אי אפשר לדעת איזו הצעה תגיע".
מה דעתך על תעשיית הסטארט־אפ המקומית?
"ביחס למספר התושבים בישראל, יש לנו כמות סטארט־אפים והצלחות יותר מאשר בכל מקום אחר. משהו בסביבה שאנחנו גרים בה גורם לחשיבה מחוץ לקופסה ומפתח את היכולת לקחת סיכונים, שזה דבר מאוד חשוב ליזם. זה הכוח הגדול של הישראלים".
כיום אלון מתגורר כאמור במנהטן. הוא אוהב את חיי הלילה, יודע ליהנות, ולצד שלל עיסוקיו הוא גם בעליו של המועדון היוקרתי "גולד בר". שמו מככב ברשימות הרווקים היהודים המבוקשים בעולם, אבל ברגע שחייו הפרטיים עולים בשיחה, הוא נסגר ומסרב בתוקף לענות על שאלות.
"מה זה עניינו של מישהו מה קורה בחיים האישיים שלי?" הוא אומר כשאני מנסה לדלות פיסות מידע.
כשמדברים איתו על נתינה, לעומת זאת, משהו בו נדלק. "כשאתה מצליח בחיים ולא מפסיק לקבל, מגיע שלב שבו אתה גם מאוד רוצה לתת. זה מרגיש לי טבעי", הוא אומר. "ירושלים עוברת דברים לא פשוטים, וכשרואים את הארנה, שנראית כמו מתקן ספורט בארצות הברית, מלאה בכל כך הרבה פרצופים שמחים - זה סיפוק שקשה להשוות אליו הצלחה עסקית כלשהי".
אתה רואה את עצמך חוזר לישראל יום אחד?
"יכול להיות שבעתיד, אבל לא כרגע".
יש סיכוי שתהפוך גם לבעלים של קבוצת אן־בי־איי או בייסבול?
"זאת שאלה טובה. להחזיק קבוצת ספורט אמריקנית זה מודל עסקי שונה לחלוטין, סדרי גודל כלכליים הרבה יותר גדולים ומחויבות אחרת. כרגע זה לא בתוכניות, אבל אולי בעתיד. מה שבטוח, הניהול של ירושלים נותן לי הרבה ניסיון".
ההצלחה שינתה אותך?
"מי שמכיר אותי יודע שלא השתניתי, ושאני מנסה לחיות בצורה שקולה ככל האפשר - לשמוח ולחגוג בלי להתלהב יותר מדי, וגם לא לקחת דברים לצד השלילי. בחברה שלי יש עכשיו מאות עובדים, וזו אחריות גדולה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"גם לפני האקזיטים והאליפות של ירושלים, הייתי אדם שמח ושאפתי למקום הזה. כשאתה בא לחיים בטוב, הם יהיו טובים אליך. אין תלונות, תודה לאל. פסימיות זו אמונה שמגשימה את עצמה. אני בין 15 ל־20".
כשאנחנו מסיימים, אני ממליץ לאלון להחליף את נעליו הצהובות לפני הצילום, כדי למנוע תקרית עם האוהדים האדומים. "אני לא מאמין בשטויות האלה של צבעים", הוא אומר, רגע לפני שהוא מתרצה ומחליף נעליים. "וחוץ מזה, הבאתי לאוהדים אליפות, מה הם כבר יעשו לי?"