(לא) נקראו לדגל: הספורט הישראלי משלם את המחיר
העולם הערבי השתלט על הספורט האולימפי בעולם, וישראל הראשונה לשלם את המחיר. הג'ודוקאים הישראלים זכו במדליות אבל הסתירו את הדגל, וזו רק ההתחלה. ואולי התשובה היא: להתחרות, עם כבוד
סביר להניח שהשם אורן יעקב לא אומר לכם דבר גם אם אתם חובבי ספורט רציניים. יעקב היא שייטת בסירה מדגם לייזר־רדיאל, אשר נמצאת בעמדה לא רעה במרדף אחר הקריטריון האולימפי לאולימפיאדת ריו שתיערך בקיץ הבא. רק שיעקב אמורה לצאת להתחרות בעוד פחות משבועיים באליפות העולם שתיערך בעומאן, בתחרות שממנה היא יכולה לצאת עם הכרטיס לאולימפיאדה.
אם עקבתם אחרי עיתוני הספורט בשבוע האחרון, גיליתם שמדובר בעניין רגיש למדי. רק שהפעם, מעבר לרגישות, יש עניין היסטורי. בחודש האחרון התחרתה בעומאן הגולשת מעיין דוידוביץ' ללא דגל ישראל. כך גם הג'ודאים שלנו באבו דאבי, והדבר יצר מהומת אלוהים.
תוסיפו לכך את המקרה של שחקן הבדמינגטון מישה זילברמן שקיבל ויזה לאינדונזיה, שאירחה את אליפות העולם, רק לאחר שהמארחים - שלא הסכימו שידרוך במדינה המוסלמית - נכנעו ללחץ בינלאומי, ופתאום הביקור של יעקב הופך למוטל בספק.
חשוב לציין שעומאן העניקה ויזה לאורן יעקב להיכנס בשעריה, אבל המצב המידרדר במדינה והתדמית הישראלית בעולם, לא מבטיחים טובות.
כשירדן ג'רבי ושגיא מוקי זכו במדליות הארד בשבת האחרונה בנסיכות המפרץ, הם קיבלו בהכנעה את החלטת ראשי המשלחת, שבעצמם קיבלו בהכנעה את החלטת המארחים - לא להופיע תחת דגל ישראל. שום צעד מחאתי, שום ערעור על הסמכות. השניים זכו בלי כל סממן ישראלי על הבגד שלהם.
"אני שמחה שהתחריתי, יודעים שאני מישראל גם אם הסתירו את הדגל, אני מייצגת את המדינה ומבחינתי זה לא משנה", הסבירה ירדן ג'רבי. "בשנייה שלקחו לנו את החליפות והורידו את הכיתובים בעברית והסתירו את הדגל, זה עיצבן אותי, אבל בסופו של דבר, המטרה שלנו בתור ספורטאים היא לנצח. זה שכתוב ישראל או לא, זה מה שמשנה?"
"המרדף אחר הקריטריון האולימפי חשוב יותר מהסערה בכוס מים שאתם ניסיתם לייצר כאן סביב ההשתתפות של הג'ודאים", מסביר חבר הוועד האולימפי הבינלאומי אלכס גלעדי. "מובן שכאב לי כמו לכל ישראלי, ברור שעדיף לחגוג עם הדגל, אבל מה עדיף, לא להתחרות בכלל? אם ירדן ג'רבי או מוקי שגיא יזכו במדליות באולימפיאדה, הציבור ישמח יחד איתם ואתם תשכחו הכל, אז למה עכשיו פתאום כולם נהיו פטריוטים בגרוש?
"אתם צריכים להבין משהו", ממשיך גלעדי, "לא מדינת ישראל הוזמנה לאבו דאבי אלא איגוד הג'ודו הישראלי. למדינה לא היתה פה אמירה, וטוב שכך, כי אנחנו רואים מה קורה בעולם למדינות שמתערבות בעניינים הללו. הספורטאים שלהם משלמים את המחיר והן מושעות".
גלעדי מוסיף: "פתאום אכפת לממשלת ישראל מחרמות, אבל למה להתחיל דווקא עכשיו? בואו נחזור עד 1950 ונראה מי החרים אותנו ונראה לאן אנחנו לא נסענו ונתחיל את החשבונות מאז. אני מזכיר לך שסבסטיאן קו באולימפיאדת מוסקבה 1980 התחרה תחת דגל הוועד האולימפי הבינלאומי, אני בטוח שהוא הרגיש אותו דבר כפי שירדן ג'רבי הרגישה ביום שבת האחרון, כשעמד על הפודיום באולימפיאדה. אז גם הוא לא היה צריך להתחרות?".
ואכן משה פונטי, יו"ר איגוד הג'ודו הישראלי, "לא ספר" את משרד הספורט ואת השרה מירי רגב כאשר בחר לצאת לאבו דאבי. פונטי ידע שהמשרד לא יאשר לו בהמלצת שירות הביטחון הכללי לצאת לטורניר הגרנד סלאם באבו דאבי, ולכן נסע בלי לקבל אישור, מתוך הבנה שמדובר בתחרות חשובה לספורטאים שלו. תוסיפו לכך את העובדה שעל המארחים הערבים נכפתה למעשה ההשתתפות של הישראלים, שהסכימו להתפשר כאמור על הופעה תחת הדגל של איגוד הג'ודו הבינלאומי.
"אני מתכוונת לצאת ולהיפגש בציריך עם ראש הוועד האולימפי תומאס באך", הודיעה השבוע שרת התרבות והספורט רגב. השרה הגישה השבוע את בקשתה לוועד האולימפי הבינלאומי במטרה להיפגש עם הגרמני העומד בראשו, ותמתין לתגובת הוועד. אף על פי שבאך הוא דווקא ידיד ישראל, הסיכויים שיסכים להיפגש עם רגב לא גבוהים, מהסיבה שרגב אינה רלוונטית כדמות פוליטית לעולם הספורט האולימפי, שמרחיק מעליו פוליטיקאים ומתנהל כגוף עצמאי.
"אני מבין שכולכם מעדיפים להתעסק בג'ודו אבל שימו לב מה התרחש במקביל בסוף השבוע האחרון", מרעים בקולו גלעדי, "שופט ישראלי באליפות אסיה בקליעה, יאיר דוידוביץ', לא הורשה להיכנס לכוויית, ומעמדה של התחרות כאירוע שבו ניתן להשיג קריטריון אולימפי בוטל.
"מדובר, אני מקווה לפחות, בצעד היסטורי, זה מהלך שבשבועות האחרונים אנחנו עובדים עליו קשה - לגרום לכך שתחרות שלא תסכים לקבל אליה את כל הספורטאים, ושהם ישתתפו תחת הדגל, לא תוכר כתחרות קריטריון למשחקים האולימפיים".
אז עכשיו הופכת אורן יעקב, בלי שהתכוונה, לספורטאית שעוד תיכנס לספרי ההיסטוריה ללא שום קשר, בינתיים לפחות, להישגיה הספורטיביים. אם לא תורשה בסופו של דבר להיכנס לעומאן, ישראל תעמוד בפני הידרדרות רצינית בכל הקשור למעמד הספורטאים שלה בעולם, ולו רק בשל העובדה שאליפויות עולם רבות (התעמלות, אתלטיקה וכדורגל הן רק חלק מהן) עומדות להתרחש בשנים הקרובות בנסיכויות.
אם יעקב תוכל להשתתף, יהיה מעניין לראות כיצד תעשה זאת: כשהיא מסתירה את מוצאה הישראלי או תחת הדגל בצבעי כחול־לבן.
במשרד הספורט עוד לא הבינו לגמרי לאן נושבת הרוח במוצאי השבת שעברה. בתחילה גיבו את הספורטאים אך לאחר מכן התעשתה השרה רגב, שממהרת לנפנף בדגל ישראל בכל הזדמנות, והבינה שלמעשה המדינה מממנת את הספורטאים הללו, שבחרו לא לייצג את המדינה ולהיכנע לתכתיבי המארחים מהמפרץ הפרסי.
"השרה דרשה את התערבותו של ראש הממשלה", מסרו ממשרד הספורט, ואכן, גם ראש הממשלה ואפילו נשיא המדינה נדרשו לאירוע. הסיכוי, אגב, שמישהו מהם יצליח להשפיע על ראשי הוועד האולימפי הבינלאומי בציריך, קטן למדי. תומאס באך הגרמני, יו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי, מחבב את החבר'ה בישראל, אבל גם לאהדה שלו יש גבולות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם